מים מצמחים עסיסיים: עירית גדולה, צבעוני, שעורת הבולבוסין ומקור-חסידה

פורסם: 15 במאי 2008, י' באייר תשס"ח | עודכן: 18/01/15

צמחים כמאגר מים וזהירות מצמחי רעל

הרעיון הבסיסי בניצול מים האגורים בצמחים נובע מהמחשבה על כך ששורשי צמחים יונקים מהקרקע מים שאינם מרוכזים באופן שהאדם יכול לנצלם. אלא, שרבים מהצמחים מגינים על עצמם מפני אכילה על ידי בעלי חיים בעזרת קוצים או חומרים כימיים המשמשים להגנה. שאיפתנו כאן תהיה למנות מספר צמחים שבתוכם מים שאינם רעילים וניתנים לניצול.

מים משורשים, בצלים ופקעות

לעירית גדולה יש מערכת שורשים עבים שצבע החתך שלהם כתום בהיר עד חום-כהה במהלך מרבית חודשי השנה (איור 4.7.1). בתחילת החורף מפתח הצמח שורשים חדשים, לבנים-צהבהבים אותם ממלא הצמח במהלך החורף והאביב (איורים 4.7.2-4.7.3). בתחילת גידולם השורשים עתירי מים, אין בהם חומרים מפחיתי טעימות ואפשר לאכלם. כשהייתי מדריך "חינוך שדה" בצ.ה.ל., לפני כחמישים שנה, לימדתי חיילים בגולני, במהלך סדרת אימוני שדה בגליל, את האפשרות לאכול שורשים צעירים שתוכם לבן של עירית גדולה ולעשות תה משורשים בוגרים וכתומים. לאחר מספר חודשים פגשתי אחד מהמ"כים (השם אמנון נותר בזכרוני ועדיין לא ניסינו כוחנו להפגש דרך תוכנית הרדיו הייחודית של ירון אנוש). הוא סיפר לי בשמחה איך הצלתי את חייו. הוא ואחד מחייליו הושארו במשך יום שלם ללא אספקה ומים בחולות חלוצה שם גדלה עירית גדולה. אמנון תאר לי בשמחה (של שנינו) איך עקרו צמחי עירית, הפרידו את השורשים הלבנים וגרדו את קליפתם עם סכין גילוח. מי-השורש של העירית הצילו באותו יום את אמנון וחניכו.

איור 4.7.1: עירית גדולה מלבלבת מניצנים שבראש מערכת שורשים עבים אוגרי מזון.

איור 4.7.2: שורשים בוגרים של עירית גדולה שקליפתם חומה ותוכם כתום ושורשים חדשים שהתפתחו לאחר הגשם הראשון השנה, קליפתם צהובה ותוכם לבן. לבני-התוך ראויים לאכילה ישירה ומספקים מים טעימים.

איור 4.7.3: ר' איור 4.7.2.

השורות הבאות מיועדות רק למקרה חירום בו המטייל נמצא בסכנת התייבשות. דורבנים אוכלים את בצלי הצבעוני למיניו (איור 4.7.4) גם בחיי היום-יום שלהם אך אני בוטח בקוראי שורות אלה שלא יפגעו לשווא בצמחים אלה. אזהרה: נא להתבונן היטב בתכונת העלים של מיני הצבעוני ובעלי חצב גלוני (איור 4.7.5). לצבעונים ולחצב גלוני יש עלים ששפתם גלית, אך לחצב יש שושנת עם עלים רבים ולמיני הצבעוני יש עלה יחיד עד שלושה עלים. הקליפות החיצוניות היבשות של צבעוני חומות-אדומות ובעלות לבד שערות בצדן הפנימי. גלדי החצב שקופים או שחורים וחסרים לבד.

איור 4.7.4: צבעוני המדבר ניכר בפרחיו ובעלים מועטים ששפתם גלית.

איור 4.7.5: חצב גלוני אשר עליו מצויים בקבוצות מרובות-עלים. אינו אכיל.

שעורת הבולבוסין היא אחד הצמחים הנפוצים בצומח העשבוני של החבל הים-תיכוני. כמות גדולה של צמח זה מצויה בגולן ובגליל העליון ואין סיבה להתייבש מצמא כשצמח זה מצוי בסביבה (איור 4.7.6). המשימה הקשה (כאשר הקרקע הדוקה) היא לעקור את הצמח, אך משנעקר, מצויה פקעת בבסיסו של כל קנה תפרחת (איור 4.7.7). הפקעת היא פרק בסיסי של גבעול הנושא תפרחת וככזאת, הפקעת עטופה בנדני העלים הסמוכים אליה (איור 4.7.8). מקלפים את הנדנים, לועסים את הפקעת המבריקה בשניים הטוחנות (צריך להתאמץ מעט – זה לא עגבניה ולא דובדבן) ומוצצים את הנוזלים מהפקעת הלעוסה. בטבע מתפקדת כל פקעת במהלך כשנה, על כן יש לצפות לפקעות ריקות ופקעות עסיסיות והמנסה ידע על ההבדלים לאחר בדיקה קצרה.

איור 4.7.6: שעורת הבולבוסין בפריחה.

איור 4.7.7: פקעות של שעורת הבולבוסין שנחשפו לאחר שהקרקע מעליהן נסחפה.

איור 4.7.8: קני שורש של שעורת הבולבוסין הנושאים גבעולים אנכיים ונראים בבסיסם: a. הקנה שישא תפרחת בשנת 2008 וכל פרקיו דקים. b. הקנה שנשא תפרחת ב-2007 ופרקו התחתון הוא פקעת אוגרת מזון ומים. בקיץ 2007 ובתחילת 2008 ניתן לאוכלו. C. הקנה שנשא תפרחת ב- 2006. הפקעת שלו ריקה ב-2007. d. הקנה שנשא תפרחת ב-2005 הפקעת שלו ריקה מ-2006.

מקור-חסידה שעיר הוא צמח נפוץ בהר הנגב הגדל גם במדבר הקיצוני. הצמח מפתח פקעות על שורשיו (איור 4.7.9). פקעות אלה אוגרת מים ובצעירותן, כאשר צבען לבן, הן טעימות. טעמן פוחת ככל שהצבע נעשה ורוד כהה יותר ונותנות תחושה של פרי בוסר.

איור 4.7.9: פקעות אוגרות מים על שורשי מקור-חסידה שעיר.

מים מגבעולים

קל יותר להפיק מים מגבעולי צמחים ראויים. מרבית הצמחים שנמנה כאן מפתחים בתחילת החורף עלים רבים היוצאים מגבעול קצר ופרושים על פני הקרקע. בהתקרב עונת הפריחה הם מפתחים גבעולים שנושאים פרחים מאוחר יותר. התקופה המתאימה ביותר לשימוש במרבית צמחים אלה היא כאשר הם מתחילים לפתח גבעולי פריחה. בהיפתח התפרחות, רבים מהגבעולים נעשים קשים וטעימותם פוחתת לעתים קרובות.

חרצית עטורה

החרצית אהודה עלי באופן אישי ועל כן אני פותח בה. ליד חורבות, אשפתות או בשטחים נטושים במישור החוף ובשפלה מתפתחים צמחי חרצית ענפים, גבוהים, אשר גבעולם הראשי עבה (איור 4.7.10). אני נוהג לקצור עם אולרי גבעולים מעל העלים התחתונים, להוריד מהם את העלים ולשמור את הגבעולים בשקית פוליאתילן. ברגעים המתאימים לי אני קולף את החלק החיצוני של הגבעול ונותר לרשותי החלק הפנימי העסיסי עם טעם טוב והרבה מים בתוכו. פעמים רבות אספתי בשדה כמות נכבדה והבאתי הביתה למטרת העשרה של הסלט הביתי. כאשר "כפתורי התפרחות" נראים בראש הגבעול הטעימות פוחתת במידה ניכרת (איור 4.7.11).

איור 4.7.10: גבעול צעיר של חרצית עטורה עם עליו.

איור 4.7.11: שדה חרציות שהתפתחו בחורבת פורה, צפון הנגב, על שטח ששימש חניון עזים בדווי במשך שנים רבות.