השפעת אבק מדברי וחיידקים מחמצני ברזל ומנגן על צבע קירות וחומות

פורסם: 1 במאי 2009, ז' באייר תשס"ט | עודכן: 9/05/14

 קרום שמקורו אבק מדברי

בפרק שהובא לפניכם סקרתי את הרפתקות המחקר של בלייה ביוגנית שלי. לא יכולתי לעבור באדישות על-יד תופעות בטבע הארץ שהבנתן ברמה הראשונית הייתה קרובה אלי. כשהתגלה לי מרכיב זה או אחר מיהרתי לשתף אחרים במידע על- ידי כתיבת מאמרים מדעיים באנגלית ומאמרים עממיים בעברית (רשימת המאמרים מובאת בסוף הפרק).

הבנת המערכת האקולוגית שמביאה במהלך עשרות ומאות שנים לצביעת קירות הבתים או חומת ירושלים בצבע חום היתה כמטחווי קשת ממני. מאוד רציתי לסגור את מעגל הבדיקה השטחית של בליה ביוגנית בדרכי. בעזרת ידידי מיכאל דבורצ'ק, המפעיל את המיקרוסקופ האלקטרוני של המכון הגיאולוגי, עשיתי בדיקות כימיות של קרומים חומים שנדגמו בקירות בתים צעירים וותיקים בירושלים, במצדה ובקרבת שדה בוקר. ספקטרום היסודות שנמצאו בקרומים ממקומות אלה היה דומה והרגשתי שאני קרוב להגיע למטרתי.

קשרתי קשרי שיתוף פעולה עם חוקרים בסיאטל, וושינגטון אשר התמחו בחקר חיידקים החיים במדבריות קיצוניים על אבני וסלעי צור. אלה מחמצנים תחמוצות ברזל ומנגן שמקורם באבק הנישא ברוח. ייחודם הוא גם בכך שהם קושרים שכבה דקה מזערית של חרסיות ומדביקים אותן לסלע וכך מייצרים את בית גידולם המיקרוסקופי. התוצר הוא שכבה כהה על גבי אבני וסלעי צור. מאמרנו המשותף התפרסם בעיתון מדעי (Hungate, B., Danin, A., Pellerin, N.B., Stemmler, J., Kjellander, P., Adams, J.B. and Staley, J.T. 1987). יש חוקרים שמסבירים את יצירת הפטינה בדרכים אחרות, אך בספר זה שלי איני חייב להביא לקיום סדר עולמי.

בבדיקותי בקירות ירושלים הייתי בטוח בהיפותזה שאותם חיידקים או קרובים להם מדביקים אבק מדברי גם לקירות הגיר ועקב מיעוט המים המגיעים לקירות המוגנים מגשם ישיר הם האורגינזמים המתאימים למקום. היה דמיון במופע פני האבנים והסלעים, אך לא הצלחתי להגיע לשיתוף פעולה עם בקטריולוג שיתעניין וידע לפתור שאלות יסודיות במערכת זאת. אם יש בין הקוראים מי שירצה הצעותי לכיווני מחקר ולאתרים מתאימים להם – הנני כאן.

איור 6.16.1: קיר מוגן מרוח וגשם ישיר של כנסיית הקבר, העיר העתיקה, ירושלים. אבני המקור לבנות.

איור 6.16.2: גרגירי אבק, שרידים אורגניים ומיקרואורגניזמים יוצרים גלים הניצבים לכיוון זרימת המים המתונה במורד הקיר.

מבט מקרוב על קירות המוזוליאום של קבקבי הראה שהאבק מצטבר על הקיר המוגן מגשם בגלים שדומים לאיור 6.16.2. יש כאן שילוב של זרימת מים והנעת אבק בתוכם עם קיבוע של האבק על- ידי מיקרואורגניזמים. ראיתי גלים דומים בנתיבי זרימה קלה על כבישים ודרכי עפר כאשר החומר המוסע היה מחטי אורנים או שברי עלים וענפים דקים. כאשר בדקתי פיסות אבן שהסרתי מאתר של הצטברות אבק על מבנה או ספק מבנה בן 4000 שנה בהר הנגב, ראיתי שעל פני שכבת הצור הדקה שנוצרה (מהאבק?) על גבי אבני הגיר היו גלים כגלי האבק בקירות ירושלים. אך כאן הם עברו, כפי שהנחתי, התפתחות נוספת.

באיור 6.16.3 הנצחתי גל "קפוא" שמקורו בהר הנגב, והוא עובר לכל רוחב האיור. כאשר יורד גשם המים המועטים הזולגים על האבן יוצרים אגם מיקרוסקופי בין קיר הגל לבין קיר האבן. בגל המונצח באיור 6.16.4 אפשר לראות שבין הקירות הללו הצטברו גרגירים. בהשוואה לקנה המידה הקווי אפשר להעריך שגודל הגרגירים הוא 2-1 מיקרון. הבה נתאר עתה את הסיפור המלא כפי שרציתי להוכיחו אך לא הצלחתי:

איור 6.16.3: גל שהתמצק באתר שמקבל תוספת אבק בקיר אבן ליד שדה בוקר, פונה מזרחה. 1. קיר הגל 2. גרגירי אבק בנקודה בה מצטברים מים למשך זמן קצר לאחר רדת הגשם.

איור 6.16.4: קטע מגל הדומה למוצג באיור 6.16.3. השקע שנוצר בין קיר הגל וקיר האבן מלא גרגירי אבק.

איור 6.16.5: תומר רוזן (נכדי), בהיותו בן שנתיים וחצי, מראה לאמו את לשון הטחבים עליה למד שבועיים לפני הצילום.

האבק המדברי מושקע בהתמדה על פני כל הארץ. במקומות בהם כמות המים מזערית ואין שטיפה של האבק, דוגמת חלק מקירות ירושלים וקירות בהר הנגב, קושרים החיידקים המומחים לכך את האבק לקיר תוך קיבועם כגלים בעלי מרכיב אופקי על גבי הקיר האנכי. במדבר האבק שהודבק ממשיך לעבור תהליכים כימיים המביאים לשינויו ולהפיכתו לצור השומר על צורות בליה והצטברות שהתרחשו על גבי הגיר. האם נכדי תומר הבודק ברצינותו התמימה (איור 6.16.5) את הטחבים שהראיתי לו שבוע לפני שצולם יהיה בעתיד אחד מפותרי חידות החיידקים והשחמת קירות ירושלים שעניינו אותי?

מאמרי הנוגעים בבליה ביוגנית בעברית ובאנגלית

  • דנין, א. 1982. צבען של חומות ירושלים ואבניה. קרדום 23-21: 73-68.
  • דנין, א. 1982. אקולוגיה של בליה ביוגנית בנגב ובמדבר. כנס האגודה הגיאוגרפית הישראלית בבאר שבע (דצמבר 1982): 45-44.
  • דנין, א. 1983. בליה ביוגנית של אבני גיר וסלעים על ידי חזזיות וחלזונות. טבע וארץ כה' (5): 37-34.
  • דנין, א. 1983. דגמי בליה ביוגנית של סלעי גיר ודולומיט על ידי חזזיות וכחוליות ומשמעותם הפליאואקלימית. אופקים בגיאוגרפיה 7: 70-61.
  • דנין, א. 1983. בליית סלעי גיר ואבנים על ידי חזזיות וכחוליות – אמצעי לחקירת אקלימי העבר. קתדרה 28: 142-134.
  • דנין, א. 1983. אבנים וסלעים כבתי גידול. לדעת י"ד(2): 15-14.
  • דנין, א. 1984. כחוליות וחשופיות. עלון מורי הביולוגיה 94-93: 63-61.
  • דנין, א. 1987. הכחוליות שבחומות ירושלים. לדעת ט"ז 8: 22-20.
  • דנין, א. 1987. כחוליות וחשופיות. לדעת יז'(1): 20.
  • דנין, א. 1987. פטריות וכחוליות בסלעי המדבר. לדעת י"ז(3): 21-20.
  • דנין, א. 1987. בליית סלעי גיר בהשפעת חזזיות. לדעת י"ז(4): 6-3.
  • דנין, א. 1987. חלודה על סלעים. לדעת י"ז (8): 22-20.
  • דנין, א. 1987. צמחים וצבעים בחומות ירושלים. מתוך "מפגשים בירושלים"; מ. כהן (עורך), החברה למתנ"סים. עמ' 54-52.
  • דנין, א. 1988. אבנים יפות בגינתנו. גן ונוף 550-548 :12/43.
  • דנין, א. 1989. הרוח, צומח מדרונות וצבעי בתים בירושלים. טבע וארץ 31/9: 15-12.
  • דנין, א. 1990. שורשי עצים מתווים סימנים בסלע. לדעת כ/4: 9-8.
  • דנין, א. 1991. צבעי חומות ירושלים והמנורה בשער טיטוס. טבע וארץ ל"ג: 24-22.
  • דנין, א. 1994. בליה ביוגנית באתרים ארכיאולוגיים. ארכיאולוגיה ומדעי הטבע 2: 18-15 (הוצאת מכון ויצמן למדע).