בליית עמוד הנצחון של הקיסר טראינוס ברומא

פורסם: 15 במרץ 2009, י"ט באדר תשס"ט | עודכן: 8/05/14

השיש ברומא עבר בליה ביוגנית בדומה לסלעי הנגב

איור 6.12.1: ציור של פורום טריאנום (Forum Trajanum) ברומא כפי ששיער אותו הצייר.

לאחר שהצגתי בכינוס בינלאומי טיפוסי בליה וגורמים אקולוגיים הקשורים בהתפתחותם בארץ, התבקשתי על-ידי עמיתי שחקרו בליית שיש במונומנטים מפורסמים ברומא לחקור ולהשוות את הממצאים. נמצא דמיון מעניין בין בליה מדברית ובליית שיש ברומא. טראינוס קיסר נלחם באירופה ובאסיה והקים ב-113 לספירה עמוד ניצחון משיש קאררה לתיעוד כיבוש הדקים-דצ'ים (כיום בשטחה של רומניה, איור 6.12.1). על השיש החשוף להשפעת האקלים התיישבו מיקרואורגניזמים וזירזו את הבליה.

הפיגומים שהוקמו סביבו לצורך ניקויו אפשרו לנו לחקור את המונומנט ב- 1990 (איור 6.12.2). קשה היה לעמוד כנגד חיוכיהן של בנות רומא שעבדו בשיחזור ובחקר האיקולוגיה של "קולונה טראיינה" (איור 6.12.3) והצטרפתי לצוות המחקר. מטרתנו הראשונית היתה להבין את הגורמים להיווצרות החורים בתבליט המפוסל בידי אמנים בשיש (איורים 6.12.4 ו-6.12.5).

איור 6.12.2: פורום טריאנום בצד ימין בו נראה עמוד הניצחון עם הפיגומים שהוקמו לביצוע ניקוי. משמאל לגיונות רומאיים מתוארים בתבליט עשיר בפרטים על פני הספירלה המקיפה את 29.75 מ' של עמוד שקוטרו בבסיס עולה על 3 מ'.

איור 6.12.3: השותפות למחקר ברומא.

איור 6.12.4: 1. גממיות סימטריות ועמוקות אשר נוצרו בשטחים מורמים, כמשוער ,על-יד פעילות כחוליות. 2. חיבור בין גממיות שנוצרו לאורך שקעים בתבליט שעל עמוד הניצחון.

איור 6.12.5: 1. גממיות סימטריות ועמוקות אשר נוצרו, כמשוער ,על-ידי פעילות כחוליות. 2. שקעים שהם תוצר בליה ביוגנית של אורגניזמים בלתי ידועים. ראוי לחקור מבני שיש עתיק ברומא כדי לגלות מה גורם לטיפוס בליה זה.

ביום בו הציעה לי פרופ' ג'וליה קנווה (האמצעית באיור 6.12.3) לבקר באתר ולעלות על פיגומי המשפצים, התרשמתי בדרכנו למעלה שבכל סיבוב שהקפנו את העמוד מרובות הגממיות בחצי מהעמוד ומועטות בחציו האחר. בהגיענו לעמדה העליונה, באותם ימים, שאלתי את ג'וליה מהו כיוון הרוח בעת רדת הגשמים החזקים ברומא. כאשר היא הצביעה על הכיוון בו גם מרובות הגממיות הסתכנתי ואמרתי לה ולשאר חברי הקבוצה – אם התיאוריה שלי נכונה הרי שבכיוון הנגדי אין אף גממית. היא הלכה ובדקה (כאשר קצב פעימות הלב שלי עולה בהדרגה) ושבה עם התשובה – אכן כך הוא. התיאוריה שלי התבססה על ממצאי בקברו של אדוגדי אל קבקבי (איורים 6.4.3-6.4.15) בירושלים. בעודי מצפה למטוס בשדה התעופה של פיומיצ'ינו התחלתי לכתוב את המאמר שהתפרסם אחר כך (Danin, A. and Caneva, G. 1990).

הייתי גאה מאוד לראות שבמאמר שלי מופיעות שתי הערים ירושלים ורומא והראשונה בהם היא עירי, ממנה בא המידע. שיטוט בבית הקברות של כנרת ליד קבר משה הס כותב הספר הנודע "רומא וירושלים" (וכך חקוק על מצבתו), הזכיר לי פירורי מידע מימי בית הספר. המשך המחקר ברומא התנהל בדרך מקוטעת. במהלך ביקורי מחקר אחדים מצאנו מתאם מובהק באופן סטטיסטי בין צפיפות הגממיות ובין כיוון רוחות השמים. מתאם מובהק בין קוטר הגממיות ועומקן התאים היטב לדיון שלנו על תהליכי יצירת הגממיות. מיגוון צורות הבליה מובא באיורים 6.12.4 ו-6.12.5.

הבעיה הרצינית ביותר שעמדה לפנינו היתה שהבקטריולוגית שעבדה אתנו וכן קודמיה בשנים האחרונות לא הצליחו למצוא אורגניזמים כלשהם בגממיות או במיקרו בתי-גידול אחרים. הפתרון לויכוחים עם מומחים ממקצועות שונים נמצא בבדיקת אלבום התמונות ההיסטוריות של עמוד הניצחון. חציו הימני של איור 6.12.6 ותקריב שלו באיור 6.12.7 מראים כתמי צבע שחור על פני השיש הבולטים במיוחד, על רגלי החיילים בחלקו התחתון של האיור ובקפלי הלבוש שלהם. ראינו כבר לכל אורך דרך הבליה בה אנו הולכים בפרק האחרון, שאורגניזמים הגדלים בפני סלעים ואבנים מפתחים צובענים (פיגמנטים) כהים. מה גרם לעמוד הניצחון להיראות כה לבן ומבהיק עוד לפני ניקויו?

בין התמונות היו שתים בהן במקום עמוד ניצחון היתה מעין ארובה עבה מצופה באבני בניין אדומות בין הכנסיות שבשטח זה. שאלתי את אוצר החומר התיעודי מדוע הם משלבים ארובות בין תמונות עמוד הניצחון. בימי מלחמת העולם השנייה כיסו את עמוד הניצחון בשקי חול שחוזקו על-ידי לבני בניין אדומות למניעת פגעי מלחמה וזה נראה לי כארובות שראיתי במקומות אחרים. כיסוי המיקרואורגניזמים, אוהבי- ועמידי קרינת שמש ישירה, בשקי חול למשך כ-5 שנים הביא למותם ורקבונם המוחלט. בירושלים, איכלוס אבנים קשות על-ידי מיקרואורגניזמים נמשך יותר מ-100 שנים. ברומא לא עבר עדיין מספיק זמן לאיכלוס השיש של קולונה טראינה. השתנות המיקרואקלים העירוני ברומא עשויה להאריך את זמן האיכלוס על-ידי מיקרואורגניזמים.

איור 6.12.6: מופע כללי של עמוד טראינוס בצילום מ-1900 (מימין) ובצילום מ-1952. בתקופה שבין הצילומים, בימי מלחמת העולם השניה, נעטף עמוד הניצחון בשקי-חול להגנה למשך 5 שנים. האורגניזמים דורשי האור ובעלי פיגמנטים כהים מתו ומונומנט השיש חזר להיות לבן.

איור 6.12.7: תקריב של התבליט בצילום מ-1900. צורת הכתמים השחורים בקפלים של פרטי לבוש ובשולי גופם של האנשים כצורת השקעים והנקבים באיורים 6.12.4-6.12.5.

ויכוחים רבים היו בצוות המחקר לגבי השאלה האם הגממיות הן אכן תוצר של תהליך ביולוגי וחיפשנו אורגניזמים פעילים כיום בשיש ברומא. פורום טראינום הוא הנוף המובא באיורים 6.12.1 ו-6.12.8. שטח זה נחשף על-ידי הארכיאולוגים (איור 6.12.8) לפני כ-130 שנה ושם מצאנו עמוד שיש (מסומן בחץ ירוק באיור 6.12.8) בו ניתן היה לראות גממיות בהיווצרן ("1" באיור 6.12.9). הכחוליות החלו להתפתח במרכז הכתם (איור 6.12.10). בסביבה אחידה קצב ההתפשטות ההיקפי אחיד ועל כן צורת האוכלוסייה עגולה. המקום השקוע ביותר הוא המקום בו משך פעילות הבליה הוא הגדול ביותר – מרכז הכתם השחור (איור 6.12.9).

הכחוליות חיות בין גבישי השיש ופעילות חייהן מביאה להחלשת הקשר בין הגבישים לבין השיש שמתחתם. טיפות הגשם מתיזות בקלות את הגבישים הרופפים. כך עולה קצב הבליה בקרבת הכחוליות ונוצרות גממיות (איורים 6.12.10-6.12.11). מקור הסלע ששימש לבניית עמוד הניצחון היה מחצבות השיש בקאררה (איור 6.12.12). פעילות החציבה שם רציפה מהתקופות העתיקות עד היום. בסיור במקום מצאתי סלע שיש טבעי עם בליה ביוגנית פעילה. שתי גממיות בפני השטח הגבוהים ולידם שטח שמרבית פניו הפכו נמוכים עקב פעילות מיקרוביאלית. האורגניזמים הכהים ממשיכים בפעילותם (איור 6.12.13).

איור 6.12.8: פורום טראינום בו החץ הירוק מסמן עמוד ששימש למחקר פעילות הכחוליות.

איור 6.12.9: שתי גממיות מתפתחות בעקבות צמיחת כחוליות בעמוד שיש החשוף כ-100 שנה.

איור 6.12.10: גוש שיש מנוקב גממיות בהן הכחוליות פעילות. פורום רומנום, רומא.

איור 6.12.11: כתם שחור בגוש שיש בו פעילות הכחוליות מביאה להחלשת הקשר בין גבישי הקלציט והשיש ונוצרת גממית.

 

איור 6.12.12: מחצבות קאררה מספקות שיש מעולה כבר אלפי שנים (כולל למיכאלאנג'לו).

איור 6.12.13: פני סלע שיש טבעיים בקאררה ליד מחצבות. דגמי הבלייה כמו בגממיות המדבר הישראלי.