מרבית עצי [“אלה אטלנטית” האלה האטלנטית] שראיתי בסיני גדלו במרכז ובצפון סיני בערוצי נחלים. במזרח סיני, כ-50 ק”מ ממערב לאילת, בתחומי ג’בל שעירה, יש ערוצים ששם ה[אלה] (בוטום) נזכר בהם ואף ראיתי עצי אלה שם. העצים לא רבים והם מצומצמים לערוצים מסדר שני עד חמישי. כך המצב גם בהרים שסוגרים כחומה את מרכז סיני כלפי מפרץ סואץ שממערב. בין הרים אלה מצויים ג’בל סחבה וג’בל גידדי ובחלקים של שרשרת ההרים מצויים עצי [אלה אטלנטית] בודדים בערוצים שבנוף סלעי גיר.

באדום יש ל[“אלה אטלנטית” אלה האטלנטית] עמדה מכובדת יותר. ממזרח ומדרום לפטרה, לאורך דרך המלך מראס א-נקב צפונה, מצויים עצי אלה גדולים בתחום המעבר בין המתלולים הפונים מערבה לבין הרמה השטוחה בה ערבות בני-שיח בשלטון [לענת המדבר] שולטות במרחבים. כתמים גדולים יחסית של קרקע נחרשים על המדרונות ובשולי החלקות, בקרבת סלעים חשופים, מצויים עצים גדולים של [אלה אטלנטית]. בנוסף לאלה מצויים עצים בודדים בחורש הדליל המפותח באדום על מחשופי אבן-חול קשה. בשטחים אלה העץ העיקרי הוא [ערער אדום] והוא מלווה באלה פרסית, [אלה ארץ-ישראלית] ו[אלה אטלנטית]. קשה לציין בית-גידול טיפוסי למינים השונים.

טבעות שנתיות – אמצעי לבדיקת גיל העצים

בני הסוג [אלה] מצטיינים כטיפוס מיוחד של תוצר פעילות הקמביום אותו כינה פרופ’ א. פאהן בספריו על האנטומיה של הצמח בשם – “נקבוביות טבעתית”. משמעות הגדרה זאת היא שבאביב, כאשר העץ מלבלב, יוצרת רקמת הקמביום צינורות הובלה רחבי קוטר ודקי-דופן. אלה משמשים להעברה יעילה של כמות מים גדולה מבית השורשים לנוף העל-אדמתי. בהמשך העונה נוצרים צינורות הובלה צרי קוטר ובבוא האביב של השנה הבאה נוצרים שוב צינורות הובלה רחבי קוטר. כך ניכר האביב בגזעו של העץ (איור 7.5.1) על ידי מעגל של נקבים גדולים והרווח בין מעגל זה למעגל הנקבים שלפניו הוא “יבול” של שנה מבחינת התעבות הגזע. אם השנה גשומה והקמביום פעיל במשך עונה ארוכה הטבעת רחבה ואם שחונה היא הטבעת צרה.

טווח רוחב הטבעות השנתיות שפגשתי במחקרי גדול למדי. פרטים שגדלים בכיסי קרקע קטנים מוגבלים במימדיהם ([שימושיצמחיםז4 איורים 7.4.1-7.4.2]) והם עשויים להיות בעלי קוטר טבעות ממוצע של 0.1 מ”מ לשנה בעוד ערך זה בעצים הגדלים בערוצי נחלים רחבים בנגב עשוי להיות 3-2 מ”מ לשנה. ניתן להעריך את גילו של עץ ה[אלה] על-ידי בדיקת היבול הממוצע השנתי של עצה מבדיקת אי אלו חתכי רוחב בגזע. החתך שבאיור 7.5.1 נלקח מענף בעץ נטוע בירושלים. המעבר בין העצה הלבנה לבין הקליפה הכהה מייצג את ימי עשיית החתך – סוף חודש נובמבר 2008. שורת הנקבים שמתחת לקו זה נוצרה באביב 2008 וכך לגבי האביב של 2007.

לעץ שחסינו בצלו ביום קיצי (איור 7.5.2) מדרום מערב לבור חמת היה סעיף גדול שנשבר בנסיבות טבעיות. היקף הגזע החי נמדד בשטח והיה 340 ס”מ. ניסרתי פיסת גזע מת שהיוותה 10 מ”מ לאורך הרדיוס של הגזע המת. בפיסה זו היו 12 טבעות שנתיות. ההיקף (על פי נוסחאת הגיאומטריה הבסיסית) הוא 2 x רדיוס x 3.14. על כן, רדיוס הגזע החי הוא 54 ס”מ והגיל המוערך באופן גס הוא כ-700 שנה.

ברור שלהורדת התואר “גס” מהערכת הגיל, עלינו לבדוק אי אלו חתכים נוספים אך למטרת הסיור עם חברי אגודת “בוסתן” שליווני (איור 7.5.1) הספיקה הערכת סדר הגודל של גיל העץ. ראוי גם לציין שבדיקה מעמיקה דורשת תיאום עם רשות שמורות הטבע. בבדיקות מעמיקות שערכתי לקראת הכנת המאמר שנדפס ב-1970 נמצאו עצים בני 3 עד כ-1000 שנה. חוקרי הדנדרוכרונולוגיה (דנדרוס= עצים; כרונו=זמן) עורכים קידוחים בגזע הנחקר ומוציאים ממנו גלילים (= קדוחות-cores ) שכיוונם מקביל לרדיוס. בדיקות גיל שערכו פרופ’ י. פליקס ועמיתיו על-ידי שליפת קדוחות מגזעה של האלה, שליד מגרש החנייה התחתון של שמורת עין עבדת, הראו שהעץ בן כ-300 שנה.