בליית חזזיות מעידה על מוצא הטרה רוסה; עדויות על אקלים שחון בעבר

פורסם: 1 באפריל 2009, ז' בניסן תשס"ט | עודכן: 10/05/14

חזזיות אנדולתיות מעידות על מוצא איאולי של טרה רוסה

חלקת החלומות של ילדותי היתה השטח הסלעי שבין שכונות ירושלים, בית הכרם ובית וגן. לימים כונה השטח "גבעת בית הכרם" ולקראת הפיכתו למצב הקרוי כיום "רמת בית הכרם" פגעו פגיעה בלתי הפיכה בנוף המיוחד שהיה בשטח זה. אם החיטה גדלה בין הסלעים ובעלי זכרון מוצק עוד יכולים לספר על נרקיסים, רקפות , כלניות וחלמוניות שגדלו בשטחים אלה. בהתקרב ימי החגיגה לקבלנים נפגעו המערות הקרסטיות, השלולית בה צפיתי בילדותי בסרטן היבשתי שנראה כמו דג לבנבן ועדין נגרפה על-ידי דחפורים ואיננה.

לקראת הסעת גושי הסלע האפורים (איור 6.13.1) מהמקום עקרו אותם ממקומם (איור 6.12.2) וכאן הצלחתי להעזר בפסוק התנכי :"מהאוכל יצא מאכל". התבוננות בקו הגבול בין פני הסלע שמעל לקו הקרקע ומתחת לקו הקרקע באיור זה גילתה לנו מצב מעורר שאלה (איור 6.13.3). בשני סלעים שונים נראים שרידים של סימני בלייה שנטבעו על-ידי חזזיות אנדוליתיות מתחת לקו הקרקע. היות והחזזית האנדוליתית מותאמת לחיים באור מלא, קיומה במקום זה מוכיח שפעם פני הקרקע היו עמוקים יותר מאשר ביום בו הסלעים נעקרו. ומהיכן הגיעה הקרקע שכיסתה את החזזית?

מקובל לחשוב שקרקע היא השארית הבלתי מסיסה שנותרת מהמסת הסלע. ריכוז החרסיות בסלעי תצורת ורדים הבונה את הנוף הנחקר הוא כה נמוך שכדי ליצור חצי מטר קרקע טרה רוסה יש להמיס שכבה שעובייה כ-200 מ'. או אז סימני הבליה שעומקם פחות ממילימטר אחד היו נמחקים לעד. אם כן, לא הייתה כאן המסת הסלע. בהיות הנוף מישורי, לא הוסעה קרקע מנקודה גבוהה יותר על-ידי סחיפה. כך יש לחפש את מקור הקרקע בתוספת חומר איאולי – כלומר הנישא ברוח. באזורנו, בימי הגשמים, יש מצב המכונה בתחזיות מזג האויר "מזג אויר אביך" (איור 6.13.4). שקע ברומטרי המתקרב לארץ ממערב לנו ונע מזרחה שואב אליו אויר מהשטח היבשתי שממזרח ומדרום לנו ואתו אבק מדברי רב. אבק זה מכיל 40% גרגירי גיר ולאחר שהאבק שוקע על התבליט של ישראל (שטחי מדבר ושטחי חורש ובתות וגם איור 6.13.5), ממיסים מי הגשם את המרכיבים המסיסים.

עובי שכבת האבק הנצברת על גבי הארץ מגיע לעשירית מילימטר בשנה. כך, במהלך 10,000 שנה בהפחתת 40% גיר שבאבק, יכלה להצטבר שכבת הקרקע המבוקשת ללא המסת הסלע. אמור מעתה: טרה רוסה נוצרת על גבי סלעי גיר קשים, בתנאים ים-תיכוניים בהם המסת הגיר שבאבק המדברי יעילה ביותר.

איור 6.13.1: סלעי דולומיט וביניהם קרקע ים-תיכונית טיפוסית המוכרת כטרה-רוסה.

איור 6.13.2: סלע דולומיט שנעקר בירושלים ומציג את קו פני הקרקע על הסלע.

 

איור 6.13.3: דגמי בליה ביוגנית על-ידי חזזיות אנדוליתיות מתחת לקו פני הקרקע מעידים על תוספת אבק כמקור לקרקע.

איור 6.13.4: במהלך מזג אוויר אביך בירושלים מגיע אוויר המכיל אבק מהמדבריות השכנים. אבק זה שוקע על פני הארץ בקצב של 1 מ"מ בעשר שנים ותרומתו ליצירת הקרקע מרובה.

איור 6.13.5: טיפות הגשם בחלוף שעות מזג האוויר האביך משקיעות את האבק על שטח הארץ.

גממיות מעידות על אקלים שחון שאפיין חלקים גשומים של הארץ

בעקבות אפיון הגממיות כדגם הבליה העיקרי של המדבר אפשר להעזר בהן כדי לאתר מקומות בהם שרר בעבר אקלים מדברי. יש כמובן לזכור שלעתים קרובות קיים הבדל בדגם הבליה של סלע גדול לעומת זה של אבן קטנה אף שהם עשויים מאותו חומר עצמו. אני יכול לגלות לקוראים שחזרתי הביתה מאושר באותו יום בו גיליתי גממיות של העבר על סלעי הנארי שליד שדות מיכה (איורים 6.13.6-6.13.7). צבע את השקעים שבאיור 6.13.6 בחום ואת השטחים המורמים שביניהם בלבן והגעת לנוף הסלעים של חוף ים-המלח.

הגממיות הבודדות עגולות והתעלות שהתפתחו לאורך מישקים הן שורות של גממיות שהתחברו. ההבדל הבולט ביותר הוא חדות הזווית של המעבר בין הגממיות לרמות שביניהן. כאשר נידונה שאלה זו הובהר שקצב הבליה בתוך הגממיות עולה פי כמה על זה של הרמות ביניהן ועל כן המעבר החד בין אוכלוסיות האורגניזמים מתבטא בזווית ישרה או אף זווית חדה. להסבר קהות המעבר בשדות מיכה עלינו לשחזר מה התרחש כאן: בתחילה היה אקלים שחון עליו גדלו בגממיות כחוליות וחזזיות ציאנופיליות. לאחר מכן עלתה כמות המשקעים, קרקע הצטברה בין הצמחים מעל הסלעים ששמרו עליה מפני סחיפה וזו הגנה עליהם מפני בלייה.

ירידה בכמות המשקעים או כריתה ורעייה במהלך כמה מאות או אלפי שנים הביאו לסחיפת הקרקע מעל הסלע הבלוי מדברית. שינוי האקלים מעת חשיפת הסלעים איפשר איכלוסם על-ידי חזזיות אנדוליתיות ואפיליתיות. קצב הבליה של הפינות החדות היה גבוה יותר מזה של השטחים המישוריים, והיות ונעלם גורם היובש שאיפשר או השפיע על יצירת גממיות, הפינות החדות נעלמו. רמז למחקרי העתיד אודות עומק החדירה של האקלים המדברי אל תוך החבל הים-תיכוני, המתבקשים כתוצאה ממצאינו הוא מחשוף הנארי בפתחו של נחל אורן (איור 6.13.8), עליו מצויות גממיות שנוצרו בתנאים מדבריים במקום.

איור 6.13.6: שרידי בלייה מדברית (טיפוסית לאקלים עם כ-100 מ"מ גשם לשנה) על סלע בחורש שליד שדות מיכה, שפלת יהודה (שם כמות המשקעים כיום כ-400 מ"מ גשם לשנה).

איור 6.13.7: שרידי בלייה מדברית על סלע בחורש שליד שדות מיכה, שפלת יהודה. נבט של אשחר ארץ-ישראלי בחלקה התחתון של התמונה.

איור 6.13.8: שרידי בלייה מדברית על סלע בנחל אורן, הכרמל.