יורים זרעיהם: בוהיניה, בקיה, קרדמין, חמציץ וירוקת-חמור

פורסם: 15 בדצמבר 2007, ו' בטבת תשס"ח | עודכן: 9/05/14

יריית זרעים בצהרי תחילת הקיץ

איור 3.4.1: בוהיניה ארגמנית היא עץ טרופי הנטוע בארץ, ובמקומות רבים פורח ללא עלים. תכונה זאת מצויה בהרבה עצים טרופיים, ויש רואים זאת כהצגה טובה יותר של הפרחים למאביקים.

תחילת הקיץ חלה בתאריך שונה כמצוין על ידי צמחים שונים ובחלקים שונים של הארץ. למינים רבים ממשפחות הקטניתיים (פרפרניים, שיטיים וכליליים) יש פרי תרמיל בו הזרעים נראים כבליטות על גבי הדופן. למינים המעניינים אותנו כאן יש שלוש שכבות תאים בדופן הפרי. החשובה ביותר היא זאת של סיבים שערוכים בזווית חדה לציר האורך של הקשווה. כאשר התרמיל הבשל מתייבש נוצר מתח פיתול של הקשוות בשל ההבדלים בכיוון עריכת התאים של כל השכבות. כנגד מתח הפיתול עומדים התאים בתפרים של התרמיל. בשעות צהרים חמות, הפרי מתייבש ביתר שאת, והמתח הגובר מביא לקריעה פתאומית של תאי התפרים, ולירייה של הזרעים בכיוונים שונים. המתח שנצבר בפרי המתייבש משתחרר בבת-אחת, ועל כן מלווה האירוע ברעש המושפע מממדי הפרי. ההולך בשטח המועד ליריית זרעים עשוי ליהנות מ"שמיעת תהליך ההפצה". יש להתאמן לכך, והגמול ללומד ומכיר מרכיב זה של הטבע – רב. איסוף פירות בשלים טרם פתיחתם וחשיפתם לאוויר חם ויבש בבית, יכולה לאפשר קיום "ההצגה" בזמן ובמקום המתאימים. צמחים "משתפי-פעולה" בכיוון זה הם מיני אפון, בקיה, טופח. בין צמחי הנוי נחשב עץ הבוהיניה הארגמנית (איורים 3.4.1-3.4.4) כבעל השיא העולמי ביריית זרעים – 15 מ'.
כאשר מרטיבים קשוות מפותלות הן חוזרות ומתיישרות, ולעתים קרובות אפשר ללוות את התנועה במבט. אין ספק שהפיצוץ ויריית הזרעים דרמטיים יותר מאשר התיישרות הקשוות המפותלות.

בוהיניה ארגמנית

עץ טרופי זה קרוי על שמם של שני אחים שוויצריים, מדענים שהניחו יסודות מוצקים למחקר הבוטני במאה ה-17, ועבודותיהם מצוטטות עד היום. העץ הצליח להיקלט במידה רבה בגינות הנוי בשטחים עירוניים בחלקים שונים של הארץ ושל הארצות השכנות. הוא מושך את העין בפריחתו העשירה (איור 3.4.1) בחודשי האביב המאוחרים, ואינו מתחרה על יופיו עם הכלניות או עם צמחי בר אחרים של הארץ; הוא פשוט מתגלה לאחר שרוב הפריחה בשטחי הבור כבר תמה. נוח להציג בפרחי הבוהיניה את עלה הכותרת שצבעו הכהה רומז למאביקים על מציאות הצוף ("נתיבי צוף", איור 3.4.2) בבסיסו החד של הכתם הכהה. כמו צמחים רבים שמקורם ביער הטרופי, הוא פורח ברוב חלקי הארץ ללא עלים. עם התפתחות פירותיו עתירי הזרעים מתפתחים גם עלים, ולצופה המזדמן ראוי לחכות ליום קיץ חם. באיור 3.4.3 אפשר לראות את זוג קשוות התרמיל שהסתלסלו בעת הפתיחה המיידית. הכתמים הלבנים – עגולים הם שקעים שנותרו במקום שהיה בו זרע (שגודלו כגודל מטבע של 5 אגורות או מעט פחות). שתי עדויות למנגנון הפתיחה נראות באיור 3.4.4. בחציו העליון, המציג קשווה במבט חיצוני, מצויות בליטות אלכסוניות. שבר הקשווה המצוי באמצעיתה, אלכסוני אף הוא, ומקביל לכיוון הבליטות. בחציו התחתון, המציג את חלקה הפנימי של קשווה, נראים פסים אלכסוניים בזווית דומה ושלושה סדקים בכיוון זהה. אלמנטים אלכסוניים אלה מדגישים את מנגנון פתיחת הפרי שהוזכר למעלה.

 

איור 3.4.2: פסים כהים על עלה כותרת מצביעים למאביקים על מיקומו של הצוף שבפרח ומכונים "נתיבי צוף".

איור 3.4.3: פרי הבוהיניה (תרמיל) נפתח בבת אחת על ידי שחרור מתח פיתול בקשוות הנובע ממערך הסיבים בדופן.

איור 3.4.4: שכבה עבה של סיבי-תאית העוברים באופן אלכסוני לציר האורך של הקשוות משפיעה גם על היווצרות קרעים ושברים אלכסוניים בדופן הפרי.

בקיה

הבקיה המובאת באיור 3.4.5 מציגה פרי תרמיל סגור ולידו פרי שנפתח וירה את זרעיו למרחק המתאים למין זה. איור 3.4.6 מציג פרי לח שפתחתי את "תפר הבטן" שלו וחשפתי את הזרעים המקושרים על ידי עוקצים לבנים אל דופן הפרי. אם הפתיחה הייתה מתרחשת באופן טבעי לא ניתן היה לראות כך את הזרעים – הם היו נזרקים בבת אחת תוך תנועת הפיתול של הקשוות. מין זה (בקיה טופחנית) מצוי בארץ בעיקר בצל יער אודם-מסעדה בגולן וצולם במצב פתיחה בצל יער אורנים במרכז טורקיה.

איור 3.4.5: בקיה טופחנית עם פרי פתוח וקשוות מסולסלות משמאל, ופרי סגור מימין.

איור 3.4.6: בקיה טופחנית; הפרי נפתח למען הצילום, והזרעים שבתוכו נראים מהסדק. בטבע, ברגע שמתחילה פתיחה, היא מתרחשת כהרף עין.

קרדמין שעיר

אני מכיר את הקרדמין כבר שנים רבות והוא מסווג אצלי כאחד העשבים הרעים בגינות נוי, בחממות או במשתלות של צמחי נוי ומתחת לרשתות, אך מצוי גם בצומח עשבוני לח בשולי החורש הים-תיכוני. התכונה הבולטת אצלו היא מבנה העלים הנראים כמורכבים בעלי עלעלים רבים (איורים 3.4.7, 3.4.8). כאשר דליה בלקין שלחה לי תמונת הצמח ושאלה מי זה "יורה הזרעים" הזה – התקשיתי לענות. מצד אחד התמונה הראתה בבירור את הצמח המוכר ממשפחת המצליבים, אך יריית זרעים הייתה תופעה לא מוכרת לי. נאמנה עלי עדותה של דליה, אף שבשיחת טלפון ניסיתי להכין את הקרקע להעברת הדיון אל חמציץ קטן הנזכר בפרקים הבאים. כשפניתי בשאלה אל איאן הדג', ידידי באדינבורג המומחה לבני משפחת המצליבים במזרח התיכון, סיפר לי כי התופעה ידועה בעולם, ואף שמו האנגלי של הצמח (shot weed) מיתרגם ל-"העשב היורה". בכינוס מדעי בקיץ 2007 סיפר לי מומחה עולמי למשפחה על מנגנון ההפצה. צמח זה יחיד במינו במשפחת המצליבים. סיבי התאית מפוזרים בקשוות באופן כזה שהם נוטים לקפל את הקשוות בהתייבשם. מה שמונע פתיחה הוא קיומה של רקמה רכה בתפרים שבין הקשוות. כאשר ההתייבשות גוברת, או כאשר נוגעים בפרי המתייבש, משתחרר הלחץ הפנימי, מביא לקריעת הרקמה בתפרים ולירייה של הזרעים עד למרחק מטר אחד. כה אמר לי ד"ר איחסן אל שבאז, המומחה העולמי, איש הגן הבוטני של מיזורי בסט. לואיס ארה"ב. קשוות הפרי נפרדות ומתפתלות באופן שאין שני לו בטבע, ועל כן אפשר להגדיר את הצמח על פי ממצא קשוות אלה בלבד. החממה של "רון בעמק", בפתח קיבוץ יפעת, הייתה הראשונה אליה הזדמנתי עם הידע החדש לי. התקשיתי למצוא את הצמח בעציצים המטופחים, אבל מתחת לשולחנות של גידול והצגת הצמחים חיכה לי צמח עם פירות בשלים. כשנגעתי בפרי הפיץ זה את זרעיו בתנועה מהירה והתוצאות מוצגות באיור 3.4.9.

איור 3.4.7: קרדמין שעיר – מצוי במרבית החממות בארץ ומצטיין בעלים מורכבים ובפירות מיוחדים.

איור 3.4.8: חצי מפירות הקרדמין הפיצו זרעיהם וניכרים בקרום שהפריד בין שתי המגורות שבפרי.

איור 3.4.9: שתי קשוות של קרדמין לאחר שפיתולן המיידי בעקבות נגיעה בפרי הבשל הביא ליריית הזרעים הרחק מצמח האם. שלושה זרעים סמוכים לסרגל. אין עוד צמח בעולם הצמחים הדומה לו בחלק הסלול.

חמציץ קטן

[שימושיצמחים_ג_4 כשדליה שאלה על פיצוץ פירות ויריית זרעים] ניסיתי לשכנע אותה שלצמח שראתה יש חמישה עלי-כותרת צהובים, עלים מורכבים בעלי שלושה עלעלים דמויי לב ופרי מצולע (איורים 3.6.1, 3.6.2). היא השיבה שיש לה גם חמציץ בגינתה, וכאמור דבקה בלבנוניות הפרחים בעלי ארבעה עלי-כותרת. כאשר מבשילים פירותיו של חמציץ קטן מתפתחת סביב הזרעים החומים רקמה לבנה, וזו תופחת ויוצרת בפרי המבשיל לחץ גובר והולך (איור 3.6.2). נגיעה בפרי הבשל מביאה לפתיחת סדקי אורך בפרי וליריית הזרעים למרחק של פחות ממטר. לכאן באות נמלים קטנות הנמשכות לזרעים בעלי התוספת הלבנה וממשיכות את המסע העצמי של הזרעים. הן נמשכות אחר הרקמה הלבנה העוטפת את הזרע ומסיעות את הזרעים לסדקים בהם הן חיות. לעתים מזומנות אפשר לראות את צמחי החמציץ בסדקי מדרכות או לאורך פס המפגש בין המדרכה לקיר שלידה (איור 3.6.3). הרוצה להציג "קסם" ראוי לו שיקטוף בזהירות גבעול סמוך לקרקע ויציג נגיעה בפרי הבשל מעל נייר לבן (עבור הזרעים החומים) או נייר שחור (עבור התוספת הלבנה). בשלב הבא אפשר לגעת בפרי המחובר לצמח האם. הנגיעה תביא לקפיצת "דברים" מעל הצמח.

איור 3.6.1: חמציץ קטן צהוב פרחים ובעל עלים תלתניים שעלעליהם דמויי לב.

איור 3.6.2: הלקט מוארך של חמציץ קטן ועליו זרעים. נגיעה בפרי בשל מביאה ליריית הזרעים מתוכו.

איור 3.6.3: משטח של חמציץ קטן בסדק של מדרכה ליד קיר. במקרים רבים מובאים הזרעים על ידי נמלים הניזונות מגופיף המזון המצוי על פני הזרע.

ירוקת החמור

מעטים הם הקוראים שזקוקים להסבר ולהתראה נוספת שיש להיזהר מהליכה בתוך גוש של צמחים אלה (איור 3.6.4). כאשר הפירות בשלים ומצהיבים מעט ונוגעים בהם בכוונה או שלא בכוונה הפרי ניתק מעוקצו (איור 3.6.5) ויורה את הזרעים השחורים עם נוזל המצוי סביבם. אם טיפה של נוזל זה חודרת לעין היא גורמת לצריבה, ואם חודרת לפה – מרירות קשה. לכן ראוי להיזהר מהצמח. לחץ נוזלים מצטבר בפרי המבשיל ובבשלות מביא מגע קל בפרי לניתוק מיידי וליריית הזרעים. על פי נתון ספרותי, שראוי לבחון אותו, מרחק מרבי של יריית הזרעים עשוי להגיע ל-40 מ'. מורים לטבע בעלי יזמה מוזמנים לארגן בבית-ספרם "אולימפיאדה" שבה ייבדק מרחק הירייה המרבי. נשמח לפרסם את התוצאות שיימסרו לנו בדואר אלקטרוני. ראוי להזהיר ילדים שבודאי מגלים את פוטנציאל התעלול החבוי בפרי זה. אזהרת הורים מפני אי-הנעימות הכרורה בהגעה של הנוזל המסריח אל אזור הראש של הילדים וחבריהם תמנע טרדות מיותרות. אמנון ידין ז"ל התעניין בשעתו במקור השם והציע הצעות הרשומות בספרו ("באמצע התמוז", ערך: מ. ברוזה, ההוצאה לאור משרד הביטחון. 1990. עמוד 115).

איור 3.6.4: ירוקת-חמור – צמח המזמין מעשי שובבות. בספרו של אמנון ידין (ראה טקסט) מובאים פרקים בהתלבטות הקשורה בשם הצמח.

איור 3.6.5: נגיעה בפרי הבשל מביאה לפריקה מיידית של הלחץ הכלוא בתוכו וליריית הזרעים למרחק רב.