בנגב: צלף רמון ולחך החולות

פורסם: 1 בינואר 2012, ו' בטבת תשע"ב | עודכן: 10/05/14

כאשר אני מספר לחברים ולעמיתים שגיליתי צמחים חדשים למדע, הדבר מעורר שאלות שונות שהתשובה עליהן קשה וסבוכה. למשתמש היום-יומי בצמחים ובשמותיהם נדמה לעתים קרובות שהכל מוכר וידוע ונותר לעוסקים במקצוע רק לארגן את המידע בספרים או בדרכי הצגה אחרות שיהיו נוחות למשתמש. לעתים המידע אינו מדויק ומעמיק וצמחים שונים נראים כמו היו שייכים לאותו מין. אני מביא את הסיפורים של "מאחורי הקלעים", על גילויי שניים מהמינים שבתאורם כחדשים למדע אני מעורב. כל צמח וסיפורו הפרטי והייחודי. מטרותי הפעם הן להעלות את המודעות לתהליך הסבוך והממושך הכרוך בהכרזה על מין חדש למדע ולהביא את ה"ביכורים" בראשונה בעברית. אני מקווה גם שארים, ולו במידה קטנה, את קרנה של הטכסונומיה עקב דאגת הדורות האחרונים של האקדמיה בישראל ובעולם, מאחורי הקלעים, לצמצום מימדי הענף שרבים יושבים עליו.

צלף רמון

במהלך בדיקת מאמר של עמיתי בספרד (Inocencio et al., 2006), ראיתי שהתכונות הראשונות במעלה בעבודתם ההשוואתית הן מבנה הצמח ובית גידולו. הצלף שהתחלתי לבדוק בשנים האחרונות ,שמקורו במכתש רמון, לא התאים לאף אחד מהצמחים שנזכרו במאמר שכיסה את האזור הים-תיכוני, האירנו-טורני והסהרו-ערבי. בסוף קיץ 2010 ביקשתי מנועה ויואב אבני, הגרים במצפה רמון, שיסעו למכתש וידגמו עבורי ענפים ירוקים של הצלף. רציתי גם פרחים ופירות אבל הצמח לא רצה וכמו אמר לנו – תבואו בעונה המתאימה ונדבר שוב.

הגעתי לעין סהרונים במכתש רמון ב-9.2.2011 ופגשתי שם את נדב ורן, פקחי רשות שמורות הטבע האחראים על המכתש. לבקשתי לקחו אותי ברכבם לאורך כמה מקומות בהם נדב הכיר את הצלף המבוקש מהשנה שעברה. חמשת השיחים שגדלו על הגבס היו חסרי עלים והענפים השרועים על הקרקע היו יבשים. בתחילת חודש יוני נסעו נועה ויואב למכתש, לעין רעף שבמחשוף שכבת הגבס יציר תקופת הטריאס. הם צילמו (איור 12.4.1) ודגמו עלים, פירות ופרחים של הצלף. יואב העביר אלי את הצמחים המיובשים וימים ספורים לאחר מכן נסעתי באוטובוס למצפה רמון ומשם עם נדב ועם מור שנלווה אליו לשכבת הגבס למרגלות שן רמון, שם צילמתי הרבה פרטים (איורים 12.4.5-12.4.2).

הודות לחדות העין של נדב יכולתי לחזור הביתה עם פרי בשל בעל זרעים שחורים שבלטו על רקע החומר המתוק והאדום שבין הזרעים (איורים 12.4.6, 12.4.7). הצלף ברמון שעיר כמו צלף סיצילי והפרי בעל תוכן אדום כמוהו (איורים 12.4.12-12.4.9). לאחר ימים ספורים נסעתי לבית שאן שם גדל צלף סיצילי. ייחודו של צלף רמון הוא שאינו גדל בבתי גידול מופרעים והוא אחד משלושה מיני צמחים המצויים על הגבס. נלווים אליו מלחית מסורגת וחמד השיח שאינם נפוצים בחלק זה של הארץ. צלף סיצילי גדל בארץ רק בבתי גידול מופרעים כצדי דרכים בבקעת הירדן בין יריחו למורדות הגולן. צלף רמון הוא צמח שרוע הדוק לקרקע המדברית וגובהם של מרבית השיחים אינו עולה על 20 ס"מ (איור 12.4.3). החלק היחיד של הצמח שכיוונו אנכי הוא העלים.

כאשר התבוננתי בתמונות שצילמתי (בשעה 11:15) שמחתי לגלות שמרבית העלים הזקופים אינם מוארים. מיד נזכרתי בתכונה זאת של חסת המצפן ושל מלוח קטן-פרחים הידועים בתכונה זאת כ"צמחי מצפן". אף לא אחד ממיני הצלף הידועים עד כה נודע בתכונה זאת. במחשבה נוספת – רק עוד אחד ממיני הצמחים הרב-שנתיים בארץ זוחל על הקרקע כמו צלף רמון והוא דרכנית מקופחת. מעניין לציין שהמקומות היחידים בהם ראיתי דרכנית מקופחת בשלטון יחיד היו מחשופים של שכבת גבס בסלעים רכים מתקופת הסנון במדבר יהודה, בנגב ובסיני. אני מקווה שבעתיד ייבדק ייחודו של הגבס כבית גידול במדבר.

מבדיקת תכונות נוספות של מיני הצלף השונים והשוואתם לאלו של הצלף ממכתש רמון ברור לי שמין זה לא תואר עדיין. כיניתי אותו בשם צלף רמון –Capparis ramonensis והוא פורסם לאחרונה בעיתון המדעי Willdenovia בו מפורסם "חברו" לפרק הנוכחי באתר "צמחיית ישראל ברשת". מערכת העיתון המדעי שולחת את המאמר למומחים שמבקרים אותו ומאשרים או דוחים את הדפסתו. בעתיד נוכל להווכח אם אכן צדקה כל המערכת של המחבר ומבקריו בהכרה בצמח כחדש למדע. אם יתברר במחקר נוסף, מתקדם יותר מהקיים היום, שהצמח כבר פורסם בעבר ידחק השם החדש אל בור האשפה הענק של הטקסונומיה בעולם. שנים רבות הרגשתי שאנו עושים עוול לצמח מיוחד זה שהוא, קרוב לודאי, גדל רק בארץ.

על פי מדידת שטחים במפות הגיאולוגיות בעזרת אנשי צוות ה-GIS של רשות שמורות הטבע, הצמח גדל בשטח של 3.35 קמ"ר בלבד (איור 12.4.8). קשה להאמין שהוא מצוי במקום אחר במזרח התיכון ובעולם כולו כי מחשוף כזה של גבס טריאסי מצוי רק במכתש רמון. כתוצאה מספירת הפרטים של הצלף במכתש על גבי שטח ניכר מהמחשופים של הגבס אנו מעריכים שמספר הפרטים אינו עולה על 200-100. אנא, שימרו על אוצר זה – צמח אנדמי נוסף של ישראל והראשון הקרוי על שם מכתש רמון. שאר הצמחים שכונו בשם המין "רמון" שייכים לנוף הייחודי של הר רמון וגדלים מחוץ למכתש.

זאת הזדמנות טובה להודות למי שסייע לי במאמצים להביא את המידע לכלל כתיבת מאמר מדעי. אלה הם ד"ר יואב אבני, ד"ר נועה אבני, נדב טאובה, אלי לבנה ואמנון (בוצי) לבנה.

איור 12.4.1: צלף רמון שרוע על גבי שכבת הגבס הבלויה במכתש רמון

עשב רב-שנתי שרוע. ענף השנה הנוכחית נושא עלים; ענף השנה הקודמת לבן; ענף השנה שלפני הקודמת אפור

איור 12.4.2: צלף רמון; הענף הירוק בן 2011; הענף המלבין היה פעיל ב-2010; הענפים האפורים בני 2009 ואולי גם 2008. העלים הזקופים כהים

 

איור 12.4.3: רמון; תקריב של ענף בו 11.5 עלים אינם מוארים ו-3.5 מוארים. צולם בשעה 11:30. עלי הצמח אינם מקבלים קרינה ישירה בשעות החמות ביותר

איור 12.4.4: צלף רמון; העלים החדשים לבנים ודוחים קרינה הודות לשעירותם הרבה. הפקע מחודד בראשו ועלה הגביע המגן על הצופן גדול משאר שלושת עלי הגביע. פרי צעיר נישא בקצה של נושא שחלה (גינופור)

 

הפריחה אחה

איור 12.4.5: צלף רמון; פרח פתוח בשעות אחר הצהרים; המאבקים סגורים ויפתחו לקראת השקיעה

איור 12.4.6: פרי בשל ופתוח. הזרעים שחורים ובולטים על רקע דופן הפרי האדומה ורקמה מתוקה אדומה שנמצאת ביניהם

 

איור 12.4.7: פרי פתוח מגבו; הפתיחה התרחשה על ידי קריעת הדופן בניצב לקווי התפר של עלי השחלה המחוברים

איור 12.4.8: מפת התפוצה של צלף רמון

איור 12.4.9: שיח זקוף של צלף סיצילי בשולי כביש 90 מדרום ובסמוך לבית שאן

איור 12.4.10: פקעי פריחה של צלף סיצילי מעוגלים בראשם ובעלי עלה גביע המגן על הצופן והוא לא גדול באופן ברור משאר עלי הגביע ( השווה לאיור 4.1.11)

 

איור 12.4.11: פרחי צלף סיצילי בשעות הבוקר

איור 12.4.12: פרי בשל של צלף סיצילי מתפצל לאורכו במקביל לקווי האורך שעל הפרי

לחך החולות

גם צמח זה נלווה אלי שנים רבות והחשש והזהירות במשך כל השנים מנעו ממני לפרסם אותו ברבים. ב-1994 התחלתי לאסוף חומר לספר שהוצאת ספרים מכובדת באירופה הציעה לי לכתוב (באנגלית) על הנושא: התאמת צמחים לחולות המדבר. מציאותם של חולות בארבעה טיפוסי אקלים בנגב סייעה לי לפתח תיאוריית יסוד למחקר אודות ההתאמה. כך השאיפה לבדיקת הנחות היסוד הביאה אותי לסיורים מיוחדים אל חולות מישור החוף, חולות חלוצה, חולות מישור רותם-ימין, דרום הנגב והערבה.

בגבול חולות שונרה, כ-25 ק"מ ממזרח לניצנה, הוקמה אנטנה גבוהה וסביבתה הקרובה נשמרה מפני רעיית יתר של עדרי הבדווים; בחרתי בסביבתה הקרובה כשטח למחקר צמחי החולות. היו שם חולות נודדים, שדות חול מיוצבים ומיוצבים למחצה, גבעות של ליתוסול בו הלס מהווה מרכיב חשוב והיו גם כל המעברים ביניהם. השנה בה התחלתי את מחקרי הייתה גשומה ובמקומות בהם החול היה דק גרגר ומיוצב מצאתי "לחך שסוע" שעוקצי הפריחה שלו היו דקים וארוכים ושיבולי הפרחים הפורים היו דקים אף הם בהשוואה לצמח אותו הכרתי כלחך שסוע מקרקעות הלס. בעת שעסקתי במפוי הצומח בנגב גרתי בשנות ה-1960 בבאר שבע. בין השכונות הבנויות היו שטחי בור מרובים ואחד מהבילויים שהענקתי לבתי ולי היה יציאה לשטח הסמוך לבית לאחר הגשם הראשון וצפיה במרבדים של לחך שסוע. הללו עברו את הקיץ כשלדים שעוקצי התפרחת שלהם צמודים לקרקע ולאחר הרטבם היו התפרחות פונות כלפי מעלה.

מאז, כאשר הייתי מסביר לתלמידים מכל גיל שהלחך כמו "עושה התעמלות". הוא עובר את הקיץ עם "ידיים לצדדים" ובהירטבו הוא עובר למצב "ידיים למעלה" (לא כמו שלהבת נר אלא באלכסון; איור 12.4.13). הכרתי לחך שסוע בכל מצב בחורף ובקיץ והלחך העדין שנאסף ליד האנטנה היה שונה ממנו. עברה שנה, עברו שנתיים ובכל פעם שהתווכחתי עם עצמי אם להכנס לעיבוד רציני יותר של תצפיותי נבהלתי ממיעוט הסיכויים להצלחה במשימת תאור הצמח כעצמאי.

שנים רבות אנחנו בישראל חוקרים "מבודדים" מחברת הבוטנאים-טקסונומים, ממקורות ספרות חיונית ומעשביות עתיקות באירופה בהן ניתן לראות מה חשבו קודמינו. באחד מהביקורים בעשביית ז'נבה, בה מצויים צמחים מיובשים שאסף אדמונד בואסייה, בדקתי את הגליון שנשא את אחד השמות המצויים בספרות. בואסייה כינה בשם Plantago crypsoides צמח דומה מאוד ללחך שסוע שהכרתי בנגב לאחר ראיית אלפי פרטים במצבים שונים. גם כאן קשה היה "להיאבק" בשמות המקובלים.

היסטוריית המחקר של קבוצת הלחך השסוע בארץ ובסביבותיה התחילה במאמרו של מ. זהרי (1938) על מיני הלחך של המזרח התיכון. הוא מציין שבארץ ובסביבותיה מצויה רק צורה אחת והיא:
Plantago coronopus var. crassipes. נ. פינברון (1978) שעיבדה חלק זה של הפלורה הלכה בעקבות החוקר פילגר שעשה מונוגרפיה על הסוג לחך בתחילת המאה ה-19. הוא ראה במין Plantago coronopus שם גג לקבוצה גדולה של טקסונים אשר התחלקה לתת-מינים. צמחי הארץ משתייכים לתת המין מִשְּתָּנֶה Plantago coronopus subsp. commutata וזה מיוצג על ידי שני זנים, האחד זן מִשְּתָּנֶה Plantago coronopus subsp. commutata var. commutata הגדל בחבל הים תיכוני (ראה איור 12.4.14) והשני זן עב-עוקץ הגדל במדבריות:Plantago coronopus subsp. commutata var. crassipes.

החלק התחתון - צמח בשל יבש הדוק לקרקע; חצי עליון - 5 דקות לאחר הרטבה

איור 12.4.13: לחך שסוע מקרקע לס מדרום לבאר שבע. למטה – צמח יבש במצב של "ידיים לצדדים". למעלה – לאחר הרטבה ה"זרועות" התרוממו כלפי מעלה; עלי הגביע והחפים התפשקו והפרחים נחשפים לפתיחה ולהתזת זרעיהם על ידי טיפות הגשם

איור 12.4.14: מפת תפוצה על פי גלילות של מיני הלחך שעליהם שסועים. במקרא – העליון לחך מִשְּתָּנֶה, כוכב בעל 5 קרניים – לחך החולות, כוכב בעל 4 קרניים – לחך שסוע

בשנים האחרונות, כאשר מצאתי שהלחך, אשר עליו שסועים ותפרחותיו עדינות, גדל רק בחולות צפון הנגב חזרתי לשאיפה לעשות "משהו" בנידון. לספרות המדעית של המזרח התיכון נוספו ספריו של החוקר המצרי ל. בולוס (Loutfy Boulos). במשך עשרות שנים הכין את הפלורה של מצרים בחלקו את זמנו בין קהיר לגנים הבוטניים של קיו (Kew Gardens), שם גם צוירו מרבית המינים על ידי ציירים מומחים בלונדון. גישתו למיני הלחך התאימה לגישתי בה יש לראות בטקסונים שעליהם שסועים מינים שונים. שלושה מינים לפני והם נבדלים בראש וראשונה בתפוצה גיאוגרפית (איור 12.4.14) ובבתי גידול.

באביב של 2010 נסעתי לחולות נחל סכר שהם השלוחה הצפון-מזרחית ביותר של חולות חלוצה. על קרקעות הלס מלהבים ועד נחל סכר מצאתי רק לחך שסוע. בהגיעי אל חולות נחל סכר, בקרבת תחנת הדלק, בחנתי כמה גבעות שבראשן נחשף ליתוסול לסי עם אבנים ובשיפוליהן חול מיוצב (איור 12.4.15). על הלס שלט לחך שסוע ובחול שלט הלחך העדין (מעתה נכנה אותו בשם לחך החולות). ממצא זה שכנע אותי שאיננו עוסקים כאן בתת-מינים או בזנים אלא במינים שכל אחד מהם מותאם למערכת מוגדרת של תנאי סביבה. מצאתי את לחך החולות באותו בית גידול גם בחולות משאבי-שדה, בחולות שליד אשלים ובחולות שליד ניצנה.

בקיץ 2010 אספתי צמחים בשלים, עתירי זרעים, של שני מיני המדבר בחולות נחל סכר ובחולות משאבים. בנסיבות משפחתיות הגעתי לפינה בנאות קדומים שם ראיתי צמחי לחך מִשְּתָּנֶה יבשים, אך לא דגמתי אותם. בדצמבר 2010 מילאתי שני עציצים זהים בגודלם בחול גס. הנחתי בעציץ אחד לחך שסוע יבש ובשני, במרחק 20 ס"מ מקודמו, לחך החולות. זמן קצר לאחר רדת הגשם הראשון נבטו צמחי הלחך בשני העציצים ולאחר חודש הראו הבדלים ניכרים (איור 12.4.16). ההבדל ביחס בין אורך התפרחת לבין אורך העלים הוא הבדל שיכול להצדיק הפרדה ברמה של מינים.

שלחתי את התמונה לידידי ד"ר תומס ראוס בגן הבוטני של ברלין. יש לו נסיון רב במחקר טקסונומי ובהכרת צמחיית האזור הים-תיכוני. הוא הסכים לחבור אלי בתיאור המין כעצמאי וחדש למדע. עליו הוטלו המשימות לתרגם את הדיאגנוזה של המין החדש ללטינית ולבדוק צמחים "עתיקים" בעשביות אירופאיות ובספרות מתאימה. הוא הציע לי לחפש משתנים בפרחים ובפירות שיסייעו להבדלה בבתי-גידול ובמופע כללי. הוא מצא ששמו המדעי של הצמח שכונה על ידי נ. פינברון לחך מִשְּתָּנֶה (Plantago commutata) ראוי לשם המדעי Plantago weldenii.

נסעתי לנאות קדומים ואספתי את הלחך המִשְּתָּנֶה שהוא המין הים-תיכוני שעליו שסועים. התכונות השונות קובצו בטבלה 1 על פיה ניתן להגדיר בקלות את הצמח שנמצא. מדדתי אורך תפרחות ועובי עוקץ תפרחת ביותר מ-20 חזרות ומצאתי שלחך החולות אכן בעל עוקץ דק שקוטרו 1 מ"מ בעוד שלשני המינים האחרים עוקץ בקוטר 1.5 – 3 מ"מ. בהרטבת התפרחת הבשלה והיבשה תופחים ומתפשקים עלי הגביע והחפים וקוטר התפרחת התפוחה שונה בשלושת המינים (ראה טבלה 1). במהלך הכנת צילומי תקריב של השיבולת היבשה בשלושת המינים שמתי לב לכך שהשיבולת של לחך מִשְּתָּנֶה סגורה וקשה לראות בה את הפרחים הבונים אותה. בלחך שסוע ובלחך החולות השקעים שיש בין פרח לפרח אינם סגורים (איור 12.4.17). בדקתי בעשבייה בירושלים את כל צמחי לחך מִשְּתָּנֶה שנאספו בארץ ובכולם חוזרת התכונה המתוארת. תומס ראוס השווה תכונה זאת למצוי בספרות. השיבולת הסגורה מכונה בשם "דמויית תולעת" או vermicularis. השיבולת שפרחיה ניכרים מכונה "דמויית ענק" (necklace shaped – moniliformis). כך התגלתה תכונה דיאגנוסטית מעולה להבדלה בין לחך מִשְּתָּנֶה ולחך שסוע בגלילות בהן הם עשויים להיפגש (כמו למשל בבקעת בית-שאן).

כאשר בדקתי מה גורם לשיבולת של לחך מִשְּתָּנֶה להיראות דמויית תולעת, בהשוואה לשני המינים האחרים, גיליתי תכונה דיאגנוסטית שנייה. יש ללחך ארבעה עלי-גביע. שני עלי הגביע הקרובים לציר התפרחת בעלי קרין (דומים לקרקעית של סירה). בלחך מִשְּתָּנֶה יש על הקרין קרום שקוף שגובהו מעל פני העלה מגיע ל-1 מ"מ. קרום זה והשוליים הקרומיים של ארבעת עלי הגביע סוגרים ומכסים את השקע שיש בין פרחים שכנים וכך נוצר מופע ה"תולעת"; ללחך שסוע אין קרום על עלי הגביע הקדמיים ובלחך החולות גובה הקרום 0.3 מ"מ ועל כן אינו מסתיר את השקע בין הפרחים.

לחך החולות צריך לעמוד בשתי עקות בסיסיות; הוא גדל במדבר בו לעתים מזומנות כמות הגשם נמוכה. הקרקע החולית בעלת קיבול מים נמוך. שנת 2011 היתה שחונה בסביבת רביבים. הצמח המוצג באיור 12.4.18 מראה את התאמתו לכמות המים הזמינים הירודה שהיתה בקרקע – הצמח קטן, תפרחותיו מועטות וקצרות ועל כן מספר פרחיו מועט וכולם מבשילים זרעים.

400x

איור 12.4.15: חתך סכימתי המתאר גבעות גיר שבראשן נחשפת קרקע ליתוסול לסי ועליה גדל לחך שסוע. בשולי הגבעה נצבר חול עליו גדל לחך החולות

לחך החולות (משמאל) ולחך שסוע שגדלו בחול באותה אדנית בירושלים. מקור הזרעים - משאבי שדה

איור 12.4.16: לחך החולות (שני הפרטים שמשמאל) ולחך שסוע לאחר שגדלו בעציצים שכנים מזרעים שנאספו בסביבת משאבי שדה

איור 12.4.17: תפרחות של לחך מִשְּתָּנֶה (משמאל, דמוי תולעת), לחך שסוע (האמצעי) ולחך החולות (הימני) שתפרחותיהם דמויות ענק. הפרחים הבשלים ניכרים בשני האחרונים

איור 12.4.18: לחך החולות בוגר שצמח בשנת בצורת ליד רביבים

References

Inocencio, C., Rivera, D., Obbon, M.C., Alcaraz, F. & Barrena, J.A. 2006. A systematic revision of Capparis section Capparis (Capparaceae). Ann. Missouri Bot.Gard., 93 (1): 122-149.