עצים שאהבתי

פורסם: 1 ביוני 2009, ט' בסיון תשס"ט | עודכן: 10/05/14

יש אי אלו עצים בארץ שהקדשתי להם זמן רב  ותשומת לב מיוחדת בהשוואה לאחרים. גיליתי בהם תופעות שאחרים לא צפו וסיכמתי לעצמי סיכומים שראוי להביאם לפני הציבור של קוראי שורות אלה. השקמה משכה אותי כעץ שנראה קשור מאוד לצומח של ארץ ישראל אך הוא אינו מתרבה בכוחות עצמו ו"מה הוא עושה כאן?". אלה אטלנטית מגיעה בארץ למימדי ענק וגילם של גזעים שבדקתי בהר הנגב נע בין שנתיים ליותר מ-1000 שנים.

מושפע מסודותיה החבויים של האלה האטלנטית, פגשתי בצפון סיני עצי ערער אדום שאת גזעיו וענפיו דגמתי בצפון סיני, דרום צרפת, כרתים ובדרום ירדן. כאשר ראיתי שאני מוצא מספיק הבדלים בין השקד בהר הנגב לבין השקדים שבצפון הארץ, הקדשתי לנגבי תשומת לב מיוחדת. אילו השתמשנו בכל מונחי העברית הקדומה כלשונם בתנ"ך הייתי יכול ללוות את

זכיתי לגלות חמישה מיני אזובית היוצאים בקירות הסלע של המזרח התיכון. הרגשתי שאני מתקרב אל המלך שלמה אשר דיבר על העצים מהארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר. ודאי שיש לי חיבה מיוחדת לצמחים שגזעיהם המעוצים מכניסים אותם לקבוצת "העצים" והם גם נושאים בשמם המדעי השלם את שמי (למשל Origanum ramonense Danin ו-Origanum punonense Danin).

סימן לשפלה – שקמים

מעט המחזיק את המרובה בכתבינו העתיקים מפתיע אותי ככל שאני נוגע בהם. נקראתי לאחרונה לשאלת הנביא עמוס אשר בשתי המלים "בולס שקמים" קיצר שלוש מסכות חיים: זו של השקמים, זו של הצרעות הקשורות בהם ושלו עצמו – רועה הצאן מתקוע. אשתדל להרחיב מידע על מרכיבי הטבע הגלומים בכותרת ובתאורו של עמוס.

תפוצה ובתי-גידול

למרות שאף אחד מעצי השקמה שבארץ לא גדל כצמח בר וכל העצים נטועים בידי האדם, סימנתי את העצים הבולטים בנוף הארץ (איור 7.1.1). ברור שתחום גידולו העיקרי הוא מישור החוף בגלילה המקובלת עלינו כפלשת. אכן, יש עצים בודדים הגדלים בשפלת יהודה, כמו ליד בית גוברין ובית שמש, אך הם בטלים בששים בהשוואה לשקמי פלשת. הראובני (בספר שיח ועץ במורשת ישראל,1984: עמ' 95-94) דן במפורט בחשיבות השקמים בבקעת יריחו בעבר ובהווה.

איור 7.1.1: מפת תפוצה של שקמה בישראל (על פי בסיס הנתונים של א. דנין).

איור 7.1.2: מפת תפוצה של השקמה בארצות הים-תיכון ומזרח אפריקה (מתוך גליל 1966).

מחקריו של גליל (1966) מראים שבמקור עץ זה הוא צמח סוואנות של מזרח אפריקה (איור 7.1.2). בסיורי מחקר שערכו פרופ' י. גליל ועמיתיו במזרח אפריקה ראו עצי שקמה גדלים בסוואנות, פורים, יוצרים זרעים ומתרבים על ידי זרעים. מצב דומה ראיתי בעת ביקור בשמורת הטבע הנודעת – פארק קרוגר במזרחה של דרום-אפריקה (איורים 7.1.3-7.1.5). במפה המסכמת את מחקרו (איור 7.1.2) מראה י. גליל שמאוכלוסיות המקור שבסוואנות הטרופיות יובא העץ למצרים, ומשם לאלג'יריה, לוב, טוניסיה, ארץ ישראל, סוריה, קפריסין, רודוס וכרתים.

תיאופרסטוס שפעל בשנים 372-287 לפנה"ס נותן תיאור מפורט של השקמים במצרים ובקפריסין. השקמה תורבתה במצרים העתיקה וזן שאינו מייצר זרעים אך נושא פגות עסיסיות גודל במצרים הפרעונית לפני 6,000-5,000 שנים. ענפים נושאי עלים ופגות נמצאו בפירמידות וקל להשוותם לעלים של השקמים שבארץ (איור 7.1.6). אני משער שהקדמונים (שאינני יודע מי הם) הכירו את רגישותה של השקמה לקור חורפי ונטעו את העצים על גבעות הכורכר וחול-החמרה שלאורך חוף הים התיכון. לים הסמוך יש השפעה ממזגת על האקלים בשטחים הסמוכים אליו.

איור 7.1.3: סוואנה אפריקנית בפארק קרוגר, מזרח דרום-אפריקה, השקמה שלנו גדלה שם כצמח בר.

איור 7.1.4: אימפלה בסוואנה שבפארק קרוגר.

 

איור 7.1.5: שקמה בפארק קרוגר; כאן גדל טיפוס טבעי שמתרבה על-ידי זרעים.

איור 7.1.6: עלי שקמה שצולמו ליד אשדוד (א. לקשטיין) ומתוך ממצאי הפירמידות של מצרים (ממאמרו של גליל 1966).

 

הקדמונים יכלו לקחת שני אינדיקטורים צמחיים לאפשרות גידולם של עצי סוואנות בקרבת חוף הים התיכון על גבעות הכורכר – שיזף מצוי ושיטה מלבינה. השיזף, שהוא העמיד לקור מבין צמחי הסוואנות שבארץ, מייצר פירות וזרעים חיוניים מדי שנה ומאכלס שטחים מופרעים בנבטיו המתפתחים לעצים. פרטים בודדים של שיטה מלבינה נדדו מאפריקה, כפי שסוכם במאמריו של ג. הלוי שחקר את הצמח, ואף שהוא יוצר זרעים בודדים בכל אחת מהאוכלוסיות המבודדות שלו, הריבוי העיקרי שלו בארץ הוא על ידי לבלוב ענפים משורשים. אפשר לראות בחורשת השיטה המלבינה של אשדוד פרט אחד שהתרבה באופן וגטטיבי. צפיפות השקמים בארץ הייתה תופעה ידועה הנזכרת במלכים א' (י', כז') ובדברי הימים ב' (א' טו'): "ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרוב".

השקמה שניטעה בארץ אינה מתרבה על-ידי זרעים ואף לא על-ידי הצמחת ענפים משורשים. השקמה נזכרת בפפירוסים מצריים ומצויה כשרידים בחפירות ארכיאולוגיות. השתמשו בעץ לקירוי בתים, פסלים דתיים, ארונות מתים שמחזיקים זמן רב מעמד ללא התפוררות. על פי ריבוי דיני נטיעה וכריתה במשנה אפשר להניח שנטיעת השקמים הייתה בראש ובראשונה למטרת גידול גזעי מקור לעץ שהיה שימושי בעת הקדומה. השקמים גודלו תוך הסרת סעיפים צדדיים והתוצר כונה "בתולת שקמה" – שלא עלה עליה הכורת. גזעים עבים וישרים שימשו כ"בתולה" בבתי-בד. לאחר כריתת הגזע לבלבו ענפים חדשים מבסיס הגזע.

שני העצים המוצגים באיור 7.1.7 מראים לנו שני שלבים בהתפתחות השקמה – העץ שמשמאל לא נכרת זמן רב והוא מציג גזע קצר יחיד המפוצל לשלושה גזעים. הגזע היחיד של שכנו מימין נכרת מזמן והוא הצמיח ענפים וגזעים חדשים מהגזע הכרות (איור 7.1.8). חלק מהם התעבו ויכולים להחשב כ"קורות" כנזכר בדיני המשנה והדקים שבהם מועמדים לשמש ל"גרופיות". גרופית היא ענף צעיר ביחד עם פיסת גזע אותה גרפו-ניתקו מהגזע הראשי כדי לסייע לתיפקוד המיועד. את הגרופיות יצרו בעונה בה הצמיחה איטית, נטעו אותן והלבלוב שלווה בפיתוח שורשים חדשים מפיסת הגזע או מחלק של שורש מעוצה שבגרופית איפשר ריבוי וגטטיבי של השקמים.

הקדמונים נטעו את השקמים בתקופה שקדמה לכיסוי חלק מגבעות הכורכר בחולות נודדים וכך נוצר "יער" השקמים הנראה בחלקים של פלשת כמו באיורים 7.1.7 ו-7.1.9. בתקופה מאוחרת יותר, לפני כ-2,000 שנה, כוסו שטחים ניכרים במישור החוף על ידי חול נודד שחדר מחוף הים התיכון. עצי שקמה רבים כוסו בודאי על ידי חול, נקברו ומתו. כך הוא גם גורלם של עצי חרוב ושיחי רותם שמתכסים באופן מלא לזמן ממושך. עצים בודדים שכוסו במידה חלקית ממשיכים להתקיים והחול שנצבר סביבם מתכסה בחברת לענה חד-זרעית (איורים 7.1.10, 7.1.11) הטיפוסית לחולות מתייצבים ומיוצבים באזורנו. עצים המושפעים כיום מטיפות של מי-ים הנישאות ברוחות הבאות מעל הים, נצרבים בצדם הפונה מערבה וצורת דגל להם (איור 7.1.11).

איור 7.1.7: שקמים נטועות על גבעות מדרום לאשדוד.

איור 7.1.8: תשעה או עשרה גזעים שיצאו מגזע שקמה שנכרתה בעבר. חצי מהם התעבו לדרגת "קורות" והאחרים יכלו לתפקד כ"גרופיות" שיכלו לשמש לריבוי וגטטיבי.

 

 

 

איור 7.1.9: חלקת שקמים ותיקה מדרום לאשדוד. הקרקע הסמוכה לעצים עודנה פוריה ומאוכלסת בנבטים ירוקים, שאר השטח כוסה בחול. לענה חד-זרעית ומלענן החוף שולטים בחול המיוצב.

איור 7.1.10: שקמה ששרדה כיסוי בחול. חברת לענה חד-זרעית המכסה את שטח החולות סביב השקמה כוללת מינים רבים המותאמים לחול נודד.

 

איור 7.1.11: שקמה בעלת מופע של "דגל" כתוצאה מהשפעת רסס מי-הים.