רגלת הגינה: מחקרים מתקדמים

פורסם: 9 בינואר 2011, ד' בשבט תשע"א | עודכן: 9/05/14

בספרד ובאיים הקנריים

בשנת 1980, עת נסעתי עם פרופ' בניטו וולדס ממדריד לסביליה, אספתי זרעים של רגלת הגינה, כדרכי. כתבתי לאחר מכן מאמר על ממצאי בעניין רגלת הגינה ועמיתי תירגמוהו לספרדית. המאמר נדפס בעיתון בוטני ספרדי – לגסקליה (Lagascalia). כתוצאה מכך ביקשוני עמיתי הספרדים לכתוב את הערך רגלת הגינה לפלורה של חצי האי האיברי. ממצאי בספרד פורסמו בכרך 2 של הפלורה האיברית (Flora Iberica) ב-1990. בשנת 1985 שהיתי בטלהסי, פלורידה, במסגרת שנת שבתון. כתבתי מאמר על תפוצת המינים (על פי גישתנו כיום) השונים של קומפלקס רגלת הגינה ביחד עם אחד מעמיתי במחלקה לבוטניקה של אוניברסיטת FSU. חשבתי שמכאן ואילך אין טעם רב להמשיך במחקר זה היות שמיציתי את כל האפשרויות לגלות רעיונות חדשים במוזאיקה ענקית זאת.

זנחתי את המשך האיסוף והמחקר עד 2003 עת הזמינו אותנו חברינו היקרים מקליפורניה, מיכאל וואלרי ברבור, להיפגש באמצע הדרך בין אמריקה לאסיה – בטנריפה, האיים הקנריים. מיכאל קיבל תקציב למחקר יערות אורן קנרי המצויים שם עוד לפני שהקרן הקיימת לישראל נוצרה. הוא הזמין אותי לחלוק איתו את הדירה ששכר. שכרתי מכונית ובחרתי לחקור את הקשר בין מיני הקומפלקס של רגלת הגינה לבין הרום הטופוגרפי. אספתי דוגמאות של זרעי רגלת הגינה מכל חלקי האי אליהם יכולתי להגיע. מיקרוסקופ ניתוח מעולה באוניברסיטה המקומית איפשר לי, עוד בהיותי שם, לגלות מיגוון מינים גבוה, בלתי צפוי. בין השאר כלל האוסף מין אחד חדש למדע וכן את רגלת ניקרגואה שעד אז הייתה ידועה רק מאמריקה התיכונה. התחלתי לכתוב את המאמר על מצב הקומפלקס הנודע באיים הקנריים. החומר נשאר רדום, מחכה שעמיתי בטנריפה יבדוק את מספר הכרומוזומים של המינים השונים שנאספו על-ידינו.

בקיץ 2004 התנהל בבלגרד כנס של OPTIMA ובאחד הימים האחרונים שלו שאל אותי החוקר הפיני Prof. Dr. Pertti Uotila לדעתי על הסטטוס של הקבוצה. הוא התמנה על-ידי צוות מחקר אירופאי לרכז את המידע על משפחות הרגלתיים והסלקיים ורצה לדעת האם, לפי תפישתי באותם ימים, היא מורכבת מתת-מינים כפי שכתבנו ב-1978 (Danin et al., 1978). האלטרנטיבה שנתן לי הייתה ראיית הקומפלקס כמורכב ממינים עצמאיים כפי שהאיטלקים טוענים. בעודי בבלגרד, למדתי מדבריו ששני איטלקים (Arigoni & Ricceri) עסקו בשנת 2000 ברגלת הגינה והעלו שני תתי-מינים שלי לרמה של מינים. למרות שהחלטתי אי אלו פעמים שסיימתי עבודתי בכיוון זה, לא אהבתי את העניין ומיהרתי להכין לדפוס את המאמר שהתייבש מזה שנה על רגלת הגינה בטנריפה.

בקפריסין ובכרתים

שותפי למאמר בטרנריפה לא ביצע את הפעילות המועטה שהתחייב לבצע ועל כן לא הצלחתי להגיש את המאמר במועד עליו חשבתי. התחלתי להכין חומר נוסף למאמר השוואתי בו חשבתי להשוות את המצב בטנריפה למצב באיי הים-התיכון. ערכתי נסיעת איסוף בקפריסין עם בוטנאי מקומי מעולה בשם יורגו חדג'יקיריקו (איור 11.1.25). מין חדש למדע שנמצא שם תואר מאוחר יותר כ- רגלת קפריסין. במסע לכרתים נעזרתי בידידי ד"ר ז'ק זפרן.

הגעתי לכרתים לימים ספורים ומצאתי שם, בין היתר, מין חדש למדע שכיניתי אותו על שם זפרן אשר חקר את צמחיית כרתים במשך עשרות שנים. בקפריסין מצאנו שרידי גידול של רגלה תרבותית (איורים 11.1.25, 11.3.1). הצמח ניכר ונבדל מכל שאר המינים בהיות זרעיו גדולים יחסית לאלה של שאר המינים בקבוצה (איור 11.1.29) וקוטרם עולה על 1.1 מ"מ. פני הזרע של רגלה תרבותית דומים בקפריסין לפני הזרע של רגלת זפרן (איור 11.1.12) או רגלת ראוס (איורים 11.1.11, 11.1.18) .

איור 11.3.1: זרעים וחלקי הלקטים של רגלה תרבותית בשדה ליד ניקוסיה, קפריסין.

רגלת הגינה מכונה ביוונית גליסטרידה glystrida, וכאשר מחפשים ב-google ניתן להגיע לכתובת של מסעדה בשם זה באתונה. בנוסף, יש בגוגל כתובות רבות של מסעדות המגישות סלט יווני עם גליסטרידה. הצורך לדעת שם זה התפתח במהירות כאשר התחלתי לאסוף את זרעי הצמח בכרתים. בית גידולו של הצמח הוא בקרבת האדם ועל כן המקום הבטוח לאיסוף זרעים שיטתי היה במקומות יישוב. הנקודה המובטחת בכל כפר ועיר בהם עברתי הייתה גינת הוורדים שליד תחנת הדלק המקומית. הצמחים הושקו באביב ולא טרחו יותר לנקות את הגינה בהמשך העונה. כך, בבואי למקום, חיכו לי צמחי רגלת הגינה שקיבלו אור, לחות וטמפרטורות קרקע גבוהות הראויים לנביטה יעילה (האדפטציה המוקדמת של הצמח לסוואנות טרופיות הפכה אותו לקוסמופוליטי). כך שהתאפשרה להם התפתחות נאותה ללא מתחרים. כל האנשים שעברו על-ידי הכירו את הצמח וידעו שאוספים אותו למען הסלט, אבל מה עושה אתו הזר הזה? הם לא ידעו אם הוא זר או יווני ועל כן לא קרה שלא נשאלתי למעשי. יוונית אינני מבין אך סימן השאלה ושפת הגוף הם בינלאומיים. תשובותי: I am a botanist, או It is for the University, לא הועילו לי ולו פעם אחת. במיוחד נראו מעשי חסרי הגיון כאשר לקחתי צמחים זקנים או יבשים במקומות מלוכלכים כמו צדי דרכים עירוניות – הן אספתי רק זרעים. שאלתי את ז'ק זפרן, שמבקר כבר עשרות שנים בכרתים, והוא לימדני לומר ביוונית שאני בוטנאי: EE mae botanologo or ee mae votanologo. כאן היה עולה תמיד חיוך על פני המתעניין והיה הולך לדרכו מבלי להוסיף. הזן הזה של בני אדם כבר מוכר להם היטב בכרתים.

במעבדה בברלין

בעקבות ההשתתפות בכנס OPTIMA בבלגרד חזרתי לעבוד ביתר רצינות על רגלת הגינה. שיניתי את כתב היד על טנריפה והגשתי אותו למערכת העיתון Willdenowia לידידי ועורך העיתון ד"ר נורברט קיליאן בספטמבר 2004. העסקתי אותו כנראה במידה רבה כאשר ערך את מאמרי על העבקנה, והפעם כל המינים. לא שמעתי ממנו על מאמר רגלת הגינה בטנריפה וחיכיתי לבאות. בינתיים, בהתכתבות עם הועדה העוסקת בהכנת ספר היובל לוורנר גרויטר על דין תרומתי לספר זה, עלתה אפשרות להרחיב את המאמר על רגלת הגינה באיים קנריים על-ידי הוספת מחקר גנומי (על ה DNA) בקבוצה זאת.

שוחחתי על כך בטלפון עם נורברט ועם תומס ראוס. הם סיפרו לי על מדענית חדשה ונלהבת בגן הבוטני של ברלין – ד"ר בירגיט גמיינהולצר, שהחלה בניהול ובביצוע של מחקרים גנומיים. שלחתי לה זרעי טיפוסים שונים של הצמח והיא, בעזרת עובדיה, החלה בספירת כרומוזומים בכמה מהם ובהכנתם לבדיקות DNA. עלתה אפשרות לבקש תמיכה של קרן מחקר אירופאית SYNTHESIS לביקור שלי בגן הבוטני "על מנת שאלמד את השיטות הגנומיות" (כך הגדרנו זאת ביחד) או "על מנת שנכתוב ביחד הצעת מחקר ונבקש תקציב לשלוש שנות דוקטורט" (כך חשבה בירגיט), או "לבדיקה בסיסית אם יש ממש בהגדרת המינים של הרגלה" (כך חשב נורברט). כשביקשתי (בטלפון מהארץ) לדעת מהן ההערות שיש לנורברט ולועדת ספר היובל של גרויטר על מאמרי, אמר לי שלא כדאי לבטל זמן בטלפון, ממילא יאשרו את השתלמותי בברלין ויהיה לנו מספיק זמן לדבר על כך.

בהגיעי למשרדו של נורברט התברר שיש לו ביקורת אך הוא כבר שכח את הפרטים. עד שהעביר לי ביקורתו הנוקבת עבר שבוע. עם קריאת הערותיו נזכרתי בסרט "מלחמת הכפתורים" שם אומר אחד המשתתפים "אם הייתי יודע, לא הייתי בא". קיווינו לתוצאות תומכות בממצאי בשיטות ה-DNA. בירגיט התפלאה על ציפיותינו ואמרה שלהבנתה גם נורברט יודע שרק אחרי 3 שנות דוקטורט אפשר יהיה לקבל (אולי) תוצאות. לא הצלחתי להציע מחקר עקרוני (של קומפלקסים פוליפלואידיים למשל) או שאלות מעמיקות עקרוניות אותן מחקר הרגלה יבחן ויפתור. ללא שאלות עקרוניות כאלה אין מה להגיש הצעת מחקר (והיא מצליחה בהגשת הצעות ובקבלת כספים – יודעת מה שהיא אומרת). במקביל נמשכו השיחות עם נורברט על מהות הביקור שלי בברלין. לדעתו הייתי אמור להציע תכנית לדוקטורט שאני אהיה המדריך העיקרי שלו-שלה היות ובירגיט הייתה מוכנה לעזור רק בנושא שאינו הנושא העיקרי שלה (היא עובדת על DNA במשפחת המורכבים) ולכן עלי לקחת בחשבון הדרכת דוקטורט.

תוצאות ראשוניות של אנליזה גנומית היו צפויות ביום השלישי-רביעי לבואי. ציפינו להן כהוגן כי הייתי צריך להרצות במועד קבוע מראש את הרצאת SYNTHESIS שלי. היה זה חלק מהחוזה עליו חתמתי בשעות הראשונות לבואי. ההרצאה הייתה מוכנה חוץ מתוצאות הבדיקה הגנומית הראשונית. זמן קצר לפני ההרצאה התברר שבדיקות ה DNA של נבטי מינים שונים של רגלת הגינה לא הניבו תוצאות ראויות והשתבצו בסוף הרצאתי על כל "תולדות" המחקר שלי בפני צוות עובדי הגן הבוטני. עמדתי בחובתי כלפי SYNTHESIS, מממני הביקור בברלין.

בסוף ההרצאה הציע לי תומס ראוס פתרון לבעייה על-פי דרכו של ארגון המחקר שלנו OPTIMA. נכנה את הקבוצה אגרגט של רגלת הגינה ומתחתיו נמנה את המינים "הזמניים" אותם נכנה בשם מיקרו-מינים (microspecies). בעקבות הסכמת בניטו וולדס מסביליה לקבל את המאמר, לאחר ביקורת, לעיתונו LAGASCALIA הדן בצמחיית ספרד, שיניתי את הטכסט בהתאמה לרעיון ולביקורת של תומס ראוס. המאמר הודפס בספרד ב-2006 (Danin, A. & Reyes-Betancort, J.A. (2006)) והעליתי בו את כל תת-המינים שלי לרמת מיקרו-מינים.

סמוך לסיום תקופת ההוראה-חובה בחיי ועל סף הפרישה לגמלאות התחלתי לחשוב על שאעשה "כשאהיה גדול". חשבתי על רגלת הגינה כעל "סוס" חזק עליו ארכב הישר לתוך הפנסיה. אסכם את ממצאי באיים הקנריים ומשם לקפריסין ולכרתים ואחר כך לאיים נוספים באגן הים-התיכון, למדגסקר ולגדול שבכולם, אי היבשת אוסטרליה. דומה שהחלומות היו טובים אך זמן רב לא היה לי ברור מה מצאתי בעיסוק עם כל הטיפוסים הללו של רגלת הגינה וקרוביה.

בסיציליה

בקיץ 2005 נסעתי לבולוניה לאסוף את הצמח הטיפוסי של עבקנה פליניי שהתמחיתי במחקרו. הצעתי לפרופ' ריימונדו, מלך הבוטניקה של סיציליה, שאבוא לבקר בפלרמו, אאסוף במהלך שלושה ימים את צמחי העבקנה, והפעם כל המינים המצויים שם ובאותה הזדמנות גם את זרעי רגלת הגינה. זאת כדי שיתאפשר להשוותם למצוי באי גדול אחר – טנריפה (שכתב היד שלו שכב בינתיים במעבדת פרופ' וולדס בסבילייה). אספנו בסיציליה רגלת הגינה בכל כמה עשרות קילומטרים. באותו מסע עצרנו גם לראות שבאמת מדובר בעבקנה הררי שיוצר כאן, על פני אלפי קמ"ר, דשאים רצופים על מדרונות חרסיתיים.

ביום השני הגדרתי את 16 אוכלוסיות היום הראשון ומצאתי טיפוס חדש שדומה ל Portulaca nitida – אך נבדל באלמנט מסויים אליו לא שמתי לב אלא לאחר יומיים כשקיבלתי את תמונות ה SEM. יש באי זה רגלת סיציליה (חדשה למדע) ובנוסף לה עוד 6 מינים. נתתי את הרצאתי הראשונה על העבקנה, והפעם כל המינים לדוקטורנטים של המחלקה לבוטניקה בפלרמו. למחרת בבוקר הרציתי גם על רגלת הגינה. לאחר הרצאת הרגלה הגיע פרופ' פרנצ'סקו ריימונדו אשר מנהל את המחלקה לבוטניקה, את הגן הבוטני וגם משמש כדיקן של הפקולטה למדעי הטבע. זמנו היה קצר מאוד ועל כן ארוחת צהרים אתו ושיחה מדעית על המאמר העתידי אשר נמשכו 3 שעות היו מתנה אמיתית. המסע בן היומיים לשתי הפינות הנוספות של האי בן שלושת הקצוות הניב עוד 43 דוגמיות שנכללו במחקר.

ימים ספורים לאחר המסע לסיציליה נסעתי לאי רודוס. שם נערך כינוס בינלאומי של ISOBM – קבוצה גדולה של חוקרי סרטן שנפגשו הפעם ברודוס. נשיאת הקונגרס הייתה תלמידתי לשעבר פרופ' ויויאן ברק. הצדקתי את נסיעתי על-ידי הרצאה שנתתי על "הצמחייה של תכריכי טורינו" כהרצאה חורגת מהנושאים המוגדרים של הכנס. אספתי הרבה דוגמיות של רגלת הגינה והמסע לשם הועיל רבות להבנת הקומפלקס של הצמח הזה על כל צורותיו. רגלת ראוס, החדשה למדע (איורים 11.1.11, 11.1.18), התגלתה שם לאחר שמציאותה הראשונית באיים האגאיים נתגלתה בבדיקת צמח עשבייה שאסף ד"ר תומס ראוס באי סנטוריני. לא ניתן היה לספור כרומוזומים בזרעים שהורעלו לפני הכנסתם לעשבייה. על כן איסוף הזרעים ברודוס ובסיציליה איפשר לבצע ספירת כרומוזומים ולכלול את המידע במאמר המדעי.

המאמר על מצב קבוצת המיקרו-מינים (Danin et al., 2008), מקורבי רגלת הגינה, התפרסם ב-2008 בעיתון הבוטני של קבוצת המחקר OPTIMA בפלרמו. סדר רב הוכנס במסגרת המאמר כאשר כל 15 המיקרו-מינים אורגנו תחת קורת גג אחת. המפתח להגדרת מיני הרגלה שעומד לרשות המשתמש בעברית הופיע כבר ב-2008 במאמרנו באנגלית. מבקרי המאמר ציינו שבעקבות מחקר מקיף על גליונות העשבייה של לינאוס וחוקיותם (מעשה המכונה אצל הבוטנאים "טיפיפיקציה" של צמחי לינאוס) הצמח הטיפוסי של רגלת הגינה (במובן הצר של המילה) הוא זה הדומה לאיור 11.2.12 והשם ["Portulaca stellata" P. stellata] הפך לשם נרדף. הצמח הטיפוסי, על פי תפישתי את המצב ב-Hortus Cliffortianus , הפך עתה לחסר שם מדעי. המליצו לתת לו שם מרוחק מכל שעשוי לגרום לבלבול. התכונה הבולטת של הזרע (איורים 11.2.10, 11.2.11) היא מציאות שלוש גבשושיות גדולות בתאי אפידרמיס מוארכים ובמאמרנו (משנת 2008) כינינו אותו Portulaca trituberculata. השם בעברית הוא רגלה משולשת (תודה לד"ר רונית גדיש מהאקדמיה ללשון).

רגלה תרבותית

בסוף דצמבר 2009 קיבלתי מד"ר ג'יובאנה בוסי ממודנה, איטליה, מאמר מקיף שכתבה עם עמיתיה על האתנובוטניקה של רגלת הגינה. ג'יובאנה הוסיפה במכתב שהמאמר נשלח אלי בתודה על מחקרי בצמח זה. הסיבה למאמרם המקיף הייתה ממצאים של רגלת הגינה באתרים ארכאולוגיים בחבל אמיליה רומנה. ג'יובאנה שלחה לי, לבקשתי, את כל 700 זרעי הרגלה שאספו, מחולקים לאתרים ולאופקי חפירה ארכיאולוגית. התחלתי לבדוק ומצאתי ממצאים מעניינים ביותר. נקודות בלתי מפוענחות שהשארתי בדרך רבת השנים החלו מתחברות לכאן. כאשר אני בוחן את טבלת הממצאים אני רואה שבחפירות הארכיאולוגיות יש רגלה משולשת בכל המקומות. בפרארה, באחת הדוגמיות של תחילת המאה ה-11, מתחילים לראות את רגלת קפריסין. באותה חפירה, בין אמצע המאה ה-14 לבין סוף המאה ה-15 מתחילים לראות ייצוג של הרגלה התרבותית.

לאחר ביקורי בקפריסין עם יורגו חדג'יקיריקו בחלקת רגלה תרבותית ליד ניקוסיה (איורים 11.1.25, 11.3.1) הבנתי שהשרטוט של פני הזרע דומה לזה של רגלת ראוס. ביקור בעשביית ז'נבה ביולי 2006 לימדני שבשוויצריה גידלו במאה ה-19 (1830 בערך) רגלה תרבותית ששרטוט פניה דומה לזה של רגלת קפריסין (איורים 11.3.2, 11.3.3). נותרתי עם שאלה נומנקלטורית: מה ראה Haworth שתאר את הרגלה התרבותית? המרחק לתשובה קצר מבחינתי – עלי לראות את פני הזרע של גליון העשבייה שלפי השערתי נמצא במוזיאון הבריטי. המוזיאון רחוק מירושלים ובקשות מעמיתי באירופה לקבל את החומר בהשאלה לא הביאו ב-2009 ו-2010 לתוצאה המיוחלת.

החלטתי להשקיע מאמץ יתר בבירור המצב של הרגלה התרבותית במוזיאון הבריטי. לא הנחתי להם לדחות אותי ב"לך ושוב" והגעתי לתשובה אמיתית ולהבנה מלאה שאין במוזיאון הבריטי חומר מקורי של רגלה תרבותית. כאשר ביקרתי ב-1978 באוניברסיטת קורנל, ארה"ב, ראיתי לראשונה גליון עשביה של רגלה תרבותית. התרגשתי למדי מזרעיו הגדולים שקוטרם עולה על 1.1 מ"מ אבל הדקות שעמדו לרשותי היו ספורות. רעייתי דרורה וילדינו מורית וברק חיכו לי בחוץ. פרופ' אלן ויטצטום, חברנו שליווה אותנו, לחץ עלי שאצא לראות את הקמפוס של אוניברסיטת קורנל. לא יצאתי והוא קנה לי גלויות של המקום כדי שאראה מה הפסדתי.

בינתיים הפסדתי גם את ההזדמנות לבחון מקרוב זרעים של רגלה תרבותית מעשביית Asa Gray, שהיה מגדולי הבוטנאים של סוף המאה ה-19. בתקופה בה חזרתי לברר כיצד נראה הזרע של רגלה תרבותית כתב לי אלן שהוא נמצא בקורנל לזמן קצר. בקשתי ממנו שיחזור לעשבייה בה הייתי ב-1978 אך דבר לא עלה מכך. אלן הוא, בין היתר, אשף הספרות המדעית ותוך זמן קצר קיבלתי ממנו בדואר האלקטרוני הוכחות לכך שהחוקר Haworth עסק בתחילת המאה ה-19 בחקר צמחים בשרניים. הוא לא הקפיד לייבש ולשמר את הצמח הטיפוסי על פיו תאר צמחים חדשים למדע. גם מי שירש את החומר המדעי שלו ושימר חלקים מהאוסף בעשביית אוקספורד לא העביר לדורות הבאים צמח טיפוסי של רגלה תרבותית.

התייעצות עם עמיתי-ידידי באירופה הביאה אותי להבנה שעלי לבחור צמח טיפוסי חדש (neotype) לרגלה התרבותית. בזכרי שב-2006 ראיתי בז'נבה הרבה גליונות עשביה של רגלה תרבותית, החלטתי לבחור טייפ חדש מביניהם. הנחת היסוד שלי בבחירה זאת היתה שאם אמצא בעשביות ותיקות שונות רגלה תרבותית מהמאה ה-19 או מתחילת המאה ה-20, שדומים במבנה הקליפה לטיפוס השוויצרי, אאמץ את אחד הגליונות מהאיסופים בשוויצריה להיות טייפ חדש. ד"ר יוהנס וולטר, שהוא עמית חדש למחקר הרגלה, שלח לי גליון עשביה מווינה ובו צמח שנאסף בגרמניה ב-1858 והתאים לטיפוס השוויצרי. זרעים של אקסמפלר עשבייה שאסף Sanguinetti ברומא ב-1828 צולמו על-ידי שותפי למחקר מסרדיניה והתברר שגם הוא שייך לדומים לטיפוס השוויצרי (איור 11.3.4). על כן, החלטתי שמקובל באירופה לראות בטיפוס השוויצרי רגלה תרבותית (איורים 11.3.2, 11.3.3).

איור 11.3.2: זרע של רגלה תרבותית מתוך גליון עשבייה שנאסף בשוויצריה בשנות ה-1800 ומצוי בז'נבה.

איור 11.3.3: תקריב של חלק מאיור 11.3.2.

איור 11.3.4: זרע של רגלה תרבותית מתוך גליון עשבייה שנאסף ברומא ב-1828 ונשמר בעשביית האוניברסיטה לה ספיינצה ברומא.