ששת מיני האזובית בישראל, סיני וירדן

פורסם: 3 בינואר 2010, י"ז בטבת תש"ע | עודכן: 10/05/14

אזובית סיני

בשנת הפרסום של אזובית רמון נכבש חצי האי סיני והמוסדות האקדמיים של ישראל החלו במחקר אינטנסיבי של הטבע בשטח זה, בשיתוף עם משרד הביטחון. כהכנה לסיורים שתכנן צוות המחקר הבוטני עליו נמניתי, יצאנו לסיור אווירי מוקדם בעזרת מטוס קל מסוג צסנה. טסנו, בין היתר, לצפון סיני ובהגיענו מעל ג'בל חלאל (קרוי בערבית על שם העדרים, אך נכתב על-פי הבריטים Gebel Hallal ובלהט התרגום לעברית זכה לשם המוטעה ג'בל הילאל וכבר נמצאו מראי ההילה המיוחדת של ההר לתיירים).

שתי תופעות משכו את עיני:

  1. ריבוי עצים כהי-עלווה בערוצים סלעיים.
  2. משטח סלע גדול, הדומה למשטחי הסלע של נחל לוץ, בו גדלו אותם עצים כהי-עלווה במפוזר, על פני כל המשטח, בפס למרגלותיו ובערוץ הניזון ממשטח סלע זה (איור 7.7.2). עצים אלה כבר התגלו בעבר והם של ערער אדום.

במחקרים שערכתי לפני מסע סקר בהר הנגב הגבוה (כנזכר בפרק על אלה אטלנטית) מצאתי שככל שמשטח הסלע חלק וגדול יותר כן מרובים בו הסיכויים למצוא צמחים נדירים. מציאותם בצפון סיני של משטחי סלע חלקים וגדולים ובהם גדלים עצי-ערער היוו רמז מבטיח לצמחים מיוחדים בג'בל חלאל. בין הסיורים המתוכננים בעקבות הסיור המקדים בצסנה נרשם סיור לג'בל חלאל. באנו ב-3 באפריל 1968 מחלקו הצפוני של ההר, דרך החולות, אל ואדי אבו צייאלה. החוקרים היו נפתלי תדמור (קופיש) ואני.

בהתקרבנו להר נקע קופיש את רגלו ואני רצתי אל משטח הסלע אותו זהיתי מהאוויר. בהגיעי מצאתי גבעולים נושאי עלים של "זעתר". כלומר היה זה צמח שמעיכת עליו נתנה ריח של תימול-קרבקרול והבדווי ששכרנו אמר שזה "זעתר". שפת הגוף שלו לא הראתה שהוא מכיר את הצמח ושיערתי שהוא המציא שם לכבודנו. הוא לא היה הראשון שלא רצה להכזיבני באמירה "לא יודע" ומיד המציא שם ראוי. הבדווי גם השיג אתון לבנה שסייעה לנייד את קופיש נקוע הרגל אל המכונית.

איור 7.7.1: ציור של אזובית סיני במאמר בו הצמח תואר כחדש למדע. ציירה אסתר הובר.

כבמקרה של אזובית רמון לא יכולתי לתאר את הצמח כחדש למדע מבלי שיעמדו לרשותי פרחים. ב-18 ביוני 1968 הזמנתי את ידידי מאורי קריספין לבוא אתי לג'בל חלאל כדי להשלים את איסוף האזובית. תיאמתי מפגש ליד אבו-עגילה עם יחידה צבאית ששמרה על האיזור. עד היום אני נהנה מהזכרונות של אותו יום בו יצאתי בשלוש בבוקר מירושלים במכונית רנו 4 של המחלקה לבוטניקה. אספתי את מאורי בעומר, ליד ביתו, וחלפנו בנסיעה אזרחית כל כך תוך שאנו חוצים שטחים בהם התנהלו קרבות קשים במלחמותינו. שוב רצנו במעלה ואדי אבו צייאלה (איור 7.7.2) והגענו אל משטח הסלע הגדול בו גדלה האזובית החדשה. כמצופה היו עליה פרחים (איור 7.7.4). הצמח המיובש, על פרחיו, שימש כ-holotype וכמקור לציור המעולה שציירה אסתר הובר (איור 7.7.1).

הכנתי את כתב היד לפרסום מציאתה של אזובית סיני Origanum isthmicum שכלל דיאגנוזה בלטינית. קבלתי אז מכתב מחוקר בהולנד – J.H. Ietswaart שעשה באותה תקופה את הדוקטורט שלו על הסוג אזובית. הוא בקש לראות את הצמח הטיפוסי של אזובית רמון. ניצלתי את ההזדמנות כדי לקבל ביקורת בונה מהמומחה הראשון במעלה לסוג זה ושלחתי לו גם את כתב היד וצמח פורח של אזובית סיני. התשובה הייתה מאוד מעניינת ומעודדת. הוא הסכים עם היות הצמח מין עצמאי והוסיף וכתב שהוא מסכים אתי שיש להכליל את המין בסקציה Campanulatocalyx (שפירוש שמה "בעלת גביע דמוי פעמון"), אלא שהעלים של הצמח מזכירים עלים של בני סקציה שנייה והוא בן-שיח כמו בני סקציה שלישית. המסקנה הייתה שהוא צמח אנדמי נקודתי ושריד לתקופה קדומה בה עדיין לא עוצבו כל הסקציות של הסוג כפי שהן מוכרות כיום.

איור 7.7.2: המדרון בג'בל חלאל בו התגלתה אזובית סיני בפעם הראשונה.

איור 7.7.3: מאורי מדגים קנה מידה לעץ גדול של ערער אדום בסעיף של ואדי אבו צאיילה, ג'בל חלאל, צפון סיני.

איור 7.7.4: משטח הסלע בו נתגלתה אזובית סיני וגבעול נושא פרחים בודדים.

בעוד שאזובית רמון התאימה להכנת תה, כמו אזובית המדבר, אזובית סיני היא צמח מעולה להכנת תחליף ל Origanum vulgare המשמש לתיבול פיצה. האחרון מוכר בשם העממי oregano. אלא שהבעייה העיקרית היא שזה צמח נדיר מאוד, גדל על משטחי סלע קטנים המצוים בשטח המוערך כ- 5X5 קמ"ר וקשה להגיע אליו. עמיתי פרופ' לוטפי בולוס ממצרים הדריך בעשור האחרון דוקטורנט מצרי שחקר צמחים בני משפחת השפתניים של מצרים. הוא ביקש וקיבל בהשאלה גליון עשבייה של מין זה יען כי לא יכול היה להגיע אליו.

אזובית פטרה ואזובית פונון

המחקר הבוטני שלי בירדן החל במהלך הכנס הבוטני הבינלאומי שהתקיים בברלין ב-1987. סטודנט גרמני, אולריך באיירלה, שעשה דוקטורט על הצומח באדום, בין הערבה לרמה הירדנית ליד פינאן ודנא (כארבעים ק"מ צפונה לפטרה), הראה לי צמחים מיובשים שאסף באדום. ביחד אתו היה חוקר ירדני שסייע למחקרו בירדן. ראיתי שנאספו בפטרה שניים או שלושה מיני אזובית שונים מהמינים המצויים בישראל. בהכירי את נציגי הסוג אזובית באזורנו הצעתי לעמיתי לפנות אל החוקר ההולנדי ולהתייעץ אתו. עברו חודשים ספורים וקיבלתי מעמיתי בברלין תדפיס של מאמר בו הגדירו המחברים את האזובית שאספו אולריך ומדריכו (ד"ר הרלד קירשנר) ליד פינאן בשם אזובית המדבר.

לבקשתי שלחו לי את הצמח המיובש ומצאתי שטעו בהגדרה ושראוי באמת לתארו כמין חדש למדע. תיארתיו בשם אזובית פונון Origanum punonense על שם העיר הקדומה פונון הנזכרת במקרא במסעי בני ישראל:"וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן" (במדבר ל"ג, מ"ב). שמה של עיר זאת, שהיתה קשורה במכרות נחושת משחר ההיסטוריה, עבר אלינו דרך שם הכפר הבדווי פינאן.

באותה תקופה נוצר קשר עבודה ביני לבין אינגריד קונה מכפר ליד מינכן, גרמניה. היא אהבה צמחים מילדותה ונלוותה אל צוות ארכיאולוגים ממינכן שחקרו את פטרה וסביבתה והכינה אוסף צמחים מיובשים. באחד מימי ביקורה באדום, כך כתבה לי אינגריד, בעודה יושבת על מדרגות תיאטרון נבטי קדום, נשמע קול של דבורה, שונה מהדבורים שהנעימו לה את מנוחת הסנדוויץ' של הבוקר. בהתבוננה ראתה שהדבורה נחתה על שיח "אשחר" משונה שעליו נגדיים. היא שלחה לי מכתב עם ענף קטן של הצמח ומיד הגדרתי לה את הצמח כ-Sageretia thea שלימים כונה אצלנו בשם אשחרית המדבר. צמח זה לא היה ידוע בשטח של פלורה פלסטינה והכרתי אותו ממחקרי בסיני.

איור 7.7.5: גביעים פרושים של אזובית פטרה (a) ושל אזובית פונון (b). ציירה אהובה צינקובר.

היא שלחה את הצמח גם לחוקר ירדני ובמהלך חצי שנה לפחות לא זכתה לתשובה ממנו. בקשתה לשלוח לי צמחים להגדרה נענתה בחיוב וכך בעת שבחנתי את האזובית מפונון היו ברשותי צמחים נוספים בלתי מוגדרים. שאלתי את עורכי העיתון Willdenowia בגן הבוטני של ברלין כמה זמן עומד לרשותי למשלוח כתב היד. התשובה הייתה שאם אשלח את מאמרי בפקס במהלך יומיים שלושה יוכלו להדפיס (לאחר ביקורת) את מאמרי. מיהרתי וחיפשתי באוסף של אינגריד אם יש אזובית ומצאתי שאכן יש, אך היה זה מין שונה מהמוכר. שפע כזה של מינים חדשים למדע הפתיע אותי אך הכנתי את החומר באופן ראוי וזכיתי ליהנות מכשרון הציור של אחייניתי, אהובה צינקובר, שהגדילה וציירה את גביעי שני המינים (איור 7.7.5). אזובית פונון ואזובית פטרה הופיעו במשותף במאמר שנדפס בעיתון הנזכר ב- 1990.

איור 7.7.6: אזובית פטרה וצוק אבן חול בו גדל הצמח בשמורת דנא, אדום.

איור 7.7.7: אזובית פונון.

באביב 1994, עת ישבתי במעבדתי בירושלים וצפיתי אל המראה שמבעד לחלון, שמעתי ברדיו את ראש ממשלתנו, יצחק רבין, מדבר באנגלית עם המלך חוסיין המטיס את מטוסו דרך ישראל בדרך לשלום. המטוס נראה מבעד לחלון מעבדתי והתרגשותי רבתה וגאתה. עמדתי לפני נסיעה לכינוס באירופה והחלטתי שבהיותי באירופה אשלח למלך חוסיין מכתב ובו תדפיס על צמחי האזובית מארצו. למשפחותינו היו קשרים בעבר; דודי עזרא היה מקורב למלך עבדאללה ואף ליווה את גולדה מאיר, כאשר היא מחופשת כאשתו, לדיון מדיני. צירפתי למאמר מכתב בו הודיתי לו "בפרחים" על צעדו האמיץ לקראת השלום בין ארצותינו והזכרתי את קשרי המשפחה (איור 7.7.8). נעניתי במכתב חם, בו כתב המלך שהוא יודע על קשרי המשפחה ומקווה לחדשם ועודד אותי להמשיך במחקרי (איור 7.7.9). חלומותי להפגיש בין אבי ז"ל לבין המלך מנוחתו עדן ולשמוע אותם מדברים בערבית עסיסית לא הסתייעו – לעולם הזמן העומד לרשותנו קצר מדי.

איור 7.7.8: מכתב שצירפתי למלך חוסיין כתוספת לתדפיס מאמרי על מינים חדשים למדע מירדן.

איור 7.7.9: מכתב תשובה שקיבלתי מהמלך חוסיין.

איור 7.7.10: מכתב מהבריגדיר עלי שוקרי מנהל לשכתו הפרטית של המלך חוסיין בלונדון.

אזובית ירדנית

איור 7.7.11: אזובית ירדנית. הציירת שאף גילתה את הצמח באדום – אינגריד קונה.

אינגריד קונה המשיכה את מחקריה בירדן ואספה אי אלו גליונות של אזובית פטרה (איור 7.7.6) ושל אזובית פונון (איור 7.7.7). בשנת 1991 אספה בשדה צמחים לייבוש ולהפתעתה גילתה בסוף יום העבודה אזובית שונה מכל שהכירה. היא חיפשה את הצמח בכל מסעות המחקר שהתקיימו אחר כך ורק בשנת 1994 מצאה שוב את הצמח בצוק אבן חול מבודד כ-20 ק"מ דרומית לפטרה. הייתי אז בשבתון בקליפורניה וכשהגיע מכתבה עם הצמח יכולתי לציין באופן מיידי שיש לנו כאן צמח חדש למדע. אונות הגביע של אזובית זאת היו כפופות לאחור – תופעה שאינה מצויה באף אחד ממיני האזובית הידועים. אינגריד ציירה בעצמה את ציורי המאמר (איור 7.7.11) ותיארנו את הצמח במאמר משותף. היא הציעה שנקרא לצמח בשם אזובית אדומית – Origanum edumense. בימים בהם החלפנו מכתבים אודות הצמח החדש נפגשו המלך חוסיין וראש ממשלתנו יצחק רבין בערבה ונחתם חוזה השלום בין המדינות. רציתי לכנות את הצמח בשם שיכבד את הארוע המדיני ויתאים למציאות. אינגריד הסכימה להצעתי שנכנה אותו בשם אזובית ירדנית Origanum jordanicum ועבורי סימל השם את כיבוד שני המנהיגים האמיצים שפתחו אשנב לשלום באזורנו.

בעוד ששני המינים האחרים של אזובית בירדן קרובים מבחינת הופעה וריח לאזובית רמון ואזובית המדבר וראויים להכנת תה, אזובית ירדנית קרובה לאזובית סיני ושתיהן מתאימות ביותר לשמש כתבלין "אורגנו" לבישול ולפיצה, עם מגבלת הנפיצות – שני המינים נדירים ביותר בארצותיהם. ידיעה משמחת היתה כשמצאתי את האזובית הירדנית בג'בל אום-אדמי, ההר הגבוה בירדן והמצוי על גבול סעודיה. הצמח מצוי גם בסעודיה כפי שדווח בעיתונות המדעית.

בוטניקה של איים

כאשר הגעתי ב-1996 לאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד פגשתי חוקר שחקר תפוצה ואבולוציה של צמחים באיי הוואי. כשהראיתי לו את מפת התפוצה של מיני האזובית הוציא מפותיו מהמגירה והשווינו את הופעת המינים הייחודיים באיי הוואי לעומת הופעת מיני האזובית באיים של משטחי סלע ב"ים המדבריות של המזרח התיכון" (איור 7.7.12). דורות העתיד, אם ירצו ויתאים להם, יוכלו לחקור ברוח מחקר האיים את האבולוציה של מיני האזובית הנכללים כיום בסקציה Campanulatocalyx.

איור 7.7.12: איי גידולם של ששת מיני האזובית ב"ים המדבריות" של המזרח התיכון.