בירדן: צתרה נבטית, געדה מלבינה ותת-מיניה

פורסם: 13 ביוני 2010, א' בתמוז תש"ע | עודכן: 10/05/14

כאשר נסעתי עם חבורת "רוכבי הגמלים" בעקבות הנבטים לא התכוננתי למצוא צמח חדש. תושבי אדום אלה הובילו שיירות מדרום ערב, דרך פטרה, אל הערבה ואל רצועת עזה. הם הוליכו בשיירות גמלים את החומר יקר הערך – שרפי הצמחים הגדלים בדרום ערב אשר שימשו בסוף דרכם היבשתית והימית כבשמים לתושבי אירופה. חלומם של ספי הנגבי וחבריו היה לחצות את המדבר הסעודי עם גמליהם ותייריהם בעקבות הנבטים כאשר על גבם של הגמלים דוגמות סמליות של "מור ולבונה". ערכנו סיורי הכנה לקראת ההשתלמויות שנערכו בירדן עם מורי דרך ירדניים, ישראליים ופלסטינאיים (איור 12.2.1). עבדכם הנאמן השתתף בהם כבוטנאי.

צעדנו באחד המעברים מפטרה אל עבר הערבה על מנת לבדוק מהי רמת העבירות להולכי רגל, גמלים או כלי רכב. נאקב סלייסלה התברר כמעבר לא קל ששימש הולכי רגל בלבד. באופן אישי אני יכול להעיד שלפחות הולך רגל אחד בחבורה הגיע תשוש וכואב ברכיים אל הג'יפ ממשפחת לנדרובר שנהגו חיכה לנו להמשך דרכנו. נסענו אתו בדרכי הערבה הנוחות יחסית שעוברות על מישורי החצץ עד הגיענו אל דרך עפר שטיפסה בחזרה אל הרמה בסביבת ג'בל אום מסעודה. במפות שהיו בידינו הדרך עדיין לא הייתה מסומנת, אך ברור היה שזה נאקב – מעבר עתיק יומין.

על ראשי סלעים שבצד הדרך בה נסענו הייתה עדות לעתיקותו של המעלה; על כל סלע שהיה לצד הדרך הייתה ערימה של אבנים שהושלכו על-ידי הולכי הרגל או רכובי הגמלים והסוסים שעלו כאן במאות השנים האחרונות. זכיתי ללמוד בסיני מהבדווי שליווה אותנו – אום ברק מוסה – שלערימת האבנים על הסלע קוראים "ברקה" (baraka). העובר בדרך זורק אבנים למען שיפור מזלו האישי. כך, במהלך דורות רבים מצטברות אבנים אלה ככתר בראש הסלע. ליוויתי בשמחה את הברקות במעלה יאיר שבמדבר יהודה ועתה במעלה אל ג'בל אום מסעודה סייעתי בתצפית זו לארכיאולוגים שישבו בספסל האחורי של הרכב.

במחצית דרכנו הגענו אל מחשופי אבן-חול נובית לבנה והחלטנו לעשות הפסקה בנסיעה למען "יישור הגב". הצמח הראשון בו נתקלתי היה בן-שיח אפור שלא פרח ולא הסגיר את מהותו. בדבר אחד הייתי בטוח – מעודי לא ראיתי צמח כזה. כאשר נתתי ענף ירוק לאבנר גורן בעת שירד מהרכב, אמר לי שיש לצמח ריח "זעתר" חזק (או ריח אזוב, קורנית או צתרה). קשיים בהרחה מנעו ממני להבחין בתכונה חשובה זאת אך עדיין לא זיהיתי את הצמח. בעודי חושב איך עלי לערוך מסע נוסף בעוד חודש-חודשיים לבחון ולאסוף צמח פורח, נעצר נהג הג'יפ בכתם של חול עמוק שהיה בדרך. טעות נהיגה גרמה לו להתחפר בחול. ירדנו מהרכב ואני נטשתי את המתאמצים לחלץ את הרכב והלכתי לחפש עוד פרטים של הצמח.

היה זה חורף ונזכרתי שבעבר ערכתי תצפיות על צמחי קזוח עקום שגדלו ליד באר שבע במפנה הצפוני ובמפנה הדרומי; הדרומי מקבל באזורנו קרינה יעילה יותר מהמפנה הצפוני ועל כן במהלך החורף, עת הלחות בקרקע אינה מהווה גורם מגביל, מצב הצמיחה עליו מתקדם יותר ולכן צפוי שיימצאו פרטים פורחים בשטח שעדיין לא החל לפרוח במלואו. עם זכרונות אלה הלכתי למדרון הפונה דרומה והתרגשתי לראות פרחים לבנים על השיח המלבין-מאפיר שמצאתי שעה קלה לפני כן (איורים 12.2.2, 12.2.3). צילמתי ואספתי דוגמות לעשבייה – כשיש צמח חדש צריך לצטט במאמר גליון של צמח מיובש המשמש כטיפוסי (הולוטייפ). הכרזה על מין חדש שחסר הולוטייפ אינה מתקבלת על-ידי המבקרים. הבעייה העיקרית שהחלה מתגלגלת במחשבתי היתה מתי כבר אגיע לעשבייה ולספרות המתאימה. ימי הציפייה המועטים הפכו ארוכים בעקבות המתח שבציפייה.

בהגיעי לירושלים מצאתי שהצמח מאדום קרוב לצתרה מדברית (איור 12.2.4) פורחת שאספתי במדבר יהודה (חורבות הורקניה; איור 12.2.5) ב-1968. הם בקשו ממני לכתוב מאמר קטן בו תיארתי את בית הגידול של צתרה מדברית בצמוד למאמר שלהם בו תארו את צתרה מדברית כצמח חדש למדע. במאמרם ציינו שצתרה מדברית גדלה במדבר יהודה ובאדום. הסכמתי אז לכתוב שהצמח מאפיין את הסלע המטמורפי הייחודי של תצורת חתרורים במדבר יהודה ואת אבני החול של אדום. היה לי קשה לקבל את האפשרות ששני הצמחים זהים על אף המרחק הגדול בין אוכלוסיותיהם והתשתית השונה, אך הייתי אז בראשית דרכי ולא העזתי להתנגד בקול רם למה שהמומחים הבוגרים והמנוסים ממני אמרו.

כאשר בדקתי ב-1998 את הצמחים הפורחים שאספתי בעצמי באדום והשוויתי לצתרה מדברית (איור 12.2.6) יכולתי לציין בביטחון שהצמח מאדום הוא מין חדש למדע. מצאתי שמלבד הבדלים בתפוצה ובבתי-גידול הצמחים נבדלים גם במורפולוגיה. סיכמתי הבדלים אלה ושלחתי את כתב-היד של סיכומי לעשביית אדינבורג ביחד עם צמח מיובש לאיאן הדג'. הוא נחשב עד היום כמומחה הראשון במעלה לבני משפחת השפתניים של המזרח התיכון. הוא הסכים אתי שהצמח אכן חדש למדע והסכים להתלוות אלי כמחבר של המין החדש. כיניתי אותו צתרה נבטית Satureja nabateorum בהתחשב בכך שמצאתי אותו בפעם הראשונה לצד דרך נבטית עתיקה (איור 12.2.7).

איור 12.2.1: לוגו ההשתלמויות במסעות מדבר שערכו "רוכבי הגמלים" למשתתפים ישראליים, פלסטינאיים וירדניים עם תקוות לייצוב השלום.

איור 12.2.2: תפרחת של צתרה נבטית שצולמה בנקב אם מסעודה.

איור 12.2.3: שיח פורח של צתרה נבטית.

איור 12.2.4: שיח מפותל-גזע של צתרה מדברית במדבר יהודה, בשולי בקעת הורקניה.

איור 12.2.5: תפרחת של צתרה מדברית במדבר יהודה.

חיפוש של הצמח במקומות נוספים בהם נחשפת אבן חול דומה העלו תוצאות חיוביות במרגלות ראס א נאקב ובמקומות רבים בסלעים העוטרים את ואדי רם. המקום הייחודי בירדן בו נמצא הצמח הוא ג'בל אום אדמי שהוא ההר הגבוה ביותר של ירדן וחציו בסעודיה. מעל רום 1400 מ' צתרה נבטית היא הצמח השולט בסדקי סלעים חלקים. לימים בא אלי המומחה לפרפרים דובי בנימיני והביא לי כמה ענפי צתרה נבטית; על צמח זה מצא ריכוז של פרפר חדש למדע אשר תאר מאדום ושיער שיש קשר פונקציונלי ביניהם. אני מניח שבזכות הקרבה הגיאוגרפית והקרקעית אפשר לשער שהצתרה הנבטית גדלה גם בסעודיה.

איור 12.2.6: תפרחת של צתרה מדברית במדבר יהודה.

איור 12.2.7: ציור צתרה נבטית כפי שהופיע במאמר המדעי בו תוארה. ציירה ד"ר מיכל בועז-יובל.

געדה מלבינה היא בן שיח קטן, דוקרני, מזכיר בצבעי ענפיו, עליו ופרחיו געדה מצויה אלא שצורת עלי געדה מלבינה קרובה למשולשים (איור 12.2.8) והשערות עליהם פשוטות (איור 12.2.9a ) או בלוטיות (איור b, c, d 12.2.9) ואילו געדה מצויה בעלת עלים דמויי סרגל (איור 12.2.10) ושערותיה מסועפות (איור 12.2.9 e ). תת-המין הטיפוסי של געדה מלבינה מצוי בערוצי הנחלים של סביבת אילת וכן ברום נמוך בסיני.

בעת הסיורים הבוטניים בהרים הגבוהים של דרום סיני התלבטתי רבות בהגדרת טיפוסי הגעדה שאספתי בשטח. צורת העלים של צמחים אלה דומה לזאת של געדה מלבינה. השעירות השונה והפחותה השפיעה על הגוון הירקרק של צמחים אלה והביאה אותי להשערה שהגעדה של הרי דרום סיני היא בת כלאיים בין געדה מצויה לגעדה מלבינה. בעבודת דוקטור על הקומפלקס של געדה מצויה בדרום אירופה שנערכה במונפלייה, דרום צרפת, מצאה החוקרת שמין זה מתאפיין על-ידי שערות מסועפות. גם בישראל ובסיני יש לגעדה מצויה שערות מסועפות ובכך מקלה על מי שמחפש דרך "לעשות סדר" בקבוצה זאת. השימוש בשעירות של הצמחים הנחה אותי כשבחנתי את טיפוסי הגעדה בישראל, ירדן וסיני.

איור 12.2.8: געדה מלבינה תת-מין ירדני בעל עלי גבעול שבסיסם משולש.

איור 12.2.9: שערות פני הגבעולים בגעדה מלבינה (a-d) ובגעדה מצויה a ; e – געדה מלבינה תת-מין מלבינה זן מלבינה; b – ג. מלבינה תת-מין מלבינה זן בלוטי; c – תת-מין סיני; d – תת-מין ירדן. ציירה ד"ר מיכל בועז-יובל.

במחקרי סיני של קבוצה זאת לא הגעתי למסקנות סופיות שראויות להידפס במאמר. ההתעניינות החוזרת החלה בירדן. מלבד געדה מצויה, שנראתה בירדן כמו בישראל ובסיני, היה בצומח הסלעים של דנא, פטרה וסביבתם הקרובה טיפוס חום-ירוק. הגבעולים זקופים ולא סבוכים כאלה של געדה מלבינה. בדיקה קרובה של השערות בצמח הירדני והצמח מסביבת אילת הראתה שיש להם מערך שונה של שערות פשוטות ושערות בלוטיות (איור 12.2.9d). לתת המין הטיפוסי של געדה מלבינה שערות פשוטות, כפופות בראשן. לתת המין הירדני יש שערות פשוטות ישרות ושערות בלוטיות שאורכן כאורך השערות הפשוטות וכן שערות בלוטיות קצרות יותר. לתת-מין סיני שערות בלוטיות קצרות ושערות פשוטות ארוכות ישרות או כפופות. תת המין הירדני (איורים 12.2.11, 12.2.12) מוגבל בתפוצתו לירדן ותת-מין סיני מוגבל בתפוצתו לסיני; תת המין הטיפוסי גדל ברום נמוך בדרום ישראל, דרום-מזרח סיני וסביבת עקבה בירדן (איור 12.2.13). ראוי שייחקר גבול תפוצתם של תת המינים בירדן.

איור 12.2.10: געדה מצויה.

איור 12.2.11: געדה מלבינה, תת-מין ירדני. לאחר הפריחה מתייבשים ענפי התפרחת ונותרים דוקניים זמן רב לאחר מכן.

 

 

איור 12.2.12: געדה מלבינה, תת-מין ירדני.

איור 12.2.13: תפוצת געדה מלבינה על תת-מיניה. משולש – געדה מלבינה תת-מין מלבינה זן מלבינה; משולש הפוך – געדה מלבינה תת-מין ירדני; עיגול – ג. מלבינה תת-מין מלבינה זן בלוטי; רבוע – געדה מלבינה תת-מין סיני. שרטטה תמר סופר.