פירות: שיזף, אשחר, עוזרר

פורסם: 15 ביולי 2008, י"ב בתמוז תשס"ח | עודכן: 10/05/14

פירות של צמחי בר יכולים להנעים למי שמכיר אותם במתיקותם או במתיקות חמצמצה. רבים מהפירות מותאמים להפצה על-ידי ציפורים. יש בהם המצויים במקומות נידחים וזוכים לתהילת המשתמשים בהם. לשירי הארץ נכנס עד כה השיזף ("כפרי הדומים שניערתי משיזף" שר בן בקעת הירדן או בקעת כנרות). משולבים בשיר זה שניים מתוך שלושת השמות הנפוצים של הצמח – שיזף מצוי בעברית, "סידר" הוא שם העץ בערבית (איור 5.2.7), ו"דום" הוא שם הפרי בערבית (איור 5.2.8). עץ זה הוא על סף התירבות באזורים מדבריים.

במסע לג'בל סירבל שבדרום סיני, שאלתי את הבדווים על השימוש בעץ. בלי הרבה דיבורים, הביאו לי מהמאהל שלהם שקית ניילון גדולה ובה פירות שיזף שנאספו מהעץ שליד המאהל ויובשו. הם גם סיפרו שהם טוחנים את הציפה ומשתמשים בה להכנת עוגות מדבריות. את העוגות לא טעמתי, אך את הרעיון אני מעביר לקוראים בשמחה. ברור שהעץ אינו נכרת ואם נבט שלו בוקע באחד הערוצים, מגינים עליו עד שיגדל, ישא פרי ויגן על עצמו בעזרת קוציו האכזריים. הגנה מסוג זה ראיתי בערימת אבנים שנבנתה סביב נבט של תמר בנחל בו גדלו עצי תמר בודדים. שיזף השיח אינו נפוץ כשיזף מצוי, אך אם פירותיו הבשלים ינעימו לקוראים ספורים את המעבר במדבר שומרון, בבקעת כנרות או בחלקים נמוכים של הגולן (איורים 5.2.9-5.2.10), דיינו.

איור 5.2.7: שיזף מצוי – עץ שפירותיו אכילים בעיקר בקיץ.

איור 5.2.8: פירות השיזף המצוי.

איור 5.2.9: שיזף השיח נושא פרי.

אשחר ארץ-ישראלי הוא שיח מלווה של החורש הים-תיכוני, אך בדרומו או מזרחו של החבל הים-תיכוני יש שטחים ניכרים בהם הוא הצמח המעוצה השולט. כך בעיקר בשפלה ממערב להרי-יהודה. בקיץ אפשר להנות מאכילת שפע פירות בשלים (איור 5.2.11).
עוזרר קוצני, עוזרר אדום, עוזרר חד-גלעיני, עוזרר סיני נושאים פירות שבקיץ ובסתיו יכולים להשיב נפשם של מטיילים רבים. כל המינים אכילים ואף שברשימת המינים הצבע האדום בולט, המין הנפוץ בארץ, עוזרר קוצני, הוא צהוב-פרי בהבשילו.

איור 5.2.10: פרי בשל של שיזף השיח.

איור 5.2.11: ענפי אשחר ארץ-ישראלי נושאים פרי בשל וטעים.