דגמי בליה הנוצרים בעקבות פעילות של חזזיות תוך-סלעיות

פורסם: 15 בדצמבר 2008, י"ח בכסלו תשס"ט | עודכן: 10/05/14

חזזיות אנדוליתיות המרככות סלעים – "דגם לבירינת"

מרבית גופן של החזזיות האנדוליתיות נמצא מתחת לפני הסלע ("3" באיור 6.7.1). כאשר חזזית אפיליתית מכסה את האנדוליתית ("1" ו-"2" באיור 6.7.1), היא גורמת למותה. גופי הפרי של החזזית האפיליתית ("2" באיור 6.7.1) כתומים ובולטים מעל פני השטח בעוד שגופי הפרי של החזזית האנדוליתית מצויים בנקבים שהם עצמם יצרו בסלע. חזזיות אנדוליתיות שמרככות את הסלע מכורסמות על כל שטח הפנים שלהן על-ידי חלזונות או חשופיות (איור 6.7.2) והללו בוחרים לעבור ולכרסם בנתיבים קבועים, שם הם מותירים פני אבן לבנים. הדגם הנוצר מהכרסום אינו קבוע ומוגדר וכינינו אותו בשם זמני "לבירינת".

בפני האבן שמכורסמים לעתים רחוקות מבצבצים קורי פטריה של החזזית ובהיותם חשופים לקרינת השמש הם משחירים (הגנה מפני קרינה על-סגולה) והסלע נראה אפור. מקומות גבוהים יותר, המכורסמים לעתים רחוקות יותר, נותרים כמעט שחורים. שפע הגוונים מאפיין חזזיות מרככות אלה הנאכלות על-ידי חלזונות וחשופיות (איורים 6.7.2, 6.7.3).

איור 6.7.1: חזזית אפיליתית כתומה (1) שבמרכזה גופי פרי כתומים כהים (2); החזזית גדלה מעל פני אבן מאוכלסת בחזזית אנדוליתית שמרככת את פני הסלע הקשה בתוכו היא מתבססת (3).

איור 6.7.2: חזזיות אנדוליתיות שכורסמו על-ידי חלזונות בתקופות שונות. התאוששות החזזית לאחר כרסום מתבטאת בגוון פני השטח. לבן הוא צבע הסלע והאפור מורה על מעט קורי-פטריה הסמוכים לפני השטח ומכילים צובענים כהים. הנקודות העגולות ושחורות הן גופי-פרי.

איור 6.7.3: חזזית אנדוליתית שכרסומה על-ידי חלזונות הביא ליצירת דגם סבוך (כינינו אותו "לבירינת"). החלזונות עוברים באופן קבוע באותם נתיבים. פסים שחורים נותרים במקומות שלא כורסמו.

חזזיות אנדוליתיות היוצרות דגם של משחק הרכבה (פאזל)

מרבית אבני-הגיר המנותקות מהסלע בהר הנגב (איור 6.7.4) בין דימונה למצפה רמון והר רמון, מצטיינות בצבע אפור ובדגם דמוי משחק הרכבה (איורים 6.7.5-6.7.8). פני האבן הפונים למעלה אפורים. צבעם נובע מקצותיהם של קורי הפטריה המגיעים לפני האבן, מגופי הפרי המבצבצים מהנקבים שיצרו בסלע ומהגוון המקורי הבהיר של סלע הגיר. פני האבנים "1" ו-"2" באיור 6.7.5 אפורים ואלו אבן "3" חומה-לבנה כתוצאה ממגע עם הקרקע. במחקרינו כינינו אבנים אלה "אבנים מתגלגלות".

היות ומשטר הלחות של האבן על פניה מתעבים מי-טל כ-200 לילות בשנה הוא גורם קבוע, גם אם בעלי חיים הופכים את האבנים, החזזית הטיפוסית Caloplaca alociza חוזרת ומאכלסת את האבן. במידה ומשך הזמן בין הפיכה אקראית של האבן לקודמתה או לבאה אחריה ממושך למדי, יתאכלסו פני האבן מחדש באופן דומה. החלק הבלוי פונה עתה לקרקע, החזזיות שבו מתות בהעדר אור והרקבן חושף את סימני הבליה שהותירו בסלע (איורים "3" 6.7.5, 6.7.6) ואשר חלקי החזזית מילאו אותם. שינוי נוסף ניתן לראות בכל רכס בהר הנגב בו האבנים המנותקות מאוכלסות ב"פאזל" של C. alociza (איור 6.7.7).

שני גורמי האקלים המשמעותיים לחיי המיקרואורגניזמים הם כמות המשקעים השנתית הממוצעת שהיא 100 מ"מ, ומספר לילות הטל שהוא כ-200 לילות בשנה. עקב התחממות איטית של הסלע ביום והתקררותו האיטית בלילה, הוא מגיע לשעות הקרות של הלילה, בהן שוקע טל על עצמים שונים, בעוד הוא חם מהסביבה ואינו מאפשר שקיעת טל על פניו. האבנים המנותקות מתחממות מהר ומתקררות מהר ומגיעות לשעה הקרה של הלילה כאשר הן קרות יותר מהסביבה וגורמות לשקיעת טל על פניהן. כך נרטבות האבנים המנותקות בעת הגשם ובלילות הטלולים ובעלות השמש עומדות לרשות החזזיות שעתיים של אור לפני שפני האבן מתייבשים. הסלעים נרטבים רק בגשם.

דבר לסיכום, לאורגניזמים המתפתחים על הסלע תנאי קיום שחונים יותר מאשר אלה על האבנים המנותקות. בעברה היתה אבן "2" באיור 6.7.7 חלק מסלע שעל משטחיו המוגבהים חיו פטריות ליכנותליה. חברת כחוליות וחזזיות ציאנופיליות יצרה עליו גממיות וחיה בפנים הספוגיים להם היא גרמה. לאחר שאבן "2" ניתקה מסלע כמו זה המובא באיור 6.7.7 "1", חדרה קרקע לסדק בינה לבין הסלע שגרמה לבידודה ובעקבותיו החל להתקיים במקום משטר לחות של אבן מנותקת. אבני-גיר מנותקות באקלים זה מתאכלסות בחזזיות אנדוליתיות שיוצרות פני-שטח אפורים ודגם פאזל המכסה על הנאנו-טופוגרפיה אך לא על המיקרוטופוגרפיה של גממיות ותעלות. בסיכומו של דבר התרחש כאן תהליך שינוי מיקרו-אקלימי שמאפשר תוספת מים שמקורם בטל. המיקרואורגניזמים המותאמים למיקרואקלים הנוכחי מכסים את פני האבן, אך המיקרוטופוגרפיה שיצרה חברת האורגניזמים שקדמה להם ניכרת היטב.

איור 6.7.4: צבען של מרבית האבנים המונחות על פני הקרקע אפור ורובן מאוכלסות בחזזיות אנדוליתיות. הן נהנות מכ-200 לילות בשנה בהן כמות הטל הגבוהה מביאה להרטבת האבנים.

איור 6.7.5: אבנים אפורות שעל פניהן חזזיות אנדוליתיות שיוצרות דגם "דמוי משחק הרכבה" (פאזל). 1. & 2. אבנים שהיו מופנות כלפי מעלה במשך תקופה ממושכת. לאבן 3. יש גוונים חומים עקב פנייתה לקרקע במשך זמן רב. כתמי האפור מצביעים על כך שחלק מהתאלוסים עודם בחיים ויש לגרד פני האבן כדי להגיע לשכבת האצות הירוקה.

איור 6.7.6: צד תחתון של "אבן מתגלגלת". במגע ממושך עם האדמה ובהעדר קרינת שמש מתו החזזיות והחומר האורגני שלהן נרקב. הנקבים הם המקומות בהם היו גופי הפרי של החזזית. ה"חריצים" הם קווי המיפגש בין תאלוסים של חזזיות שכנות.

איור 6.7.7: מקור הסלעים – מפנה דרומי בסביבת שדה בוקר. הסלע שמימין (1) נרטב אך ורק ממי-הגשם וטל אינו מצטבר עליו. הוא בעל גממיות שקרקעיתן ספוגית ופטריות ליכנותליה מאכלסות את חלקי הסלע הגבוהים. 2. אבן שניתקה מסלע מגומם, בודדה על-ידי שכבת קרקע שהצטברה בינה לבין הסלע, נרטבה בטל רב והתאכלסה בחזזיות אנדוליתיות. זוג האבנים הוא עדות לשינוי מיקרואקלימי.

מעבודת הדוקטור של אתי קושניר למדתי שהחזזית הגדלה על אבנים מנותקות בהר הנגב גדלה גם על סלעים בירושלים, שם הם נהנים ממי-גשם בלבד. בבדיקות של "לילות לבנים" ערכנו (בשיתוף עם פרופ' יעקב גרטי ותלמידיו) בהר הנגב ובירושלים בדיקת משטר הטל ומשטרי החום של אבנים וסלעים. המסקנה הכללית היתה שגידולה המוצלח של Caloplaca alociza בהר הנגב ובירושלים (איור 6.7.8) מתאפשר עקב תרומת הטל בנגב ותרומת הגשם לשני מיקרו-בתי-הגידול הללו. מקורות לחות אלה יוצרים זמן גידול דומה (לחות גבוהה של התשתית בשעה בה יש אור) בשני המקומות. מחקרים מפורטים יותר בעניין זה לא נערכו למיטב ידיעתי.

איור 6.7.8: פני סלע דולומיט קשה בירושלים מאוכלסים בפרטים של חזזית אנדוליתית הדומים זה לזה בתכונותיהם ובמופעם. הנקודות השחורות שיש ברובן הן גופי הפרי של החזזית.