רגלה נאכלת

פורסם: 1 ביולי 2012, יא' בתמוז תשע"ב | עודכן: 9/05/14

איור 11.5.1: זרע של רגלה נאכלת שמקורו בשדה חקלאי בקפריסין

בקיץ 2005 נסעתי לקפריסין לאסוף דגימות של אוכלוסיות רגלת הגינה וקרוביה באי זה. המטרה הראשונית הייתה להשוות את המצאי לזה של איים אחרים שדגמתי: טנריפה שבאיים הקנריים, כרתים, רודוס וסיציליה. נסעתי בליוויית עמית קפריסאי, יורגו חדג'יקיריאקו. תחילת ה"חיים המדעיים" של רגלת קפריסין, שאינה שייכת לסיפור הנוכחי, הייתה במסע זה. יורגו מכיר את צמחיית קפריסין היטב ואחד המקומות אליהם בחר להביאני היה חלקה בה שרדו צמחי רגלה תרבותית שחקלאים זרעו אותה. צילמנו ואספנו צמחים וזרעים והמשכנו בדרכנו.

בשובי הביתה התחלתי לארגן את הדוגמיות למקומן ומצאתי שזרעי הרגלה התרבותית גדולים למדי ואינם עוברים את קוטר נקבי הנפה שברשותי, 1 מ"מ. מכאן החזקתי בתכונה של זרעים בקוטר העולה על 1.0 מ"מ כתכונה החשובה של "רגלה תרבותית". צילמתי את הזרעים במיקרוסקופ אלקטרוני סורק (SEM; איורים 11.5.1, 11.5.2). בשנת 2006 ביקרתי בגן הבוטני של ז'נבה, שהוא אחד ממרכזי המחקר הטקסונומי החשובים בעולם. עבדתי בעשבייה והגדרתי צמחים מהקומפלקס של רגלת הגינה.

איור 11.5.2: תקריב; בכל תא אפידרמיס יש הרבה בליטות קטנות

לאחר סיום הבדיקה של צמחי הבר פניתי לבדיקת צמחים מיובשים של רגלה תרבותית. היו שם הרבה איסופים מחלקים שונים של שוויצריה במהלך המאה ה-19 ובחנתי את מופע פני השטח של הזרעים (איורים 11.5.3, 11.5.4). התברר שצמחי "קפריסין" התרבותיים שונים מצמחי "שויצריה" התרבותיים. או אז נשאלה השאלה מי מהשניים ראוי להיחשב כרגלה תרבותית ובעקבות התשובה אפשר יהיה לדעת מי מהשניים צריך להיות מתואר כמיקרו-מין חדש למדע. בבדיקות ראשוניות התברר לי שמספר הכרומוזומים בשני הטיפוסים שווה – 2n=54. החוקר שתאר את הרגלה התרבותית בשנת 1803 היה Haworth שהתעניין בצמחים בשרניים. האנגלי שירש את האוסף שלו במלאת ימיו זרק חלק ניכר מהצמחים הטיפוסיים (TYPES) של Haworth.

באוסף הצמחים של אוניברסיטת אוקספורד, המצולם ומוצג באינטרנט וכן לדברי האוצר של העשבייה, לא היה זכר לצמח מקבוצת הרגלה בן המאה ה-19. בהעדר צמח טיפוסי היה עלי לבחור צמח טיפוסי חדש. בבחירתי הנחתי שחוקרים בני תקופתו של Haworth הסתמכו על הצמחים שהוא תאר. בדקתי צמחים מיובשים בני המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20 מהארצות גרמניה, אנגליה, צרפת, ספרד, פורטוגל ואיטליה. זרעיהם דמו לזרעים שצילמתי ב-2006 בשווייץ. על כן בחרתי כטייפ חדש (neotype) בצמח שנאסף על-ידי Chenevard בשוויצריה, בסביבת ז'נבה, באוגוסט 1899 ונשמר בעשביית ז'נבה (G).

איור 11.5.3: זרע של רגלה תרבותית שמקורו בשוויצריה שם גודל ויובש ב-1899

לימים הצטרפו אלי למחקר של קבוצה מיני הרגלה התרבותיים שני עמיתים (Prof. Pertti Uotila & Prof. Alexander N. Sennikov) שמומחיותם בנבכי הטקסונומיה והספרות המדעית שבידם עולה בהרבה על זו שלי. הם גילו בספרות המקורית של המאה ה-19 הרבה פרטים של "בין השורות" וכתב היד של מאמרנו המשותף הלך ונבנה. לפני הצטרפותם הכנתי עם עמיתה מסרדיניה (Dr. Simonetta Bagella) תיאור של הצמח החדש אותו כינינו רגלה נאכלת: Portulaca edulis Danin & Bagella. הצמח הטיפוסי, על פיו תארנו את הצמח החדש, נאסף בקפריסין כמתואר למעלה. על מנת שאפשר יהיה לשמר צמחים מיובשים לעשביית ירושלים ולעשביות נוספות, זרעתי בעציץ את זרעי "קפריסין" ואני גאה ביני לבין עצמי בכל זוג עלים חדש שמתפתח בעציץ שעל אדן חלון חדרי (איור 11.5.5). הפרח הראשון שנפתח צולם מיד (איור 11.5.6). במרבית הפרחים שפרחו אחר כך הציצו עלי הכותרת הצהובים אך הפרחים לא נפתחו (איור 11.5.7) ושפע הזרעים שהבשילו היו תוצאה של הפרייה עצמית.

איור 11.5.4: רגלה תרבותית, תקריב; ברבים מתאי האפידרמיס יש 2-1 בליטות גדולות במרכז התא

איור 11.5.5: רגלה תרבותית ורגלה נאכלת על סף חלוני

איור 11.5.6: פרח פתוח ראשון של רגלה נאכלת בירושלים

איור 11.5.7: מרבית פרחי רגלה נאכלת שגידלתי אינם נפתחים (קלייסטוגמייה)

בעקבות הביקורת המדעית של מומחים שנתבקשו להביע דעתם על מאמרנו המשותף על מיני הרגלה התרבותיים חילקנו את המידע לשני מאמרים: Danin & Bagella, 2012 ; Uotila, Sennikov & Danin, 2012. פרשת הטיפיפיקציה של רגלה תרבותית התבררה כסבוכה יותר ממה שחשבתי בתחילה. פרטי אוטילה ואלכסנדר סניקוב פתרו את כל החידות באשר להיסטוריה של שם הצמח ושילבו אותי במקום הנכון ברשימת המחברים.

מוזכרים בעמוד זה