כחוליות מזיקות לממצאים ארכיאולוגיים חשופים

פורסם: 15 בפברואר 2009, כ"א בשבט תשס"ט | עודכן: 10/05/14

כחוליות תוך-סלעיות מזיקות לשער טיטוס

סיפורי המחקרים ברומא רבים ומתייחסים בעיקר לעמוד הנצחון של טראינוס קיסר. בתקופת מחקרי שם, בשנים 1990-1988, עסקו עמיתי ממחלקת שיקום המונומנטים של רומא בטיפול יסודי בשער הניצחון של טיטוס. בביקורי הראשון שם ב-1973 הרגשתי עלבון עמוק וכעס על הרומאים שלקחו את מנורת שבעת הקנים מבית המקדש "שלי" (איורים 6.11.1, 6.11.2). ככל תייר עברתי שם למטה וצילמתי את המנורה המכוסה במשקע דק-גרגיר שהובא בכוחות הטבע במהלך מאות השנים שחלפו מאז הקמת השער.

איור 6.11.1: תבליט חקוק בשיש של שער טיטוס. צולם ב-1973.

איור 6.11.2: תבליט של מנורת שבעת הקנים בשער טיטוס. צולם ב-1973.

עתה, ב-1988, כאשר היו פיגומים על שער הניצחון הגעתי בעזרת עמיתי אל מול נרות המנורה וחזרתי להיות מדען המתעניין בבליית השיש. כך למדתי אי אלו דברים מעניינים. אנשי מחלקת השחזור והשימור ניקו חלק משכבות המשקעים שהצטברו מעל השיש שבו פוסלו פרטי המונומנט (איורים 6.11.3, 6.11.4). אני מניח שאפשר "להאשים" את הכחוליות הכזמו-אנדוליתיות בפגיעה חמורה במנורתנו. בחמישה מתוך שבעת קני המנורה נעדר החלק העליון דמוי התפוח וכך גם ראשיהם של כמה מנושאי השלל. החתך בשיש בכל אלה אלכסוני ונראה שיש כאן שילוב של סידוק השיש בכיוון טיפוסי לגוש סלע זה והתפתחות של כחוליות אנדוליתיות בסדקים. כמתואר למעלה, הן התרבו, הפעילו לחץ פנימי תוך כדי התפשטות החומר האורגני שבתוך הסדק, פתיחת הסדק ויצירת "יתדות גיר" פנימיים עד למשבר הפגיעה בתבליט.

איור 6.11.3: תבליט שער טיטוס לאחר ניקוי ראשוני ב-1988.

איור 6.11.4: בחמישה מתוך שבעת קני המנורה נפל ראש הקנה.

המשחזרים גילו אבנים שנפלו מהתבליט המפוסל, ניקו ושימרו אותם. באבן המובאת באיור 6.11.5 נראים שקעים באבן עם כתמי תרכבות אורגניות שהשקיעו הכחוליות על פני מקום מגורן. לא הייתי מכריז על כך בבטחון כה מלאה אלמלא נסעתי ב-1989 לכנס בנמיביה, שם הגעתי עם ידיד מזדמן (היה לו סרגל קנה–מידה אדום) אל עורק של גיר נקי (איור 6.11.6). בעלי השטח בודאי לגלגו על התרגשותנו, הם הפיקו מסלעי האזור זהב או יהלומים בשיטותיהם ואנחנו "קפצנו" כשהתגלו הכחוליות בסדקים שבין גבישי הקלציט (איור 6.11.5 "1").

ייחודו של מקום זה הוא אפסיות הגשם. עקב מיקום נמיביה מול מקום מעבר של זרמים קרים באוקיינוס הסמוך לא יורד שם גשם. אלא שיש שם כ-200 לילות בהם ערפל סמיך מכניס לחות לאזור ומאפשר התפתחות אורגניזמים מיוחדים בהתאמותיהם. הכחוליות שהתפתחו בסדקים שבין גבישי הקלציט נחבאו מהעין ושלא כמו האורגניזמים יוצרי הגממיות, לא היה מעורב כאן גשם בהתזת גבישי גיר. מי הערפל שהתעבו על פני גבישי הקלציט טפטפו אל הסדקים וגביש "2" באיור 6.11.7 איפשר גידול של כחוליות על פניו. התוצאה – המסת שקע במשטח הגביש בדומה להמסת שקעים באבן שנמצאה למרגלות הנרות של מנורת שבעת הקנים ברומא. בשני המקרים המסו הכחוליות שבסדקים גיר.

איור 6.11.5: פיסת שיש שנמצאה למרגלות מנורת שער טיטוס. ניכרים כתמים כהים שנוצרו, כמשוער, על-ידי כחוליות כזמו-אנדוליתיות.

איור 6.11.6: עורק של קלציט עם גבישי ענק בנמיביה.

איור 6.11.7: בסדקי הקלציט חיו כחוליות. 1. הכחוליות יוצרות כתם ירוק על צלע הגביש. 2. שקע שנגרם בצלע הגביש עקב פעילות הכחוליות.

כנס מדעי בו השתתפתי ליד Didim בדרום תורכיה איפשר לי להגיע למונומנט גדול בנוי היטב משיש. המיקרואורגניזמים שהתפתחו על הקירות החשופים של האתר גרמו להשחרתו המלאה. פה ושם אפשר לראות (איור 6.11.8) פינות וזוויות מלבינות של אבני החומה. על האבנים יש גם נקודות בודדות לבנות. בהתקרבנו אל נקודה לבנה (איור 6.11.9) אפשר להבחין בדגם הקילוף שמעיד על פעילות כחוליות כזמו-אנדוליתיות. ואכן עם קילוף "עלה" אבן מהאזור הלבן מצביעה האצבע על הכחוליות הפוגעות באבן העתיקה.

איור 6.11.8: שרידי מבנים בנויים שיש ב-Didim שבתורכיה. פני השיש הלבן מכוסים מיקרואורגניזמים כהים.

איור 6.11.9: נקודה לבנה בקיר השחור ב-Didim. פעילות קילוף של כחוליות כזמואנדוליתית מביאה לחשיפת השיש הלבן.