כמהין ומיני שמשון הקשורים אליהם

פורסם: 1 במרץ, ה' באדר תשס"ט | עודכן: 10/05/14

6. כמהין

במהלך כתיבת הספר רציתי לפרוק את משא זכרונותי ממחקרים שערכתי בליתוביונטים (פרק ו') וכך קרה שבמהלך כתיבת פרק ה' שכחתי מרכיב חשוב של "מזון מהטבע" והוא הכמהין. מדובר בפטריות שמתפתחות בקרקע ושגופי הפרי שלהן מזכירים תפוחי אדמה וערכם המטבחי רב. אין לי רצון לכתוב על הכמהין מהכיוון המטבחי או המסחרי. עסקתי במחקרים על תפוצת צמחים ותופעות טבע במדבר. כפי שאפשר יהיה לראות בסוף פרק זה, המין המדברי של שמשון אשר עדיין לא נמצא אתו קשר לכמהין הוא המין הקרוי שמשון המדבר Helianthemum sancti-antonii.

לא תזכו לקרוא כאן כיצד להרוויח אלפי שקלים באיסוף כמהין, אך תוכלו לקבל מידע בסיסי הקשור לששת מיני השמשון בהם נמצאה מיקוריזה שמניבה גופי פרי שהם הכמהין. סביר שגם למינים אחרים של שמשון יש קשר עם פטריות מיקוריזה (ראה בהמשך), אך גופי פרי עדיין לא נמצאו בהם. בפרק זה אדון בעיקר בהיסטוריה של מחקר מיני השמשון והכמהין בארץ כפי שהיא ידועה לי. הנעזר ב-Google ובוויקיפדיה יכול למצוא מידע רב על הצד המסחרי והמטבחי של הכמהין.

מיקוריזה

מיקוריזה היא מערכת של חיי שיתוף (= סימביוזה), בין פטרייה (= מיקו – myco) לבין שורשי הצמח (= ריזה – rhiza). מחקרים נרחבים בעולם מראים שתופעת המיקוריזה נפוצה ביותר בעולם הצמחים ולהערכת החוקרים יש ליותר מ-90% ממיני הצמחים יחסי מיקוריזה. בהקדמה לספרו "האקולוגיה של מיקוריזות" (The Ecology of Mycorrhiza, 1991) כותב M.F. Allen, כי רבים מצמחי היבשה חיים בשיתוף עם פטריות. בסימביוזה הידועה כמיקוריזה, הפטרייה מספקת לצמח העילאי משאבים מהקרקע בתמורה לאנרגיה שהצמח מספק לפטריה. מיקוריזה שמוכרת לרבים מתושבי הארץ היא זו של אורן ירושלים עם הפטריה הקלה לזיהוי "אורניה". השותפים העילאיים לפטריות המיקוריזה שמניבות כמהין הם מינים מהסוג שמשון. בהיותי סטודנט במחלקה לבוטניקה קיבלתי משימה מפרופ' מיכאל זהרי לעסוק בהכרת הסוג שמשון ובהכנת המידע המתקבל ממחקרון זה לחלק II של פלורה פלסטינה. כך זכיתי להוסיף לרשימתם מינים ספורים ושילבתי מידע להכרת המינים מתצפיותי ומהספרות הבוטנית הדנה בצמחי ארצות המזרח הקרוב וצפון אפריקה.

שמשון יושב

מין זה מצוי בעיקר בחולות חלוצה שבמערב הנגב ובחולות מישור רותם-ימין. בית-גידולו הוא חול מיוצב מעורב בלס ויש שטחים בהם הוא מגיע לשלטון בנוף הצמחי. הוא ניכר בגבעולים ארוכים, דקים, זקופים וכפיפים או גמישים; פרחיו יושבים על גבעולי התפרחת, כלומר אינם נישאים על עוקצים (איור 5.6.1). החוקר שתאר את הצמח לראשונה ציין בשמו המדעי שפרחיו יושבים וכך הוא כונה גם בעברית. במשך שנים רבות נחשב כצמח היחיד שאפשר למצוא בקרבתו כמהין. רבים מיוצאי צפון אפריקה מכירים את הכמהין ומכנים אותם "טרפז" (tarfaz) או "טרפש".

אני זוכר היטב את הברק בעיניו של בעל המכולת, בשכונה בה גרתי בבאר שבע, כאשר הבאתי אתי משטח עבודת המחקר שלי בנגב (מישור רותם-ימין) כמהין אל חנותו (איורים 5.6.2, 5.6.3). הוא סיפר על הכמהין במרוקו וכיצד יש להקפיד על שטיפתם מגרגירי החול. הוא סיפר גם שהכמהין מופיעים לאחר לילות שופעי ברקים בחורף. לדבריו הם יודעים (לא "מאמינים" אלא "יודעים") שהברקים פותחים סדקים בקרקע מהם יוצאים הכמהין. למעשה הקרקע של חול מעורב בלס מפתחת תמיד קרום ביולוגי על פניה וכאשר גוף הפרי מתפתח מתחת לפני הקרקע הוא דוחק כלפי מעלה את הקרקע שאת מקומה הוא תופש. הקרום הביולוגי נבקע ומחפשי הכמהין מזהים את המקום על פי הסידוק הטיפוסי בקרבת צמחי השמשון. מרבית הכמהין המגיעים לשווקי הארץ מקורם בשטחים של שמשון יושב.

איור 5.6.1: ענפי-פריחה עדינים וזקופים מאפיינים שמשון יושב. הפרחים קטנים ויושבים (עם עוקצים קצרים ביותר) על גבעולי התפרחת.

איור 5.6.2: כמהה שנחשפה למרגלות שיח שמשון יושב בעזרת סדק שהיה בקרקע החולית.

איור 5.6.3: כמהה שמקורה בקרקע למרגלות שיח שמשון יושב, 5 ק"מ מערבית לאשלים.

שמשון ליפי

מין זה דומה לשמשון יושב בתפרחותיו בהן הפרחים קטנים ויושבים על הגבעולים (איורים 5.6.4 ו- 5.6.5). גבעוליו של שמשון ליפי סבוכים זה בזה לעתים קרובות (אינם זקופים כבשמשון יושב) וצבעם לבן-מבריק (ולא מצהיב כבשמשון יושב). לאחר הפריחה והבשלת הפרי הענפים נעשים קשיחים ודוקרניים (ולא נותרים רכים וגמישים כבשמשון יושב). ההבדל הגדול ביותר בין שני המינים הוא בתחום גידולם; שמשון ליפי גדל בעיקר במדבר הקיצוני, כמו דרום הנגב והערבה, שם כמות המשקעים השנתית הממוצעת פחותה מ-70 מ"מ והצומח מצומצם לערוצים. לעומת זאת שמשון יושב גדל רק בצומח פזור באזור בו כמות המשקעים השנתית הממוצעת עולה על 80 מ"מ. בדרום מישור ימין עשויים שני המינים להפגש ולגרום לבעיות הגדרה בקרב המתלבטים.

שמשון ליפי הוא ספק הכמהין הנפוץ של סעודיה. באחת משנות ה-90 הודיעני ספי הנגבי, ממיסדי שחרות שליד אילת, שאסף כמהין בערוצי דרום הנגב לאחר שנה ברוכת-גשמים באותו שטח. הכמהין התפתחו על שורשי שמשון ליפי אך בהיעדר דוגמה לא ניתן היה להגדיר את מין הפטריה. בגלל קשיים בהגדרת מיני הכמהין אינני מזכיר את מין הפטרייה באף אחד מהמינים הנסקרים כאן.

איור 5.6.4: שיח סבוך ענפים של שמשון ליפי.

איור 5.6.5: ענפים צעירים של שמשון ליפי לבנים ומבריקים.

שמשון סגלגל

איור 5.6.6: סדק בקרקע למרגלות שיח שמשון סגלגל, ליד מסוף ניצנה.

בשנה גשומה, 1994-5, התברר בפעם הראשונה שמין זה הגדל בחולות מערב הנגב, ליד מסוף ניצנה, מגדל כמהין (איורים 5.6.6 ו-5.6.7). כאמור, אלה הם גופי פרי מכילי נבגים של פטרייה החייה בשיתוף עם שורשי השמשון. טביעות רגליים של צבי בסביבה בה שורשים של רבים משיחי השמשון נשאו כמהין הראו תופעה מעניינת שסוגרת אצלי מעגל של הבנה. רבות מטביעות הרגליים הגיעו אל בורות בהם לא היו כמהין. היו שניים-שלושה בורות אליהם הגיע הצבי (או הצבייה הגיעה), הותיר טביעת רגלו (איור 5.6.8) בתוך הבור שכנראה יצר הוא עצמו, אך בעומק גדול יותר הייתה כמהה אליה הצבי לא הצליח להגיע.

הכמהין ידועים כבעלי ריח חריף טיפוסי. הנה נסגר המעגל לדעתי: בשנה טובה וגשומה מייצרת הפטריה גופי פרי בעלי ריח טיפוסי מתחת לפני הקרקע והם בוקעים אותה בצמיחתם ומאפשרים לריח לפרוץ ולהגיע אל נחיריהם של הצבאים. הללו חופרים במקומות הראויים ואוכלים את הכמהין עתירי המזון. הנבגים קשי-הדופן לא נעכלים ומופצים בתוך גללי הצבאים.

מצב דומה נמצא בקליפורניה על-ידי חוקר פטריות (M.F. Allen 1991) שהתמקד בבדיקת התהליך כולו כפי שהוא מתבצע על-ידי בעלי חיים ומיני כמהין אחרים. רבים זוכרים בודאי סיפורים על חיפוש כמהין ביערות אירופה בעזרת חזירים וכלבים מאומנים המזהים את הכמהין על פי ריחם. הנה כאן נוגע מעגל הכמהין בנגב במעגל הכמהין היקרים במטבחי השפים הצרפתיים הנודעים.
באוכלוסיות שמשון סגלגל של מישור החוף לא התגלו עדיין כמהין. יתכן שמדובר בטקסונים שונים אף שמבחינה חיצונית לא נמצאו עד כה סימנים מורפולוגיים המאפשרים הפרדה. בדרום סיני מצאתי שמשון סגלגל הדומה לטיפוס הנגבי הגדל על תשתית של סלעי גרניט בלויים. הביקור הקצר במקום בו גדלו לא אפשר לי לבדוק אם הם מייצרים כמהין אם לאו.

איור 5.6.7: כמהה שנמצאה מתחת לקרום הקרקע הסדוק שבאיור 5.6.6.

איור 5.6.8: בור שנחפר על-ידי צבי שחיפש כמהין מתחת לסדק שהיה בקרקע. הוא לא הגיע לכמהה אותה מצאתי בביקורי במקום מתחת לטביעות הרגל של הצבי.

שמשון קהירי

בשנה שקדמה ל-1994 השקה יואל דה-מלאך, חתן פרס ישראל לחקר החקלאות, חלקה של צומח בר בתחנת הנסיונות החקלאית שניהל כ-9 ק"מ דרומית לרביבים. בחלקה גדלו שנים או שלושה מיני שמשון. בעקבות ההשקייה התפתחו כמהין מתחת לשיחי שמשון קהירי. הייתה זאת פעם ראשונה ויחידה בה נמצאו כמהין מתחת למין זה. חוקרים איטלקיים שהגדירו את הפטרייה מסרו ליואל דה מלאך שם של פטריה שלא נמצאה עד כה במאה השנים שחלפו. המידע לא פורסם ועקב פטירתו של יואל דה מלאך אין לנו מידע מדוייק באשר לזהות הפטריה. בית גידולו הטיפוסי של שמשון קהירי הוא סלעי גיר סדוקים או משטחי סלעי גיר, סלעים מגמתיים ואבני חול. החלקה הנזכרת של יואל דה מלאך הייתה על קרקע רדודה של חול מעורב בלס מעל סלע גיר בלוי.

שמשון הדור

הפתעה אמיתית הייתה לי בשנת 1983 שהייתה "גשומה" בהר הנגב הגבוה. בסביבת בורות לוץ מצאתי אי-אלו צמחי שמשון הדור (אז כונה הצמח שמשון השלחופיות; איור 5.6.9), שבנוסף להדר פריחתם עתירת הגוונים, היו בעלי סדקים טיפוסיים לכמהין (איור 5.6.10). חפירה קלה במקום חשפה גומות כמהין (איורים 5.6.11 ו-5.6.12).

איור 5.6.9: שמשון הדור בפריחה מלאה.

איור 5.6.10: סדק בקרקע למרגלות שיח שמשון הדור, ליד בורות לוץ, הר הנגב.

 

איור 5.6.11: חפירה רדודה למציאת כמהה מתחת לקרום הקרקע הסדוק שבאיור 5.6.10.

איור 5.6.12: כמהה שנמצאה מתחת לקרום הקרקע הסדוק שבאיור 5.6.10.

שמשון ריסני

בעוד חמשת המינים שנזכרו עד כה הם צמחים רב-שנתיים הרי ששמשון ריסני הוא צמח חד-שנתי. הדיווח הראשון על מציאות כמהין למרגלותיו היה מוטעה כנראה. בספר או מאמר שכתבה המומחית לפטריות הארץ – פרופ' טשרנה רייס – נמסר דיווח על כמהין שנמצאו על שורשי שמשון מצוי. בין אלפי הפרטים של שמשון מצוי אשר ראיתי במהלך שנותי לא היה ולו אחד עם כמהין. לעומת זאת הכמהין המתפתחים למרגלות מין חד-שנתי במישור רותם-ימין, בגבעות ליד ירוחם ובהר הנגב הגבוה בין מישור הרוחות (7 ק"מ צפונית למצפה רמון) להר רמון מפותחים בשיתוף עם שמשון ריסני (איורים 5.6.13 ו-5.6.14).

איור 5.6.13: סדק בקרקע למרגלות צמחי שמשון ריסני, ליד בורות לוץ, הר הנגב.

איור 5.6.14: כמהה מהקרקע למרגלות צמחי שמשון ריסני שבאיור 5.6.13.

סיכויים למציאת כמהין במינים נוספים

מבין שנים-עשר מיני השמשון הידועים בארץ, נמצאו בקשר עם כמהין שישה מינים הגדלים בערבות ובמדבריות, חמישה מהם רב-שנתיים ואחד חד-שנתי. ששת המינים האחרים שבקשר אליהם לא נמצאו עדיין כמהין כוללים את השמשון המצרי ואת השמשון השעיר שהם חד-שנתיים וגדלים בחבל הים-תיכוני; שמשון מצוי גדל בחבל הים-תיכוני ובערבות. שלושת מיני השמשון הרב-שנתיים הם שמשון אזוביוני שגדל בחבל הים-תיכוני, שמשון הנגב שגדל בערבות ושמשון המדבר שגדל במדבריות. כך מסתבר שבאף אחד מהמינים הגדלים בחבל הים-תיכוני עדיין לא התגלו כמהין, אך אין בכך הוכחה לכך שהם נעדרים מיקוריזה.

יתכן שמחקר מעמיק במיני השמשון על-ידי מומחים לפטריות, שיהיה מלווה בחתכים מיקרוסקופיים של השורשים, יוכיח מציאות שונה מהנראית. או אז צריך יהיה ללמוד איך פטריות אלה מתרבות והאם הן יוצרות כמהין ובאלו תנאי סביבה הן מתפתחות. לעתים קרובות מצויה תופעת טבע מיוחדת בכל המינים של אותו סוג או בכל המינים של אותה משפחה. כך אפשר להתייחס לריחניות של מיני אזובית, ל"חלב" של מיני חלבלוב, בשרניות של מיני הסוג צורית וכדומה. יתכן שתופעת המיקוריזה, בה משתתפות פטריות שיוצרות כמהין, נפוצה בכל מיני הסוג שמשון אלא שהתנאים ליצירת גופי פרי מתקיימים לעתים רחוקות ורק בקרקעות מיוחדות.