גלויה שלישית - איסוף רגלת הגינה למחקרי

פורסם: פברואר 2007, אדר תשס"ז | עודכן: 7/05/14

איסוף רגלת הגינה בארגנטינה, בצ'ילה ובפרו

רגלת הגינה

מחקריי הקודמים בנושא רגלת הגינה (Portulaca oleracea) אשר נערכו על דגימות עשבייה בשנים 1978 (בארה"ב) ו- 2006 (בז'נבה) לימדוני כי צמח זה גדל בדרום אמריקה. כעת, עם התקדמותי במחקר מורפולוגי של זרעי הצמח, שאלתי את עצמי שתי שאלות מרכזיות:
1. מהי הנקודה הדרומית ביותר בה אוכל לאסוף זרעים של הצמח (ואתם אוכל לענות על השאלה
הבאה)? 2. באיזה מיקרו-מין (מאמר בנושא) מדובר? האם זרעים אלה שייכים למין ידוע, או שמא יש בהם
חידוש?
על השאלה השנייה אוכל לענות רק כאשר אשוב לארץ ואחקור את הזרעים בעזרת הגדלה מיקרוסקופית.

כאשר נחתתי תחילה בבואנוס איירס, ארגנטינה, התמזל מזלי ונהג המונית עימו נסעתי נאלץ לציית לשלט 'עצור'. עצירה זו נתנה לי שהות להבחין בצמחים רבים של רגלת הגינה אשר המתינו לי כעשבים בתוך גינת נוי. שלושה ימים בבאונוס איירס אפשרו לי לאסוף מספיק דוגמיות על מנת לקבוע כי צמח זה אכן צומח בקו רוחב 34°35'S.
התחנה הבאה הייתה פורטו נטאלס (Puerto Natales) בקו רוחב 51°44'S. מצאתי שם צמחים רבים אשר נחשבים לא רחוקים מבחינה אקולוגית מרגלת הגינה, אבל את הצמח עצמו לא מצאתי. פורטו עדן (Puerto Eden) הוא כפר קטן המונה פחות ממאה תושבים. תושביו אינם עוסקים בחקלאות ולכן הם בעלי השפעה מזערית על סביבתם. מציאתו של ילקוט הרועים סיפקה את שמחתי לאותו רגע (למרות שמצאתי גם פוקסיית מגלן – Fuchsia magellanica – צומחת בר בקרבת מקום). תקוותיי למצוא את צמח המטרה שלי לא מומשו גם בפורטו מונט (Puerto Montt), בקו רוחב 41°28'S.

זמן קצר לאחר הנביטה מתחיל ייצור פירות

ילקוט הרועים

'קפיצה' נוספת צפונה לברילוצ'ה (Bariloche), בקו רוחב 41°09'S, נשאה עמה תקוות וציפיות רבות למציאת רגלת הגינה, אך ללא הועיל.

פוקון (Pucon), צ'ילה, היא העיר הראשונה שיכולתי לנשום בה לרווחה – אך לא מיד. כשטיילתי ברחובות עיר תיירותית זו, מצאתי מיכל פרחים חצי נטוש ובתוכו שלושה פרטים צעירים של רגלת הגינה. שלושה מלצרים עמדו בחוסר מעש במרחק שני מטרים מהמיכל וחיכו ללקוחות. הבנתי שאם אמשיך בתכניתי, אסתכן בחקירה משטרתית או בקשיים להסביר את מעשיי בספרדית (שאותה אני בקושי דובר). הגעתי לשם בשנית לאחר השקיעה, ישבתי על שולי המיכל, חפרתי את האדמה מתחת לצמחים, הוצאתי שכבת אדמה של 5 ס"מ, העברתי אותה לתוך שקית ניילון ונמלטתי מהמקום. מאז מחקרי בשנת 1978, אני יודע שזרעי רגלת הגינה יכולים להישאר בתרדמה בקרקע למשך 40 שנים, ויחזרו לפעילות מלאה כאשר יקבלו מספיק אור, לחות וטמפרטורה גבוהה. למחרת קניתי מסננת מטבח והוצאתי את כל האבנים מהדגימה. חזרתי לחפש בחלקים נוספים של העיר, ומצאתי דוגמיות רבות וטובות אשר יכולתי לאסוף מהן זרעים להמשך המחקר. השארתי את האדמה עם הזרעים היקרים בפוקון.

נסיעה צפונה לטמוקו (Temuco), בקו רוחב 38°44'S, העלתה בחובה דוגמיות רבות נוספות, אך כשנסעתי דרומה לואלדיוויה (Valdivia), בקו רוחב 39°46'S, הגעתי כנראה לגבול התפוצה הדרומי של רגלת הגינה – כמעט 39°S. כשחזרתי לשוטט ברחובות בואונוס איירס, גיליתי שבזמן שנהניתי לי בפטגוניה (דרום ארגנטינה וצ'ילה), הסירו גנני בואנוס איירס את כל העשבים מגינות העיר.

הנחיתה בלימה, פרו, הייתה מבטיחה. לימה נמצאת מצפון לגבול התפוצה שהצעתי, ברום נמוך ובאקלים חם. יחד עם זאת, לימה יבשה לגמרי (ממוצע המשקעים השנתי בה הוא רק 9 מ"מ), וכל החלקים הירוקים בעיר מושקים. התאכסנתי במירפלורס (Miraflores), פרבר של לימה, וחיפשתי בשולי כל כתם ירוק, אך כמעט ללא הצלחה. שתיל אחד צעיר נטע בי תקווה לגילויים נוספים. מבעד לחלון האוטובוס בו נסעתי, ראיתי שטח נטוש בשולי הכביש עם אפשרות להימצאותה של רגלת הגינה. חזרתי למקום, וגיליתי את חמש הדוגמיות הראשונות שלי בפרו.

פתרון אפשרי לתעלומה מדוע נמצא רק שתיל אחד בכל הגינות המושקות טמון באופי הגינון בפרו ובכלכלת המדינה. כל גינות הנוי בלימה מושקות באופן ידני (כן, הגננים משקים בעזרת צינורות שהם אוחזים בידיהם). אין כמעט שימוש בטפטפות או בממטרות. במרכז העיר ראיתי שני גננים חופרים באדמה בשולי גינת נוי. אף עשב לא מנסה אפילו לצמוח שם. תושב מקומי סיפר לנו שלמעלה מ- 60% מאוכלוסיית העיר הינם מובטלים. אני מניח כי אם גנן כלשהו יפספס מספר עשבים, יש 500 מועמדים המחכים להחליפו בעבודה זו ולכן הוא יבצע את עבודתו כראוי. יש 8,000,000 תושבים בלימה, וסביר כי רק "משוגע" אחד מחפש אחר צמחים חיים של רגלת הגינה (אל דאגה, הוא ימצא נוספים).

להתראות,
אבינעם

מוזכרים בעמוד זה