נעים בהרטבם: ריסן, מרווה, צמרנית וגדילן

פורסם: 1 בדצמבר 2007, כ"א בכסלו תשס"ח | עודכן: 9/05/14

ריסן – יריית זרעים

ריסן ראוי להיחשב כאחד מהראשונים במעלה בכל הקבוצה הנדונה כאן. המידע עליו רב כתוצאה מהמחקרים הרבים שערכו פרופ' י. גוטרמן (2002) ועמיתיו בעניין. הקורא המעמיק מופנה לספר רב-ערך זה. הדגמת נקודות בודדות למחקריהם ומראי מקום מובאים בדף המין של ריסן דק באתר. נסתפק כאן בתזכורת דרך האיורים בלבד (3.3.1-3.3.4).

איור 3.3.1: ריסן דק – צמח של בתות ספר ומדבר קיצוני חם. לאחר הפריחה נותרים הפירות הבשלים בחיק החפים הקוצניים, סגורים עד רדת הגשמים.

איור 3.3.2: פירות ריסן עם ארבעת עלי הגביע שסגרו עליהם ונפתחו בהרטבה. a. פרי סגור, b. בסיס עמוד העלי.

איור 3.3.3: פרי פתוח של ריסן עם שני הזרעים שבתוכו. a. מקומו של בסיס עמוד העלי. b. הזרע היבש מכוסה ריסים הדוקים בפניו. c. עוקץ הזרע אינו נושר, נותר קשיח ומסייע להפצה.

איור 3.3.4: השם ריסן מתברר לאחר הרטבת הזרע והתפשקות הריסים שבפניו (בשם המדעי – קרוי על שם העפעף). התנועה מהירה והזרע נראה זוחל כעכביש לבן. חלק מהשערות מתמוגג והופך לריר המדביק את הזרע לתשתית ואת גרגירי קרקע אל הזרע.

הסדקים בפרי מתרחבים בהרטבה

חייעד קנרי (איור 3.3.5) מייצג קבוצה בה הזרעים נשמרים בפרי הסגור. בהירטבו נפתחים חמישה סדקים דרכם אפשר לראות זרעים. טיפות הגשם המכות על הפרי הפתוח מקפיצות זרעים מתוכו. התאמה דומה קיימת בשני מיני גרגרנית (פרפרניים) ובבינית המדבר (מצליבים) בהם הצמח צמוד לקרקע (איור 3.3.6). סדק יחיד בפרי המוארך מתרחב וטיפות גשם הפוגעות בפרי הפתוח מתיזות זרעים החוצה אל קרבת צמח האם. לקרובי משפחה של שני המינים פירות דומים הנפתחים בשני תפרים.

איור 3.3.5: חיעד קנרי – למעלה: פירות בשלים המכילים זרעים מוכנים להפצה; למטה: פירות שנרטבו בגשם; הזרעים מוכנים להתזה דרך הסדקים שנפערו בפרי.

איור 3.3.6: a. בינית המדבר (משפ' המצליבים), b. גרגרנית כוכבנית (משפ' הפרפרניים). בשני המינים ייפתח הפרי הבשל בתפר יחיד בחלקו העליון בהירטבו.

מרווה דגולה

יופיו של צמח זה באביב מושך אליו חרקים ואוהבי חן הטבע. בהבשיל פירותיו הוא הופך לאחד הצמחים המעניינים שבקבוצת "בעלי-התנועה". איורים 3.3.7 ו-3.3.8 מציגים את המתרחש טוב יותר מכל הסבר מילולי. הבאתי פעם זר של צמחי מרווה דגולה לנכדי אשר הביאוֹ לבית הספר. כמובן ששאלתיו על קצב הפתיחה ועל העניין שגילו חבריו לכיתה בצמח ובהתאמתו לתנאי הסביבה. תשובתו הייתה שחבריו לכיתה החלו להעריץ אותו על היותו "קוסם". חשבתי שמדובר בקסם התנועה. התברר שהילדים העריצו במשך יום אחד את ה"קוסם" שהצליח להפוך זרעים שחורים ללבנים רק כתוצאה ממגע עם טיפת מים. למעשה, מה שהתרחש שם היה פריצת ריר שמדביק את הזרע הנרטב לקרקע. הילדים ראו בכך קסם צבעים אמִתי.

איור 3.3.7: מרווה דגולה – a. במצב יבש, b. חמש עשרה שניות לאחר הרטבת הפרט השמאלי, c. ארבעים וחמש שניות לאחר ההרטבה.

איור 3.3.8: מרווה דגולה – פי הגביע פתוח וזרעים עשויים לנפול כאשר הרוח מטלטלת את הצמח. d. שבעים וחמש שניות לאחר ההרטבה. e. לאחר שלוש דקות. f. ארבע דקות לאחר ההרטבה.

צמרנית סוגרת על זרעונים רטובים

בניגוד לצמחים רבים הגדלים בארץ ושומרים על הזרעים בתוך גופם עד לבוא הגשם, הצמרנית שייכת לקבוצה בה הזרעים מופצים כשהם יבשים. בהירטב הצמחים נסגרים החפים השומרים על הזרעונים (כך מכונים הפירות החד-זרעיים במשפחת המורכבים אליה שייך הצמח). כאשר החפים מתייבשים הם נפתחים. אין תלות בין נוכחות זרעונים על מצעית הקרקפת לבין תנועת החפים. התנועה נגרמת כתוצאה מהרטבה ומתפיחה או מהתייבשות ומהתכווצות של תאים המצויים בבסיס החפים. מהירות התנועה עולה ככל שהעונה מתקדמת. במקביל לכך, עם הזמן, מתעצמת פעילותם של מיקרואורגניזמים אשר חיים על החומר האורגני של הצמח המת, ובתחילת החורף קשה למצוא שרידים של קרקפות הצמרנית. מכאן אפשר להסיק שפעילות התנועה של חפי המעטפת מיועדת בעיקר להגן מפני טל כבד או מפני ערפל בעונת פיזור הזרעים. בנוסף לצמרנית הסלעים המוצגת כאן ראוי להתבונן גם בצמרנית אדומית הגדלה במדבר.

איור 3.3.9: צמרנית הסלעים – קרקפת שזרעוניה הופצו ועלי המעטפת סובבים את מצעית התפרחת. a. במצב יבש, b. חמש עשרה שניות לאחר ההרטבה, c. שלושים שניות לאחר ההרטבה.

איור 3.3.10: צמרנית הסלעים – d.לאחר שישים שניות, e. לאחר שתי דקות, f. שלוש דקות לאחר ההרטבה.

גדילן מצוי

איור 3.3.11א: גופי השמן בזרעו של הגדילן

לו היינו עורכים משאל עם בקרב קהל מכירי הצמח, המחבבים אותו היו זוכים לעמודה נמוכה. בבטחה, הייתי נכלל בין "חובבי-הגדילן" וסיבותי הרי הן לפניכם. בחורף נובט הגדילן במעגלים סביב קנים של נמלת הקציר המצויים בשטחי בור בהם עשבוניים שולטים. יש לי תענוג אישי בידיעת התופעה וזכויות בגילוי הסיבות לפני כמה עשרות שנים. במקומות אלה מתפתחים צמחי גדילן גדולים המנצלים את שפע החומרים המזינים שיש "בגורן" שמסביב לקן. בעת הפריחה, כאשר נוגעים באצבע או במקלון בפרחים הפתוחים, מתרחשת בהם תנועה מיוחדת. זאת מביאה גרגירי אבקה אל בטנו של החרק הנוגע בהם. נדון בתופעה באופן מפורט בפרק מאוחר יותר של הספר. בהבשיל הזרעונים, הם סגורים בין עלי המעטפת (בדומה למצב באיור 3.3.13) וכאשר הצצית הצמודה לכל זרעון נפרשת, היא שולפת את הזרעון מהמצעית. הרוח מסיעה את הזרעונים המצויידים ב"מצנח" (הצצית), והללו מציגים לנמלת הקציר שבשטח גופיף שמן המצוי בראש הזרעון (איור 3.3.11א).

איור 3.3.11ב: גדילן מצוי – קרקפת יבשה; הזרעונים הופצו.

הנמלים זקוקות לשומן בתקופה זאת של השנה על מנת להזין את הזחלים הצעירים. הנמלים מכניסות את הזרעונים אל הקן ושם מסירות פועלות אחרות את גופיף השמן. הזרעונים חסרי גופיף השמן מוצאים ונזרקים אל הגורן ושם, כמו גם בתוך הקן, הם מוגנים מפני שריפות. הפצת זרעים בימים עתירי טל וגשם נמנעת על ידי סגירת עלי המעטפת בדומה למוצג בצמרנית הסלעים. הודות למימדיה הגדולים של התפרחת היבשה (איור 3.3.11ב) ושל חפי המעטפת, בולטת תנועתם בעקבות הרטבה (איורים 3.3.12 ו-3.3.13). עוד נקודה ל"טובתו" – כאשר חותכים גבעול נושא תפרחת לניסויים בתנועת החפים, אין לו קוצים באופן רצוף על הגבעול ואפשר לצאת מההרפתקה ללא חדירת קוצים לאצבעות הידיים. עם כל כך הרבה קסמים בצמח יחיד איני יכול להצטרף אל מי שאינו מחבב אותו בגלל קוצניותו ומפאת גידולו הנמרץ באתרים של אשפה ובצדי דרכים.

איור 3.3.12: דקה לאחר הרטבה – עלי מעטפת פנימיים נסגרים.

תפרחת 7 דקות לאחר הרטבה וסגירת החפים הפנימיים על מרכז התפרחת

איור 3.3.13: 7 דקות לאחר הרטבה – עלי מעטפת פנימיים סוגרים על תוכן התפרחת.

ביבליוגרפיה

Gutterman, Y. 2002. Survival strategies of annual desert plants. Springer 348 pp.