האזוב אשר יוצא בקיר

פורסם: 20 בדצמבר 2009, ג' בטבת תש"ע | עודכן: 28/06/15

עצם הכתיבה של פרק על מיני האזוב והאזובית כחלק ממסכת גדולה יותר של "עצים" גורם לי עונג רב. הבסיס לכך הוא הפסוק בו מדובר על חוכמתו הרבה של שלמה המלך: "וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר" (מלכים א', ה', י"ג). בהיותי בן העם, בדור מרוחק משלמה המלך, אני רואה לעצמי זכות גדולה לספר על העצים (צמחים שגבעוליהם מעוצים) הענווים ברשימה. בעמודים הבאים אציג את מצב הידע אליו נכנסתי כחובב טבע צעיר בשנות העשרה שלי ואת התקדמותי בשיח על "עצי האזוב" במהלך השנים. כדרכי בספר זה אשתדל להציג את הרקע המדעי, אך לא אמנע מסיפורי רקע אישיים.

איור 7.6.1: אזוב מצוי: גבעולים נושאי עלים בחורף; פריחה בקיץ.

תחילת הדרך

כנער בבית-הספר פגשתי באזוב מצוי בהרי ירושלים במורדות הגבעה עליה שוכנת בית הכרם, מקום מגורי (איור 7.6.1), ובין עמודי המגדיר לצמחי ארץ ישראל, ספר שקיבלתי מסבתא וסבא שלי לבר-מצווה. ריחו של הצמח הרשימני והזכיר לי ימי ילדות עת הלכתי עם הורי לעיר העתיקה בירושלים לפני מלחמת השחרור ותיבלתי את הכעך (בייגלה) עתיר זרעי השומשום באבקת "זעתר" (איור 7.6.2). לימים, כמדריך-מורה בצבא, במסגרת "חינוך שדה", הרביתי לתבל את המאכלים על בסיס בשר משומר ("לוף" – אם יש מי שזוכר מזון זה שהפך למושג בקרב אוכלי "מנות הקרב"). הכוונה הבסיסית הייתה לקדם את הרגשת הביתיות של החייל בשדה.

לידיעת הטבע ולשימוש בצמחים לשיפור טעם המזון ייחסנו חשיבות רבה כמקדמי הרגשת השייכות של האדם לארצו. לכאן גם הוספנו את מרכיב ה"חינוך" המצוי בשם יחידתנו ונהננו להראות לחניכינו הבדלים בשימוש ובמשמעויות של השפה העברית מימי התנ"ך ועד ימינו. הפסוק על "העצים" נאמר תוך שאני שובר את ענפי האזוב היבשים ומציג את היותם מעוצים ומשמיעים קול שבירה טיפוסי לעצים. לעתים קרובות הייתי נהנה להצית אש בענפים היבשים של האזוב, במיוחד בימי גשם, ולו רק כדי שאוכל להדגיש את היותו "עץ" שימושי אך צנוע.

איור 7.6.2: אבקת "זעתר" המשמשת לתיבול כעך עתיר זרעי שומשום קלויים.

נגה הראובני הכניסנו בסוד התזכורת לצמחי הארץ במקורות וביחד עם האזוב היינו מלמדים לעתים על האזובים האחרים. על קבוצת הצמחים הריחניים הקרובים בריחם לאזוב או לקורנית – בעלי תימול או קרבקרול – נאמר במשנה, בעניין דיני כשרות של השימוש באזוב למיצוות היטהרות (בפרשת מצורע בספר "ויקרא" 14: אגודת אזוב וענף ארז ותולעת השני..): "אזוב כשר הוא אזוב סתם – שאין לו שם לוואי – לא אזוב רומי ולא אזוביון, לא אזוב מדברית ולא אזוב כוחלית". כשסבבתי בכפרים בהרי-יהודה, בכרמל ובגליל ושאלתי לשמות הצמחים הריחניים אצל הערבים ראיתי העברה יפה של השמות המישנאיים והנומנקלטורה העממית העברית מלפני 2000 שנה אל התרבות הערבית:

    איור 7.6.3: זוטה לבנה: עלים בחורף; פריחה בקיץ.

  • אזוב מצוי = זעתר – והוא קרוי כך תמיד, גם אם גדלים בסביבתו מלווים דומים בצורה או בריח (איור 7.6.2). שאר האזובים ניכרים בשם הלוואי המקובל עבורם.
  • זוטה לבנה = זופה (מזכיר אזוב דרך אזופה), זעתר אל בלט, זעתר א שי, דוכה או דוכת אל בלט. יש לו ריח "מנתה" אך עקב צורתו הוא זוכה להיכלל בין האזובים – זעתר (איור 7.6.3).
  • צתרה ורודה = Satureja thymbra זעתר, זעתר פארסי, זעתר רומי (איור 7.6.4). אפשר לראות בשם המדעי של הסוג גילגול מ"זעתר".
  • צתרה מדברית = זעתר, או זעתר פארסי כפי שאמר לי בשנות הששים תושב הרי יהודה שהיה שומר של נבי מוסא. הוא לא ראה את הצמח באתרו אך נתן לו שם על פי הריח המוכר לו מביתו. (איור 7.6.5).
  • צתרה נבטית = זעתר או זעתרן בהרי אדום (איור 7.6.6).
  • קורנית מקורקפת = זוחיף, זעתרן, זעתר (איור 7.6.7).
  • בת-קורנית הערבות = זעתר (איור 7.6.8).
  • קורנית סיני = זעתרן (כי בסלעי סיני גדל אזוב מצוי – זעתר).
  • צתרנית משובלת = זעתר בארי (איור 7.6.9). המילה "בארי" מבטאת את אי-שימושיותו של בעל התואר.
  • אזובית סיני = זעתר (המצאה ברגע של בדווי בג'בל חלאל).

איור 7.6.4: צתרה ורודה עתירת עלים וגבעול פורח.

איור 7.6.5: צתרה מדברית. עליה השעירים מלבינים.

איור 7.6.6: צתרה נבטית בסדקי אבן-חול באדום – מצטיינת בגזע מפותל. גם עליה שעירים ומלבינים.

איור 7.6.7: קורנית מקורקפת פורחת בקיץ.

איור 7.6.8: בת-קורנית הערבות. צמח נדיר הגדל בנחלי הר הנגב.

איור 7.6.9: צתרנית משובלת – בעלת ריח "זעתר" חריף. לא נוהגים להשתמש בה לתיבול מזון.

עוד על שמות האזובים

בסיכום העיון בשמות העממיים של האזובים אפשר לציין שהשיטה בנומנקלטורה העממית, כפי שהיא נזכרת במשנה, עברה לשפה הערבית או למערכת המושגים הערבית, עם שינויים קלים . בשתי התרבויות קיים אזוב = זעתר ללא שם לוואי אותו מקבל הצמח Majorana syriaca. צמחים קרובים בריחם או בצורתם מקבלים שם זה עם תוספת שתאפשר הבדלתם מהאזוב "סתם". מכאן הדרך להבנת תסבוכת קלה בשמות המדעיים והשם הרשמי בעברית לא תהיה ארוכה וקשה. אזוב מצוי כונה בימי המגדיר הראשון של איג, זהרי ופינברון (1931) בשם המדעי .Origanum maru L, הצמח המדברי אזובית המדבר כונה אז אזוב המדבר Origanum dayi Post..

איור 7.6.10: אזובית המדבר.

במהדורה השנייה של המגדיר (1948) הובא אזוב מצוי בשם המדעי Majorana syriaca (L.) Feinbrun, בעקבות מאמר של נ. פינברון ב-1949 בו הסבה את השם Origanum syriacum שנתן לו לינאוס ב-1735. בפלורה פלסטינה (חלק 3) הובא הצמח בשם המדעי Majorana syriaca (L.) Rafin. כאשר המחברת מצאה שקומבינציה זו הובאה כבר על-ידי Rafinesequ ב-1840. במקור ספרותי נוסף נמסר כי הקומבינציה הובאה לראשונה ב-1834 על- ידי Kostel. על-כן מובא שם זה באתר שלנו Majorana syriaca .(L.) Kostel. הצמח המדברי הושאר במהדורות המגדיר השונות ובפלורה פלסטינה בסוג Origanum, כלומר המשיך להיקרא Origanum dayi אך שם הסוג הועבר בעברית לאזובית (איור 7.6.10). כאשר עמדה לפני הברירה, במהלך חיבור הכרך החמישי של פלורה פלסטינה, להשאיר את האזוב בסוג Majorana או להעבירו לסוג Origanum החלטתי, בהסכמת הועדה המיוחדת של האקדמיה ללשון העברית, להמשיך ולהחזיק בשם שהיה נהוג מ-1931 כדי למנוע קשיים בשימוש בשם אזוב בהקשר התנ"כי שלו. אכן, כך הוא מובא בפלורה (2004) ובאתר.

ב-1965 יצאתי לסיור להר הנגב הגבוה ומצאתי בסלעי נחל לוץ צמח ריחני שהיה דומה לאזובית המדבר (איור 7.6.10) אך שעיר ממנו באופן מובהק. צמח זה תואר לימים כ"חדש למדע" ואחריו באו עוד ארבעה מינים חדשים בני הסוג אזובית Origanum, עליהם יסופר בהמשך על-פי סדר גילויים.

אזובית רמון

במהלך עבודתי במדור למפוי הצומח של המכון לחקר הנגב במשרד ראש הממשלה (לא קיים כיום בצורתו דאז) דאגתי להרחיב את איסוף הצמחים המיובשים לעשבייה שקיבלנו מ"המעבדה לגיאובוטניקה". זאת הוקמה על-ידי יואל דה אנג'לס (בשנותיו האחרונות הוכר כיואל דה מלאך, שקיבל "פרס ישראל") ממייסדי קיבוץ רביבים. ביום סגרירי (25.3.1965) נסענו בג'יפ של המדור, אנשי הקרקע אורי גביש ואילן בורוביץ ואני הבוטנאי, משלחת לאיסוף צמחים לעשבייה. לאורך מסלול מבאר שבע לנחל לוץ ערכנו תחנות איסוף שונות שהראויה לציון בהן היא סלעי נחל לוץ (איור 7.6.11).

המורדות התלולים היורדים אל הנחל ממערב למפגשו עם נחל אליצור עתירים משטחי סלע חלקים. בשלב זה של מחקרי במכון לחקר הנגב כבר ידעתי שמשטחי הסלע החלקים מהווים בית גידול ייחודי ומצויים בו צמחים נדירים. התקרבנו למטרתנו – הענן השחור מעלינו ואני אל משטח הסלע. דקות ספורות לאחר שנגעתי בסלע מצאתי את האזובית שעליה וגבעוליה היו שעירים מאלה של אזובית המדבר (איור 7.6.12). בעודני קוטף דוגמיות ראשונות של הצמח, הרעים קולו של אורי, שנהג ברכב ונודע כאיש שדה מעולה: "עוד מעט יתחיל שיטפון וכדאי שנצא מכאן". עלינו על הג'יפ רטובים מהגשם שהחל יורד בעצמה רבה ואורי חילץ אותנו מהואדי המסוכן.

הראיתי את הצמח לפרופ' נעמי פינברון שעסקה בהכנת משפחת השפתניים לפלורה פלסטינה (חלק 3). היא יעצה לי לאסוף פרחים שכן בלעדיהם לא ניתן לקבוע מהותו של המין. הביקור הבא באזור היה במסגרת תרגיל צבאי בשירות המילואים. לשמחתי, היה על יחידתי לעבור במורדות הר אריכא (8 ק"מ צפונית למצפה רמון) שם מצאתי את הצמח פורח (איור 7.6.12). בסיור נוסף ב-27.9.1966, הגעתי אל נחל אלות שבצוקיו מצאתי צמחים פורחים. בחרתי את הצמח המיובש מנחל אלות כצמח הטיפוסי (holotype), על-פיו תיארתי את הצמח לקראת הפרסום בעיתון בינלאומי בשפה האנגלית. היה זה Israel Journal of Botany ואת התיאור של הצמח בלטינית, כנדרש על ידי הקוד הבינלאומי למיון צמחים, תרגמה לי ד"ר אירנה גרינברג-פרטיג. אירנה עזרה לרבים מאנשי המחלקה לבוטניקה בהגהות ובעבודות הקשורות בבוטניקה לטינית שהפכה שפה מקצועית כתובה בפני עצמה. אסתר הובר ציירה את הצמח עבור המאמר (איור 7.6.13) שיצא לאור ב- 1967 (איור 7.6.14).

האושר היה רב. הבאתי תדפיס ראשון להורי וחזרתי על משפט שלדברם אמרתי כאשר התחלתי לדבר: "אבא, מתאתי פאח". משפט זה חזר עוד פעמים רבות במשך השנים אך אנחנו כרגע עם האזובית. הצמח לא זכה להיראות על-ידי רבים, בהיותו גדל בפינות מרוחקות של הנגב ורק בהן. כאשר ידידי ד"ר נתיב דודאי, האחראי על טיפוח צמחי בר ארומטיים במכון וולקני לחקר החקלאות, נווה יער, שאף לטפח את הצמח בתרבות התברר שקשה למצוא מי שיוביל אותו למקום הגידול. בנסיעתנו המשותפת הראשונה ירד גשם קל בהר הנגב והיה סיכון ברור שלא נצליח לצאת מנחל לוץ אם נרד אליו ברכב ללא הנעה קדמית. בנסיעה השנייה נעשו בשדה ייחורים מפרטים רבים בצוקי נחל לוץ (איור 7.6.12) וחלק קטן מהם נקלט וצמח בחממה. כאשר הצמחים החלו להראות סימני סבל ברורים העבירם ד"ר דודאי לפיטוטרון בבית דגן, שם דאג למשטר טמפרטורות מיוחד שהתאים לצמחי הר הנגב הגבוה והם התקיימו. צמח המדבר בעל עלים קטנים הצמיח שם גבעולים בעלי עלים גדולים (איור 7.6.15); למחקר עתידי פתרונים.

איור 7.6.11: מבט על צוקי נחל לוץ. הנקודות הכהות ליד הדרך באמצעית הגובה בצד שמאל של התמונה הן עצי אלה אטלנטית.

איור 7.6.12: אזובית רמון בצוקים שמעל נחל לוץ.

 

איור 7.6.13: ציור אזובית רמון מהמאמר בו תואר הצמח כחדש למדע. צויר על ידי אסתר הובר.

איור 7.6.14: תאור אזובית רמון במאמר בו נקבע קיומו של הצמח.

 

איור 7.6.15: אזובית רמון שגודלה בפיטוטרון בבית-דגן עם תנאי גידול מיוחדים שכללו שעות רבות של טמפרטורות נמוכות.