השחרת אבנים לבנות בקירות

פורסם: 1 באוקטובר 2008, ב' בתשרי תשס"ט | עודכן: 10/05/14

הבית נבנה והקירות מתחילים "להתיישן"

בתי ירושלים נבנים מאבני גיר קשות כבר אלפי שנים. משהונחו כחלק מהקיר היו האבנים המסותתות לבנות (ולעתים מעט ורודות – בהתאם לסלע המקור) אך במהלך השנים הן התאכלסו ביצורים המותאמים לגדול בתנאים קשים אלה וצבעם האפור-שחור הטיפוסי של הכתלים והחומות התייצב (איור 6.1.3). מונומנטים עתיקים בירושלים נחצבו בעת יצירתם בסלעי גיר קשים, כמו למשל – קבר בת-פרעה, יד-אבשלום, קבר בני חיזיר, קברי הסנהדרין ומחצבת אבני הכותל. סלעים כאלה אינם סופגים כמות גדולה של מים וקצב התפתחות המיקרואורגניזמים עליהם איטי. זמן רב עבר מאז נחצבו וכיום הם בעלי צבעים "בוגרים" בהם נדון מאוחר יותר.

איור 6.2.1: קיר בקרבת בית הכרם הבנוי סלע רך ומאוכלס במיקרואורגניזמים.

איור 6.2.2: נחשף הסלע הלבן מתחת לקרום המיקרואורגניזמים.

איור 6.2.3: חזזית אנדוליתית לאחר הסרת שכבת הסלע העליונה משמאל. לפני חשיפה חזזית זאת אפורה בעלת נקודות שחורות בצד ימין.

למען הקל על דיוננו נעבור תחילה לתהליכים המתרחשים באבני גיר רכות המציגות את התהליכים בדרך נוחה יותר. המשמעות הביולוגית הראשונית היא שאבנים רכות יכולות להחזיק כמות גדולה של מים ואם הם אינם מתפוררים, התנאים הבסיסיים לקיום מיקרו-אורגניזמים מתקיימים במשך שעות רבות יותר בכל שנה. על כן קצב איכלוסם על ידי מיקרואורגניזמים מהיר ביחס לזה שבאבנים הקשות. נקח כדוגמה קיר עשוי אבן רכה לאורך הרחוב היורד מתחנת הקמח, אל עבר בית-הכרם. על אבני הקיר (איור 6.2.1) כתמים שחורים גדולים בעוד האבן שמסביבם בהירה. כאשר מגרדים קרומים שחורים או צהובים אלה נגלית אבן לבנה (איורים 6.2.2, 6.2.3). לאחר רדת הגשם, הצבע השחור נראה ירוק-שחור כהה, ובמקרים רבים שבדקתי בעזרת מיקרוסקופ הכיל הקרום גושים ירוקים של כחוליות.

על גבי אבנים בודדות בקיר זה ובקירות צעירים ממנו, הבנויים מסלע דומה, אפשר לראות את תחילת תהליך איכלוסם על-ידי מיקרו-אורגניזמים. נקודות עגולות בגודל שונה נראות על האבן שבאיור 6.2.4. משמעותן של הנקודות העגולות היא שהיצור הבונה אותן החל קיומו ממרכז העיגול וצמח להיקף בקצב שווה בכל הכיוונים. התבוננות נוספת מקרוב (איור 6.2.5) מראה שלמעשה יש על פני האבן ארבעה טיפוסי יצורים לפחות.

איור 6.2.4: מיקרואורגניזמים כהים מתחילים להתפתח בכתמים עגולים שקוטרם עולה תוך איכלוס פני האבן.

איור 6.2.5: 1. גושים שחורים ירוקים של כחוליות או חזזיות ציאנופיליות (בהן פטריה וכחולית חיות בשיתוף ויוצרות חזזית מסוג זה), 2. חזזיות בצבע ירוק-צהוב, 3. חזזיות בצבע ירוק-לבן, 4. חזזיות בהן נראים גופי פרי בודדים, עגולים בהם ההיקף לבן והמרכז כהה.

בהמשך התהליך צומח המעגל של כל אחד מהאורגניזמים ומגדיל את שטחו עד לנקודה בה הוא נפגש עם גופה (מכונה תאלוס) של החזזית השכנה. צמיחתם ההיקפית פוסקת במקום בו נפגשו. במהלך השנים מאכלסות חזזיות אנדוליתיות את פני האבן (איור 6.2.6). הן ניכרות בגוון אפור והכתם שלהן עתיר בנקבים שיצרו גופי הפרי של החזזית. להבנת עמדת החזזיות האנדוליתיות ביחס לסלע אפשר לדמיין את איור 6.1.8 כאשר הוא מצוי בתוך הסלע וחלקו העליון (חלקי הקליפה) מבצבץ על פני השטח. בקצות קורי הפטריה המבצבצים מתפתחים צובענים (פיגמנטים) כהים המגינים מפני קרינת השמש וביחד עם הצבע הלבן של גבישי הגיר מעניקים למקום גוון אפור. כאשר מגרדים את פני האבן האפורים, מסירים את שכבה 1 שבאיור 6.1.8 ומגיעים אל שכבת תאי האצות של החזזית האנדוליתית. כך החזזית השמאלית שבאיור 6.2.3 ניכרת בצבעה הירוק והחזזית הימנית בצבעה האפור.

איור 6.2.6: כתמים אפורים של חזזיות אנדוליתיות שדחקו אורגניזמים כהים.

איור 6.2.7: בנקודת המפגש של חזזיות אנדוליתיות 1 ו-2 פוסקת צמיחתן האופקית.

כאשר חזזית אנדוליתית צומחת ומתפשטת בתוך המילימטר העליון של האבן, היא גורמת לכך שחזזית אפיליתית שצמחה מעליה תפסיק להתקיים. החזזיות האנדוליתיות צומחות אחת כלפי חברתה ובהגיען למגע פוסקת צמיחתן האופקית באותה נקודה. על פני האבן נוצר קו מגע ברור בין התאלוסים שלהן (ראה נקודת המגע בין 1 ל-2 באיור 6.2.7), צפיפותן עולה ובמהלך השנים מתכסה השטח שהיה שחור מאוכלוסיה של חזזיות, כחוליות ופטריות, בכתמים אפורים היוצרים שטח אפור רצוף של חזזיות אנדוליתיות.

במבט מקרוב השטח נראה כמו היה תצרף (משחק הרכבה – פאזל) עם גבולות בעלי צורה משתנה בין ששת התאלוסים (איור 6.2.8). עם הזמן מתפתחים תאלוסים נוספים והשטח נסגר באופן הדרגתי (איור 6.2.9). החזזית האנדוליתית ניכרת בין השאר בנקודות הכהות והמרובות בפני השטח שלה (למשל חזזית 3 באיור 6.2.8). לשם הסברת תהליך הבלייה של הסלע, הנגרם על ידי חזזיות אנדוליתיות, ולהכנת איור 6.2.10 המסנו את שכבת הסלע העליונה בחומצה מלחית. לאחר מכן צלמנו במיקרוסקופ אלקטרוני סורק. גוף הפרי מצוי בשקע שברבע הימני התחתון של התמונה. פעילותו הכימית הביאה להמסת הגיר הסובב אותו וליצירת שקע בדמותו.

איור 6.2.8: בהשוואת החזזיות האנדוליתיות שמוספרו 1 עד 6 נראית חזזית מס' 3 בעלת צפיפות גופי פרי (נקודות שחורות) הגבוהה ביותר.

איור 6.2.9: פני אבן בה נפגשו בחצי העליון בעיקר חזזיות אנדוליתיות שבחלקן מזכירות משחק תצרף (פאזל).

החוטים שבתמונה הם קורי הפטריה והגושים שביניהם הם תאי האצות שנתנו את הגוון הירוק באיור 6.2.7. כאשר החומר האורגני שבשקע נרקב מסיבות כלשהן נותר במקום שקע שאינו נמחק במשך תקופות ארוכות. כך למשל נסתייע, בהמשך הפרק, בכתם של קבוצת נקבים בסלע דוגמת זה שבאיור 6.2.11, כדי להוכיח שמקור קרקע הטרה-רוסה הוא האבק הנישא ברוח.

איור 6.2.10: חתך בפני שטח של חזזית אנדוליתית לאחר שחלקה העליון הומס על ידי חומצה מלחית. בשקע הגדול מימין גוף פרי; החוטים הם קורי הפטריה, הגושים המקושרים על ידי הקורים הם גושי האצות.

איור 6.2.11: רכוז של נקבים בסלע גיר קשה בהם היו גופי פרי של חזזיות אנדוליתיות. נוכחותם במקום זה שהיה קבור באדמה מהווה הוכחה להיות הסלע חשוף לשמש בעבר.