נפילתו של ענק בן 74

פורסם: 5 ביוני 2013, כז בסיון תשע"ג | עודכן: 10/05/14

בערבו של יום שלישי 8-1-2013 בשעה 7 (19.00), בזמן שהיו משבי רוח עזים, נחרדו דיירי בית ברחוב מעלות ק.י. סילמן בבית הכרם מקול רעש שתואר אחר כך כחשד לנפילת רקטת קסאם על ביתם. במהלך היום שלמחרת התברר שעץ אורן ענק שהיה בחצר שמעליהם נפל על פינת גג הרעפים שלהם (איורים 19.1.1- 19.1.3). בשעות אחר הצהרים הם פנו אלי בהיותי בעל החצר העליונה ועל כן בעל האורן. הם גילו לנו על שארע. היה זה עץ בריא שצמח יפה ולא חשבנו שנגיע לראות את סיום דרכו. בתחזית מזג האויר בשבוע שקדם לסופה צפו לנו רוחות במהירות של כ-100 קמ"ש. הרוח החזקה אכן הגיעה וגברה על העץ הענק אותו ראיתי במהלך כל שנות חיי לידו.

איור 19.1.1: בערב 8.1.2013 שקדם לשלג שלמחרת, בעקבות רוח חזקה, נפל עץ האורן הענק שבחצרנו, בבית הכרם.

איור 19.1.2: צמרת העץ ריסקה, במרחק 22 מ' מהשורש, את גג הרעפים של שכנינו.

סיפור הזכרונות שיש לי מן העץ הזה הוא מעין היסטוריה נקודתית של ירושלמי. ביחד עם סיפורו של עץ שנפל בין יום הולדתי על פי הלוח העברי ליום הולדתי בלוח האזרחי משולבים אירועים ועובדות נוספות. לאחר שנוסר הגזע (איורים 19.1.3 – 19.1.6) נחשף חתך רוחב בו ספרתי את הטבעות השנתיות שניגלו (איורים 19.1.7, 19.1.8). בהנחה שכל טבעת מייצגת שנת חיים אחת, הענק היה בן 74. על מהלך חייו וטיב השנים שעברו עליו נוכל ללמוד בעזרת מדידת עובי הטבעות השנתיות (איור 19.1.9). טבעות רחבות שקרובות לממוצע של העץ כולו הן "שנים רגילות" ואילו טבעות צרות מעידות על שנים קשות – על פי רוב הן שנים שחונות. הסבר נוסף על "טבעות שנתיות" ניתן בהמשך, לאחר שידידי בשוויצריה, וולטר נאני, ערך וצילם חתכים אנטומיים במיקרוסקופים שלו.

איור 19.1.3: יענקלה מאפרתה וצוותו חתכו את שפעת הענפים הצדדיים.

איור 19.1.4: הגזע הענק המתין בגינה שבין ביתנו לבית שכנינו.

איור 19.1.5: מסורים מכניים בגדלים שונים הובאו למשימת הניסור.

איור 19.1.6: קטע אחר קטע נוסר הגזע הגדול.

איור 19.1.7: ה"טבעות השנתיות" נחשפו.

איור 19.1.8: ממוצע קצב הצמיחה של האורן הענק היה 4.63 מ"מ לשנה.

איור 19.1.9: פסי הגזע הכהים הם תוצר פעילות העץ בקיץ היבש ובחורף הקר. הגזע הבהיר נוצר באביב שהוא תקופת גידול נוחה.

בקצה המזרחי של חלקת האדמה שהיתה ליד ביתנו היו כמה אורנים. אני זוכר את עצמי כילד קטן מנסה לגלגל אבן גדולה בחצר הבית בקרבת העץ הגדול. בשביל העפר בינינו לבין שכנינו עבר יחיעם וייץ השכן שעזר לי בהרימו את האבן בקלות. יחיעם נהרג ב"ליל הגשרים" ליד אכזיב ב-1946. התחבאתי מאחורי העץ הגדול הרבה פעמים במשחק "מחבואים" עם חברי. אחד משכניו של אורן ירושלים שלנו היה אורן קנרי בשולי חלקתה של משפחת וייץ. יוסף וייץ היה ראש מחלקת הייעור של הקרן הקיימת והעץ שנטע בגבול חצרו היה בילדותי אחד היחידים בארץ.

למרגלות העץ גילינו את הזרעים המכונפים שלו שהזרע בתוכם גדול באופן ניכר מזרעיו של אורן ירושלים. בעוד שהיינו אוכלים את זרעי אורן ירושלים עם קליפתם, קליפת אורן קנרי עבה יותר ואכילתו לאחר קילוף נחשבה כמעדן בילדותנו. ב-1948 נחת פגז על עצי אורן בחורשה קטנה במזרחה של חלקת משפחת ווגר שבשכנותנו. החורשה בערה והמבוגרים הרחיקו את הילדים עד לכיבויה; את רעש הבעירה שמעתי היטב והוא אחד מזכרונות הילדות שאינם נמחקים. פגז נוסף נפל על עץ ברוש שכן, כרת את צמרתו ואחד מרסיסיו הרבים נתקע בקיר חדר השינה של הורי בהיותם מחוץ לבית.

במהלך 1948 הלכנו אחי ואני לרכב על אופניים ברחוב החלוץ שמתחת בית שכנינו. בעודנו יורדים במדרגות של רחוב המעלות שמענו קול יציאת פגזים מהתותחים של נבי סמואל. התחבאנו ליד אחד האורנים הגדולים שהיו (ועודם קיימים); לאחר שריקה טיפוסית של הפגז המתקדם אל שכונתנו התפוצץ זה למרגלות האקליפטוס בפינת רחוב בית הכרם ורחוב המורה. רסיס חד מהפגז קיפץ על המדרגות שלידנו והשמיע צלצול מיוחד כשהוא מקפץ ממדרגה למדרגה. כדי להראות שהוא שלי (אספנו אז דברים כאלה), לקחתיו והכנסתי לכיס מכנסי. בהיותו חם מאוד – שרף הרסיס את כיס המכנסיים הקצרים ונפל על הקרקע. הרסיס הבא שהגיע קרוב אלי היה כשלחמתי במלחמת יום הכיפורים במערב סיני. הפעם חיכיתי עד שיתקרר ורק אז לקחתי אותו למזכרת.

מוזכרים בעמוד זה