תהליכי יצירת דגם ה"פאזל" וסיועו לחקר אקלים העבר

פורסם: 1 בינואר 2009, ה' בטבת תשס"ט | עודכן: 10/05/14

עוד על יצירת דגם ה"פאזל"

איור 6.8.1: סלע גיר בגלבוע בהתחלת אכלוסו על-ידי חזזיות אנדוליתיות. מרבית התאלוסים עגולים ורבים מהם מצויים לאורך מישקים (מישורי מגע בין גושי הסלע).

אל בית הגידול אליו מותאמות חזזיות אנדוליתיות שיוצרות דגם "דמוי פאזל" מגיעות יחידות הריבוי שלהם (אינני יודע טיבן של יחידות הריבוי אך הן בודאי קיימות) שמתחילות לאכלס את האבן-סלע (איור 6.8.1). אפשר היה לראות על פני סלע קשה בגלבוע (איור 6.8.1) שבתחילת קיומם מתפתחים התאלוסים באופן דומה בכל הכיוונים והכתמים שלהם עגולים. יש עדיפות לפסים מסויימים והם למעשה קצוות מישקים שהם מישורים בהם גוש סלע אחד "נושק" לחברו. במישקים חומר סלעי שונה מזה של הגושים הגדולים ועל כן יש לאורך מחשופי המישקים העדפת איכלוס על-ידי חזזיות. כאשר החזזיות מתפשטות לצדדים הן נוגעות אחת בשנייה ובקו המגע פוסקת הצמיחה להיקף (איור 6.8.2).

בשאיפתנו להבין מה מתרחש במגע בין שני תאלוסים המסנו בחומצה את שכבת הסלע שמעל שכבת האצות וצילמנו במיקרוסקופ סורק (SEM). באיור 6.8.3, המספרים "1" ו-"2" מסמנים את חלקו הפנימי של התאלוס (לא בהיקף) בו נראים קורי הפטריה ("1") ותאי האצה ("2"). בהתבוננות מעמיקה ניתן לראות שכל אחד מסוגי התאים הללו המס את הסלע בדמותו. כך, במחקר מיקרו-מורפולוגי של הסלע יכול החוקר לזהות את נוכחותן של חזזיות אנדוליתיות גם לאחר שהן עצמן נעלמו היות והותירו חללים בסלע במקום בו היו. בהיקף התאלוסים של החזזיות הבודדות נפגשים מרכיביהם ("3" באיור 6.8.3) וברור שבמקום זה יש קורי פטריה בלבד וצפיפותם גדולה יחסית מאלו שבשאר שטח התאלוסים.

הפטריות פולטות CO2 למים שלידן כתוצאה מגשם שיורד בשעות היום ובשעות הלילה; שטח התאלוס כולו, בו יש פטריות ואצות, פולט CO2 רק בשעות הלילה כי בשעות האור האצות מטמיעות וקושרות את הגז ביוצרן תרכבות אורגניות מוטמעות. על כן אפשר להעריך שקצב המסת הגיר בקווי המפגש כפול מזה שקיים בשטח התאלוס.

כאשר מתבוננים באיור 6.7.6 אפשר לראות תעלות רדודות שעוברות בין שטחים בהם יש שקעים קטנים ועגולים. השקעים הם נקבים של גופי פרי שהיו במקום והתעלות הרדודות הן קווי מפגש בין תאלוסים. חתך גס, שכל אחד יכול לערוך ב"אבן מתגלגלת" או בסלע מאוכלס בחזזיות אנדוליתיות (איור 6.8.4), יגלה לנו את המבנה הבסיסי של חזזית אנדוליתית מהטיפוס הנידון על ידנו. בהרטבת הסלע מקלים על הסרת שכבותיו העליונות בעזרת אולר או סכין כלשהו. השכבה הירוקה הנחשפת באיור 6.8.4 ביחידה "2" היא שכבת האצות הנמצאת מתחת לפני הסלע. היות ובליית הפטריות מעמיקה בתחום המפגש בין תאלוסים, רואים ב"3" שבאיור 6.8.4 את הקווים הלבנים שנוצרו בסלע מתחת לשכבת האצות, בהשפעת הפטריות.

איור 6.8.2: אבן במצב מתקדם של אכלוס בחזזיות אנדוליתיות. בכל מקום בו נפגשו שני תאלוסים, צמיחתם ההיקפית פסקה והמעגלים שאפיינו את השלב הקודם נעלמו, אלא אם החזזית בודדה. בצדי האבן נוצר דגם דמוי משחק הרכבה-תצרף (פאזל).

איור 6.8.3: חתך משיק לפני הסלע, שנערך על-ידי המסתו בחומצה, באזור מפגש בין תאלוסים של שתי חזזיות. המבנה הטיפוסי המיקרוסקופי משפיע על מופע האבן המאוכלסת בהן. 1. קורי פטרייה ותאי אצה. 2. גוש תאי אצה. 3. קורי פטרייה בלבד.

איור 6.8.4: חשיפת המבנה של חזזית אנדוליתית תוך גירוד פני השטח בסכין. 1. פני השטח האפורים. 2. שכבת האצות הירוקה. 3. מתחת לשכבת האצות נראים קווי המפגש הלבנים של תאלוסים שכנים בהם יש פטריות בלבד.

יש שטחים בהם פעילות החזזיות האנדוליתיות יוצרת כר לפעילות נמרצת של חלזונות וחשופיות. הללו מעדיפים לכרסם את הסלע ביחד עם החומר האורגני שבתוכו בתחום המפגש בין התאלוסים. התוצאה בולטת על פני סלעים ואבנים בגלבוע. עומק ורוחב התעליות מגיע שם ל-2 מ"מ ויותר. באיור 6.8.5 נקודה "1" מראה שטח באבן בו מרבית מפגשי התאלוסים כורסמו לעומק ורוחב ניכר. נקודה "2" באיור זה מצויה בחלק בו הייתה רק פעילות של החזזיות ופטריותיהם והתעליות צרות ורדודות. בנקודה "3" שבאיור 6.8.5 קטעים בודדים של מפגשי תאלוסים שכורסמו בתחום בו מרבית המפגשים לא כורסמו. אבנים מנותקות בגלבוע – "מתגלגלות" מראות בצד הפעיל (האבן השמאלית באיור 6.8.6) כרסום של האבן האפורה על-ידי חלזונות בתעליות שבולטות בצבען הלבן. האבן הימנית (איור 6.8.6) פנתה זמן רב לקרקע ולא כורסמה על ידי חלזונות.

איור 6.8.5: פני-סלע עם חזזיות אנדוליתיות מהגלבוע, לאחר פעילות רבת שנים של חלזונות בכרסום הפטריות המצויות בקווי המפגש של התאלוסים. 1. מרבית קווי המפגש בין תאלוסים בשטח זה כורסמו על-ידי חלזונות. 2. מרבית קווי המפגש בשטח זה לא כורסמו על-ידי חלזונות. 3. קו מפגש שכורסם על-ידי חלזונות.

איור 6.8.6: אבנים מהגלבוע עם סימני בלייה שנטבעו על-ידי חזזיות אנדוליתיות. פני האבן השמאלית פונים כלפי מעלה והחזזיות שבהן פעילות. חלזונות עברו במקום בימים האחרונים וכירסמו פסים לבנים בתעלות שקודמיהם יצרו במהלך דורות רבים. פני האבן הימנית פנו לקרקע והחזזיות שבה מתו לאיטן והותירו את תווי הבלייה.

החזזיות ואקלים העבר

במהלך המחקר נסעתי למקומות שונים בארץ בנסיון לחלק את הארץ לגלילות בהן הנופים המיקרואורגניזמיים אחידים בתוך הגלילה ושונים מאלה של גלילות שכנות. במדבר שומרון, בין מעלה אפרים לבקעת הירדן, נוף המיקרואורגניזמים הנפוץ על סלעי גיר קשים הוא של כחוליות וחזזיות ציאנופיליות על פני מרבית שטחם של סלעי-גיר ואבנים קשות. לעתים הם צובעים את אבני הגיר בשחור עד כדי כך שברדת הגשם אפשר לחשוב שיש במקום סלעי בזלת. בעומק של פחות ממילימטר יחיד הסלע לבן. התבוננתי בסלעים ולהפתעתי נראו שרידי דגם דמוי משחק הרכבה כמו היו שם חזזיות אנדוליתיות (איור 6.8.7). גירדתי את פני האבן ובשכבות העומק לא היתה שכבת אצות ירוקה (שלא כמו ב"2" באיור 6.8.4 ובדיון בו). המסקנה הייתה שמיוצג כאן נוף ששרר במדבר שומרון בעבר הרחוק. החזזיות שינו את התכונות הכימיות של פני הסלע וכיום פסי המפגש בין התאלוסים ניכרים בצבעם הלבן היות והאורגניזמים הכהים אינם גדלים עליהם. החזזיות האנדוליתיות גדלות על סלעי גיר בהרי יהודה ובשאר חלקי הארץ בתחום בו כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 400 עד 1000 מ"מ. מעתה יש לאמר כי בשטח שבין עין פועם שעל נחל פרת (עין פואר על ואדי קלט) ובין מעלה אפרים שרר בעבר אקלים בו כמות המשקעים השנתית הממוצעת היתה 1000-400 מ"מ. כיום כמות המשקעים השנתית הממוצעת במקום היא 300-200 מ"מ.

איור 6.8.7: פני סלע ממורדות ממזרח למעלה אפרים, מדבר שומרון. באקלים הנוכחי כחוליות וחזזיות ציאנופיליות משחירות את פני כל השטח. בעבר שרר במקום אקלים לח יותר ואז יצרו חזזיות אנדוליתיות דגם דמוי פאזל. המיקרואורגניזמים של היום אינם מאכלסים את פסי המפגש בין התאלוסים של העבר ודגם הפאזל מעיד על קיומו של אקלים לח בעבר.

התבוננות נוספת בסלעים שבקרבת מעלה אפרים הראתה דגם המוצג באיור 6.8.8. גם כאן ניכרות הנקודות השחורות של הכחוליות והחזזיות הציאנופיליות וניכרים גם שרידי החזזיות האנדוליתיות שיצרו דגם "דמוי פאזל". אלא שבעוד פני השטח של איור 6.8.7 היו מישוריים למדי, פני השטח (מה שכינינו למעלה נאנו-טופוגרפיה) של הסלע באיור 6.8.8 מראים שרידי גממיות. אלה נוצרות כיום באקלים בו כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא כ-100 מ"מ. כך מראה הסלע של איור 6.8.8 שבתחילה שרר באזור זה אקלים שחון בו כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 100 מ"מ, אחר כך שררה תקופה עם אקלים בו כמות המשקעים השנתית הממוצעת עלתה על 400 מ"מ וכיום כמות המשקעים השנתית הממוצעת במקום 200 מ"מ. לאחר תגלית זו היה מרגש לגלות ליד המעבדה שלי בגבעת רם סלעים עם דגם של פאזל, האופייני לכמות הגשם הנוכחית, המצויה בנאנו-טופוגרפיה של גממיות העבר. תארוך תקופות היובש והלחות הגבוהה וייחוסן לשינויי אקלים שנמצאו באמצעים אחרים מחייבת מחקר באתרים ארכיאולוגיים אותו לא ערכתי.

איור 6.8.8: פני סלע מהאזור האקלימי של איור 6.8.7. גם כאן ניכרים המיקרואורגניזמים הכהים וסימני הפאזל הקדום. ניכרים כאן תווי בליית גממיות (עדות לתקופה עם אקלים מדברי), מעליהם בליית פאזל (עדות לתקופה עם אקלים לח יחסית), ועל פני השטח אקלים ביניים, בו כחוליות וחזזיות ציאנופיליות מכסות את כל השטח.