בירדן: עפעפית אדומית וצמחי דנא

פורסם: 30 במאי 2010, י"ז בסיון תש"ע | עודכן: 9/05/14

בדיקת צמחים מיובשים מאדום, שנאספו על-ידי אינגריד קונה, המשיכה להיות המקור הראשון במעלה לצמחים חדשים למדע שהגיעו לידי עד חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן. גילוי שני מיני עפעפית בסיני ובמדבר יהודה, שהתבררו כחדשים למדע, הביאני לחשוד בעפעפית מאדום באוסף של אינגריד שגם היא חדשה למדע (איור 12.1.1). בדיקת צמחים מיובשים הגדילה את עוצמת החשדות. מצאתי באחד מהגליונות זרעים פוריים עליהם נראו בליטות משונות בהגדלה מיקרוסקופית. מיכאל דבורצ'ק נרתם כתמיד לעזור בצילום SEM של הזרעים. אושר רב הציף אותי כאשר ראיתי בהגדלה גבוהה שהבליטות על הזרעים, שאורכם כ-0.6-0.5 מ"מ, הן אכן קוצים מיוחדים זעירים (איור 12.1.2) שאינם מצויים במינים אחרים שזרעיהם עמדו לרשותי.

שני אירועים מדעיים בינלאומיים קשורים בסוג עפעפית. דוקטורנטית בגרמניה או באוסטריה קבעה בעבודת המחקר שלה שראוי לחלק את הסוג עפעפית לשלושה סוגים עצמאיים ולבטל בכך את מסקנות החוקרים שקדמו לה (בין היתר שלי). זמן קצר לאחר הפרסום יצא לאור ספר של חוקר בריטי על כל מיני הפשתנית והעפעפית הידועים. הוא המשיך להחזיק במסקנות של פרסומי. אימצתי את המסקנות של העבודה המאוחרת והמקיפה יותר וכך נקטו גם גופי מחקר בינלאומיים אחרים.

הרגשתי שראוי לתאר ולכנות את העפעפית החדשה על שם אזור מוצאה – פטרה, אדום (Kickxia petrana) ואחר שינוי השם העברי "קיקסיה" ל"עפעפית" (על שם פתיחת הפרי במעין עפעפים המצויים בצד ההלקט) החל הצמח להיקרא בארץ-ישראל עפעפית אדומית. זהו צמח סלעים מובהק שעד כה מצאתיו באבני חול ובסלעי גיר קשים באדום. אחד מהמקומות הבטוחים והקרובים לכביש אליהם קל להגיע הוא צוקי הגיר הסמוכים למרכז המבקרים של דנא. פרטים רבים שלו נמצאים בסדקים של שכבת סלע הגיר הקשה המתפקדת כשער מעבר טבעי בין הכפר העתיק דנא לבין מרכז המבקרים.

איור 12.1.1: עפעפית אדומית בסדק של אבן חול אדומה בפטרה.

איור 12.1.2: זרע של עפעפית אדומית (אורכו כחצי מ"מ) שצולם במיקרוסקופ אלקטרוני סורק.

פואת דנא, זוטת דנא וציפורנית דנא

באחת מנסיעותי לירדן הסיע אותי מעמאן לדנא טארק שהיה מנהל שמורת הטבע בדנא. במהלך שלוש שעות הנסיעה בדרך המדברית נתתי לאיש מדעי הרוח רקע בוטני מדברי כדי שנוכל לבנות מערכת מחקר ועבודה משותפת לעתיד. מאמצינו המשותפים במהלך הדרך השתלמו זמן קצר לאחר מכן כאשר טארק תרגם לערבית את הרצאתי באנגלית בפני פקחי רשות שמורות הטבע באזור. טארק תירגם כמו היה שותף למחקרי במשך שנים רבות. משהגעתי עם טארק לדנא התברר לי שעלי לחכות עד שהפקח הנלווה אלי בסיור בשמורה, ד"ר עבדלקאדר בנסאדה, יגיע לדנא ממשימה אחרת שהייתה לו. עד בואו הלכתי לצוקי הגיר שבצילם חוסה מרכז המבקרים ובחנתי את צמחייתם.

הייתה שם ציפורנית שגבעוליה הדביקים הזכירו את גבעולי ציפורנית גדולה (איור 12.1.3) המצויה בהרי יהודה והגליל. הציפורנית בדנא עדיין לא פרחה וכך שמרה על זהותה בסוד. מהצוק השתלשלו גושים ירוקים-חיוניים של צמח שהתקשיתי לזהותו (איור 12.1.4). זרקתי עליו אי-אלו אבנים והיו בידי גבעולים, עלים ופרחים בחיקם (איור 12.1.5). הצמח שהיה בידי דמה לפואה מצויה אך נבדל ממנה במספר תכונות. בהמשך ביקורי בדנא מצאתי גבעולים עדינים שנשאו פרחים וורודים קטנים שגדלו בין שיחי אזובית פטרה ומרבה-חלב נגבי בסדקים של אבן חול קשה. קטפתי גבעולים אחדים וייבשתי אותם בדף של פנקס השדה אשר קופל ונשמר בכיס חולצתי, קרוב ללבי. הצמח הזכיר לי את זוטת סרבל שגיליתי בסיני אך נבדל ממנו בפרטי מבנה רבים.

לימים נסעתי במיוחד לדנא כדי לאסוף את פרחי הציפורנית בעלת הגבעולים הדביקים שאכן פרחה, צולמה ואי-אלו גבעולים שלה יובשו. אספתי גם ענפים פורים של הפואה ושל הזוטה. בדיקתם בעשביות ובספרות המדעית הראתה ששלושת המינים חדשים למדע. היות ואף חוקר לא כינה צמח על שם דנא כיניתי את שלושתם בעת התיאור על שם המקום וכך באו לעולם ציפורנית דנא Silene danaensis, פואת דנא Rubia danaensis וזוטת דנא Micromeria danaensis.

איור 12.1.3: ציפורנית גדולה, פורחת בתחילת הקיץ בירושלים.

איור 12.1.4: שיח של פואת דנא משתלשל מצוק ליד מרכז המבקרים של שמורת דנא.

פואת דנא נבדלת מפואה מצויה בראש וראשונה בכך שאין לה שיניים מאונקלות בשפת העלים והגבעולים. לפואה מצויה, שהיא צמח מטפס של החורש, יש על העלים והגבעולים שפע של שיניים מאונקלות הפונות כלפי מעלה וכלפי מטה (איור 12.1.6) ומסייעות לצמח המטפס להיאחז בסמוכות שבקרבתו. הנחתי בדיון ביני לבין עצמי שהעדר שיני "ההאחזות" בפואת דנא נובע מכך שזה האחרון הוא צמח צוקים שאינו מטפס והיעדר שינון שפת הגבעול ושפת העלה אינו מעלה ואינו מוריד למהלך חייו. עונת הפריחה והבשלת הפרי של שני המינים שגדלו בסמיכות הייתה שונה (איורים 12.1.7, 12.1.8). על כן הוחלט להכיר בפואת דנא כבמין עצמאי – החלטה שנתמכה גם על-ידי המבקר המדעי של מאמרי (איור 12.1.9). לימים ראיתי שפואת דנא גדלה על עוד צוקי גיר צפונה ודרומה מדנא.

איור 12.1.5: ענפים פורחים של פואת דנא. העלים צרים ודמויי-סרגל.

איור 12.1.6: פואה מצויה לה שיניים כפופות בשפת העלים.

איור 12.1.7: פואת דנא עם פירות צעירים.

איור 12.1.8: פואת דנא עם פירות בשלים.

איור 12.1.9: פואת דנא כפי שצוירה למאמר בו תוארה כצמח חדש למדע.

הציפורנית מדנא היא קרובה של ציפורנית גדולה הגדלה בהרי יהודה, הגליל ושומרון (איור 12.1.3), של ציפורנית הלבנון הגדלה בחרמון (איורים 12.1.10, 12.1.11) ושל ציפורנית שימפר הגדלה בסיני (איורים 12.1.12 ו-12.1.13). מינים אלה נבדלים במימדי פרחיהם ובמיוחד באורך הגביע הפורה. לאחר השוואה בעשביית ירושלים נקבע שהטיפוס מאדום ראוי להכרה כמין עצמאי. בסיורים נוספים באדום נמצא שמבין שלושת מיני הדנא הציפורנית היא הנפוצה ביותר באדום ופרטים פורחים שלה נמצאו באבני החול שליד ג'בל אום אדמי שבגבול אדום וסעודיה. סביר להניח שחיפוש ראוי בבית הגידול של הצמח (צוקי גיר ואבן חול) יביא לגילויה גם בארץ השכנה (איור 12.1.14).

איור 12.1.10: ציפורנית הלבנון בחרמון.

איור 12.1.11: ציפורנית הלבנון בחרמון.

איור 12.1.12: ציפורנית דנא במאמר בו תוארה כצמח חדש למדע.

איור 12.1.13: ציפורנית דנא בסלעי אדום.

פרחיה הוורודים הקטנים של זוטת דנא (איור 12.1.15) נישאו בעדינות בין גבעולי הצמחים השכנים לסדק. בסיורים נוספים שעשיתי בשמורת דנא (בהחלט לא במידה מספקת) מצאתי אוכלוסיה אחת בלבד של זוטת דנא בשמורה עצמה ולעת עתה לא נמצאה בשום מקום נוסף בירדן. צחוק הגורל הוא שכאשר ביקרתי בשמורת דנא כעשר שנים לאחר שתיארתי את הצמחים החדשים למדע על שם דנא לא היה שם יותר מי שמכיר אותי ואת עבודתי. כשהזכרנו לאיש שיחנו את עובדת היותי בוטנאי גילה לנו בשמחה שסוף סוף הצליחו עובדי השמורה למצוא את זוטת דנא בשטח (איור 12.1.16). הנחתי לו ולא שאלתי על ציפורנית דנא ועל פואת דנא.

איור 12.1.14: מפת תפוצה של מיני ציפורנית קרובים במזרח התיכון: כוכבית – צ. דנא; משולש – צ. שימפר; רבוע – צ. גדולה.

איור 12.1.15: זוטת דנא בפריחה.

איור 12.1.16: זוטת דנא במאמר בו תוארה כצמח חדש למדע.