עסיסיים נוספים: אספרג למיניו; זהירות מחומצות ורעלים

פורסם: 15 ביוני 2008, י"ב בסיון תשס"ח | עודכן: 28/06/15

אספרג החורש ואספרג ארוך-עלים

בהגיע האביב מלבלבים גם צמחי האספרג ומפתחים מקני השורש התת-אדמתיים גבעולים מחודדים שאינם מסועפים והם עסיסיים, רכים וטעימים – לפחות בקצותיהם (איור 4.9.2). רבים מחבבים מעדן טבעי זה. ההולך באביב בשטחי חורש בהם מצוי אספרג החורש, או בקרקעות חוליות במישור החוף בהם גדל אספרג ארוך-עלים (איור 4.9.3), קרוב לודאי שיתקשה למצוא גבעולים עבים ורכים שעוד לא נקטמו על ידי מי שבקר במקום לפניו. טבעי לכלול פיסקה זאת גם בפרק על צמחי מאכל. בהגיענו לשם נדבר גם על מעדני אספרג משומר במלח שמשמש דרך קבע על שולחנו של יורגו חג'יקיריקו בקפריסין.

איור 4.9.1: אספרג ארוך-עלים (משמאל) ואספרג החורש במצב בוגר.

איור 4.9.2: גבעולים של אספרג החורש לאחר שפרצו מהקרקע. בשלב זה טעימותם מירבית.

איור 4.9.3: גבעולים של אספרג ארוך-עלים לאחר שפרצו מהקרקע.

חמוצים עם אזהרה

רבים אוהבים לכרסם גבעולים, עוקצי-פרחים, עלים ופטוטרות של חמעה וחמציץ (איורים 4.9.4-4.9.5). הללו מכילים חומצה אוקסלית שלכאורה אינה מזיקה בכמות קטנה. הרי לכם צירוף מעולה – מים עם חמצמצות בלעיסה אחת. בבקשה לא לאכול חמעה וחמציץ. חיילים בקורס של יחידה מובחרת למדו שאפשר לאכול חמעה. נראה שהמדריכים לא הזהירו אותם מפני אכילה מרובה של הצמח. בהמשך האימונים, היה עליהם לעבור שטח מדברי במסע רגלי בלי שהייתה להם כמות מספקת של מים. רבים מהחיילים הגיעו לקו הסיום כשהם מתלוננים על מציאות צבע אדום בשתן שלהם. כשנבדקו התברר שכולם הרוו את צמאונם ורעבונם על ידי אכילת חומעה ורודה או חומעה משולחפת (איורים 4.9.6-4.9.7). החיילים לא ידעו שכאשר החומצה (האוקסלית) שבעלים פוגשת ביונים של סידן בגופם, נוצרים גבישים דמויי-מחטים של אוקסלט הסידן. הללו פוצעים נימים בדרכי השתן והדם הוא שצובע את השתן בצבע אדמדם. אנא, אין לאכול חמעה וחמציץ מעבר לטעימה קלה שלהם.

איור 4.9.4: חמציץ נטוי – אסור לאכול יותר מפטוטרת אחת להרגשת טעמה החמוץ. העלה תלתני והעלעלים דמויי-לב. יש הטועמים עוקצי תפרחת.

איור 4.9.5: חמציץ נטוי – אסור לאכול יותר מפטוטרת אחת להרגשת טעמה החמוץ. העלה תלתני והעלעלים דמויי-לב.

איור 4.9.6: חומעה ורודה שהתפתחה בערוץ בדרום הנגב בו הייתה תוספת מים ראויה בשטפונות החורף.

איור 4.9.7: חומעה ורודה (הענף הימני) ניכרת בפירות שהכנפיים המלוות אותם אינן שוות; חומעה משולחפת ניכרת בפירות שהכנפיים המלוות אותם שוות.

עלים או חלקיהם

קשה למצוא עלים זמינים ללעיסה ישירה שאין בהם חומרים המשמשים להגנה בפני "אוכלי עשב". יש צמחים שאינם כה חריפים בחלק משלבי גידולם ואפשר לנצלם כמקור למים. אחד מאלה הוא חרחבינה מכחילה (איור 4.9.8) שפטוטרות עליה שאינם קוצניים טעימים ומזכירים טעם של עלי פטרוסיליה. כאשר העונה מתקדמת על פי "שעון החרחבינה" ומתפתחים עלים דוקרניים, הפטוטרות כבר אינן כה עסיסיות ואינן ראויות להשקעת מאמץ איסוף (איור 4.9.9).

איור 4.9.8: שושנת עלים צעירה של חרחבינה מכחילה. פטוטרות העלים יכולות לסייע להפחתת הצמא.

איור 4.9.9: עם התבגר החרחבינה מתפתחים עלים דוקרניים-קוצניים וטעימותם פחותה.

זהירות רעילים

כאשר מזכירים פטרוסיליה יש חשש שיהיה מי שיחשוב שמצא בטבע הארץ "פטרוסיליה בר" ויסכן עצמו. הפטרוסיליה אינה גדלה בארץ אלא בשטחים מעובדים. קיים צמח שעליו מזכירים במידה רבה את עליה – הצמח הוא צמח הרעל המסוכן רוש עקוד (איור 4.9.10) שבתחילת החורף, עם לבלוב עליו הם עשויים להטעות (איור 4.9.11). בעזרת צמח זה הרעילו את סוקרטס וחשוב לא להיפגע ממנו. פשוט אין לגעת בצמחי בר הדומים לפטרוסיליה.

איור 4.9.10: רוש עקוד – עליו מזכירים עלי פטרוסיליה אלא שהוא רעיל!!! ראוי לשמור מרחק ממנו.

איור 4.9.11: מבט תקריב על עלה של רוש עקוד – זהירות!!!

איור 4.9.12: כלך מצוי – עליו גזורים לנימים כעלי השומר אך הם אינם גליליים כבשומר, העורק המרכזי של כל אונה שקוע, אין להם ריח טוב, והצמח רעיל !!! ראוי לשמור מרחק ממנו.

צמח שמבנה עליו עשוי להזכיר במידה קטנה את עלי השומר הוא כלך מצוי אשר אפילו עגלים שאינם מכירים את אופיו הרעלני של הצמח נפגעים ואף מתים כתוצאה מאכילתו. התמונות המצורפות יעזרו (איור 4.9.12), אך אין מנוס מהסתייעות בריחו הטיפוסי של השומר (ריח אניס או ריח של עראק) לעומת ריחו הרע של הכלך (אין לי למה להשוותו).

צבר

מורי ומפקדי נגה הראובני ז"ל המליץ על אכילת חלקו הפנימי של גבעול הצבר (איורים 4.9.13-4.9.14). המים בחלק זה מרובים, אלא שהם מלווים בחומרים ריריים וחומצות קלות. לא כל אחד אוהב לאכול את החלק הפנימי של הצבר, אלא שכאשר מדובר בסכנת התייבשות של ההולך בשטחים מרוחקים ממקור מים בארץ – ההמלצה ברורה.

איור 4.9.13: צבר מצוי – מרבית נופו של הצמח הבוגר בנוייה ענפים אוגרי מים; הם נושאים בעונות המתאימות פרחים ופירות.

איור 4.9.14: צבר מצוי – גבעול חתוך לרוחבו. הרקמה הלבנה שבמרכז הגבעול אוגרת מים וטעמה חמצמץ. אפשר להעזר בצמח במקרי חירום, אך ראוי להיזהר מהידקרות בקוציו הזעירים או הגדולים (תלוי בזן בו נפגשים).

זיקוק מים מגבעולים, עלים וקרקע רטובה

ספרים של חיל האויר האמריקאי הקדישו עמודים רבים ללימוד טכניקות של הפקת מים בעזרת מעין זיקוק. העיקרון הבסיסי המשמש כאן הוא עיקרון החממה והרי הוא לפניכם. חופרים בשטח מואר על ידי השמש במרבית שעות היום בור עגול בעומק של כחצי מטר ובקוטר של כמטר אחד. מניחים קופסה, או ספל גדול, במרכז הבור על גבי אבן יציבה בעלת משטח עליון אופקי. קוטפים צמחים שאינם ריחניים, מסריחים, מכוסים מלח, או רעילים. עובי שכבת החומר הירוק יהיה 40 ס"מ – כלומר לא ימלא את הבור.

מכסים את הבור עם הצמחים ביריעת פוליאתילן שקופה ואוטמים את השוליים באדמה שהוצאה תוך חפירת הבור. מניחים אבן במרכז יריעת הפוליאתילן שתגרום לכך שהנקודה הנמוכה ביותר ביריעה תהיה מעל הספל. השמש העולה תחדיר קרניה דרך היריעה השקופה. לא מתרחשת קרינת חום חוזרת דרך היריעה והטמפרטורה עולה בחלל הבור. האוויר בחלל נעשה רווי באדי מים. צד אחד של היריעה מתחמם ואילו הצד השני נשאר קריר יחסית = בטמפרטורת האוויר. התוצאה – אדי מים מתעבים על גבי הצד הפנימי של היריעה והטיפות הגדלות גולשות אל המקום הנמוך – אל עבר האבן ואל הספל המתמלא במים. אם הוראות אלה יביאו להצלת חיי אדם אחד ייאמר על פרק זה שהביא להצלת עולם שלם.