פני סלע חלקים וגממיות בהשפעת חזזיות

פורסם: 1 בדצמבר 2008, ד' בכסלו תשס"ט | עודכן: 10/05/14

ההבדל בין בלייתם של סלעי הגיר הקשים במדבר לעומת בלייתם בירושלים גרם לי לחקור את כל המופעים המובאים בפרק גדול זה. כשהתחלתי את עבודתי במכון לחקר הנגב בשנת 1963, במדור לגיאובוטניקה, קיבל עליו המכון לעסוק במיפוי צומח הנגב. לאחר מספר סיורי מחקר התברר כי סלעי גיר ודולומיט קשים המצויים במפנים צפוניים מאוכלסים בצמחים מיוחדים מאוד. כך התגלו בהר הנגב נרקיסים (איור 6.6.1) ליד דימונה וחלמוניות (איור 6.6.2) בכיסי קרקע שבמחשופי גיר ודולומיט קשים ליד ירוחם.

איור 6.6.1: מחשוף סלע גיר קשה וחלק במפנה צפוני בין משאבי שדה לירוחם עם נרקיסים בכיס קרקע.

איור 6.6.2: חלמונית גדולה בכיס קרקע ברכס רחמה, למרגלות משטח סלע בו חזזיות אפיליתיות מסייעות להגנת הסלע מפני בלייה. פני הסלע נותרים חלקים.

בסופו של הבירור הראשוני התברר כי משטחי הסלע המצופים בחזזיות אפיליתיות (1) חלקים יחסית ובעת שיורד גשם מתחיל בהם נגר עלי בשלב מוקדם של הממטרים. הקשר הנסיבתי בין חלקותם של המשטחים ובין פעילות החזזיות הובהר בהתבוננות מעמיקה נוספת (איורים 6.6.2, 6.6.3) ממנה היה ברור שמעורבת כאן פעילות אורגניזמית. השערת היסוד הייתה שבמקום בו חזזית אפיליתית מכסה את הסלע (איור 6.1.9) נמנע מגע ישיר בין טיפות הגשם והסלע. כל טיפת מים המגיעה אל הסלע חייבת לעבור דרך גוף החזזית ללא הבדל מהו מינה; כל עוד החזזית אפיליתית יש לה השפעה זהה על פני הסלע. על כן, פני סלע המכוסים באופן מלא על ידי חזזיות אפיליתיות נותרים חלקים גם אם קיימים כתמים שמועדים לבליה מהירה עקב קשיות-רכות של הסלע.

איור 6.6.3: סלע גיר קשה מרכס רחמה – המפנה העליון פונה צפונה. חזזיות אפיליתיות הגדלות בו מגינות על פניו מפני בלייה; המפנה התחתון פונה דרומה, עבר בליית "גימום".

איור 6.6.3 מציג מצב מאוד מקומי בו חלקו הפונה צפונה של סלע דולומיט ליד ירוחם חלק ואלו חלקו הפונה דרומה מלא בגומות קטנות (להלן גממיות). כאשר ביקרתי במחוזות ילדותי בירושלים באותה תקופה ראיתי שסלעי הדולומיט של גבעת בית הכרם (היו פעם כאלה בשטח הבנוי שבין שערי צדק לבין בית הכרם) חלקים במפנה הצפוני כסלעי הר הנגב אך במפנים הדרומיים נראה הסלע כמו משחק הרכבה (פאזל, איור 6.7.5) חרוט על פניו. לימים נעזרתי בשלושת טיפוסי הבלייה הנזכרים – פנים חלקים, גממיות ודמוי-משחק-הרכבה לחלוקת הארץ לחבלים ביו-אקלימיים ולשחזור תפרושת של חבלים אקלימיים בעבר.

גממיות

איור 6.6.4: סלעי גיר ודולומיט קשים ברכס רחמה ליד ירוחם. אבני המפנה הצפוני (מימין לערוץ) מכוסות חזזיות אפיליתיות בהירות; המפנה הדרומי מאוכלס במיקרואורגניזמים שונים וצבעו חום.

בעוד החזזיות האפיליתיות מצפות את המפנה הצפוני של הסלע (איורים 6.6.3, 6.6.4) הרי שהמפנה הדרומי, השחון יותר בקווי הרוחב שלנו, מגומם. מהי משמעות הגממיות ?! באיור 6.6.5 שצולם ליד חוף ים-המלח מדרום לעינות צוקים (עין פשחה), נראים פני שטח גבוהים-בהירים ובתוכם גממיות המתחברות לעתים לתעלות. לפעמים אפשר לראות בתוך התעלה פס לבן – הוא ה"עורק" שבסלע בו החל איכלוסו על-ידי מיקרואורגניזמים. הגדלה במיקרוסקופ אלקטרוני סורק מראה (איור 6.6.6) שגם פני השטח המוגבהים מאוכלסים בדלילות באורגניזמים שמצויים בתוך מכתשונים. בהגדלת מכתשון כזה (איור 6.6.7) נראה גופן של פטריות ליכנותליה (Lichenothelia) שכל אחת מהן המסה את הסלע שבקרבתה ומצויה על כן בשקע. מין זה מתרבה על ידי נבגים (איור 6.6.8) אך גם על-ידי שלוחות שיש עיבוי בקצותן. בסלע דומה ליד שדה בוקר נמצא מין של ליכנותליה (איור 6.6.9) שבפני השטח של גופה מצויים כדורים שגם הם משמשים כנראה לריבוי.

איור 6.6.5: סלע גיר קשה מעל חורבת מדין, חוף ים המלח. מאוכלס בחברת כחוליות וחזזיות ציאנופיליות בגממיות שיצרו, בעיקר לאורך קווי חולשה בסלע. קצב הבלייה בתוך הגומה עולה פי כמה על זה של בליית פני הסלע הגבוהים.

איור 6.6.6: צילום במיקרוסקופ סריקה אלקטרוני (SEM) של סלע משטחו של זה המופיע באיור 6.6.5. השטח הגבוה מאוכלס בפטריה ליכנותליה (Lichenothelia) הממיסה חורים דמויי משפך זעיר בסלע. הגירגור הבולט בשטח הנמוך נובע מהתפוררות גרגירי הסלע בהשפעת פעילות מיקרוביאלית נמרצת.

 

איור 6.6.7: גוף הפטרייה (בקוטר 0.2 מ"מ) דמוי ביצה, כדור או אגס ובעת הנצה בעל שלוחות זעירות. התאלוס של כל פטריה מביא להמסת שקע בדמותה בסלע.

איור 6.6.8: מבט מיקרוסקופי על שני טיפוסי תאים בתאלוס של ליכנותליה – השחורים והקטנים הם התאים הבונים את הגוף החיצוני דמוי השק; בעלי זוג התאים הצמודים הם הנבגים.

 

איור 6.6.9: תאלוס בודד של מין נוסף של ליכנותליה בסלע מסביבת שדה בוקר. הפטריה המסה מכתש קטן בו מצוי גופה. ריבוייה של פטריה זו נעשה על-ידי תאים כדוריים המיוצרים בחלקו העליון של התאלוס.

איור 6.6.10: סלע משטחו של איור 6.6.5 בדומה למצולם באיור 6.6.6. בשטח הנמוך התשתית דומה לספוג. קצב התפוררות הסלע בהשפעת פעילות מיקרוביאלית בשטח הנמוך מהיר ועל כן נוצר קיר תלול בגבולו עם השטח המכוסה ליכנותליה.

המעבר מהנוף בו שולטת ליכנותליה (באיור 6.6.10) לנוף בו שולטת חברת הכחוליות והחזזיות הציאנופיליות (שהוזכרה בחומות ירושלים ובנחל קידרון) הוא מעבר חד. משמעותו היא שקצב הבלייה בקרבת הליכנותליה איטי בהרבה מזה של הכחוליות והחזזיות הציאנופיליות. פני האבן בקרקעית הגממית נראים כספוג (איור 6.6.11) והחורים שבו מכילים: 1. חזזית ציאנופילית, 2. כחוליות בודדות.

עקב שחרור הרבה CO2 למים בעת הרטבה בכל פני השטח נפרדים גבישי גיר מהסלע ומוכנים חופשיים ("3" באיור 6.6.11) להתזה על ידי גשם. היות והאורגניזמים, שבקרבתם קצב הבליה מהיר, מתפשטים בקצב דומה לכל הכיוונים, צורת האוכלוסיה עגולה והמקום הותיק ביותר הוא גם העמוק ביותר, כלומר נוצרות גממיות או מכתשונים קטנים. חברת האורגניזמים הזאת היא אנדוליתית אמיתית היות והאורגניזמים ממיסים את דרכם אל תוך הסלע הבלתי בלוי ("2" באיור 6.6.12). האורגניזמים יוצרים חללים בסלע ובעת תפיחתם בהרטבה נוגעים בקיר החלל שיצרו ומזרזים את המסתו ("1" באיור 6.6.12). במהלך השנים הגממיות מתרבות על פני כל השטח המועד לכך.

באיור 6.6.13 נראה סלע (מקורו בסמוך לכפר אדומים) בו שכבת הצור אינה עוברת בלייה של גממיות, אך הגיר שמתחתה מגומם כולו ומשפיע מדי פעם גם על התפוררות שכבת הצור.

איור 6.6.11: פני סלע ספוגיים בהם ניכרת תוצאת הפעילות המיקרוביאלית. החללים שבסלע הם תוצר המסה יעילה במגע עם התאים, בסיועה חודרים התאים לתוך הסלע (אנדוליתיים). החללים הגדולים והבלתי רגולריים ("1") הם תוצר פעילות של חזזיות ציאנופיליות ואילו החללים הקטנים והרגולריים ("2")) הם תוצר פעילות של כחוליות כדוריות. גבישי סלע חופשיים ("3") בהשפעת פעילות המסה יעילה בעת הרטבה עומדים זמינים להתזה על-ידי טיפות הגשם.

איור 6.6.12: חתך בסלע בניצב לקרקעית של גממית. התאים שיצרו את החללים העליונים כבר נעלמו. התאים הפעילים (1) תופחים בהירטבם וממלאים את החלל שבסלע. הסלע הבלתי בלוי (2) גבישי.

איור 6.6.13: סלע גיר קשה מצופה בשכבה עתירת צור שמושפעת מעט מאוד מפעילות הליתוביונטים. חברת הכחוליות והחזזיות הציאנופיליות מתפתחת בגיר הקשה ויוצרת בה גממיות שבאופן איטי מתקדמות גם אל מתחת לשכבת הצור ומביאות לפגיעה איטית בה.

מוזכרים בעמוד זה