צמחים המעידים על מקומות יישוב בעבר: חלמית, סרפד, חרצית וחרדל

פורסם: 1 במאי 2008, כ"ו בניסן תשס"ח | עודכן: 10/05/14

חורבות מעידות על יישוב קדום ועל סיכוי למים

ניתן להבחין במקומות יישוב עתיקים בעזרת צמחים שמבכרים קרקע חורבות המצטיינת בשפע חומרים מזינים (נוטריינטים). יש לחשוב על כך שקיומם של בני אדם במקום יישוב קבוע בתקופות קדומות היה מבוסס על פי רוב על מציאות מקור מים מקומי. שימוש בתעלות ובצינורות להעברת מים על פני מרחק גדול אינה נפוצה כמו מציאות של בורות מים או בארות ובמיוחד כשמדובר ביישובים קטנים. מה שמכונה כיום "זיהום סביבתי" קיים כבר מקדמת דנא בהקשר של יישובי האדם. בני אדם מזהמים את סביבתם הקרובה, אך מבחינת צמחים רבים, יוצרים להם בכך בית גידול המתאים להתאמות הראשוניות שלהם. כך למשל צמחים שפיתחו במהלך האבולוציה קשר הדוק עם נמלת הקציר מתפתחים היטב על הפסולת האורגנית שמתאספת ליד קני הנמלים ומותאמים מבראשית לגדול על אשפתות.

איור 4.6.1: מרבד בולט של צומח רודרלי המפותח למרגלות מערה. עדרי הבדווים משתכנים בצלה בהיותם בשטח זה.

איור 4.6.2: מאהל בדווי ליד דרך אלון, בסמוך לכפר אדומים ובתוך מרבד של חלמית קטנת-פרחים אשר מתפתח על תשתית עתירת גללי צאן.

מהות הצמחים הגדלים על האתר תלויה במידה רבה בעתיקות האתר או במשך הזמן שחלף מאז שנחשפו על פני הקרקע הפרשות בעלי חיים. במדבר יהודה ניתן לראות שרידים של חניוני צאן ממרחק רב במהלך החורף (איור 4.6.1). הצמחים המנצלים את דישון הקרקע הבלתי מכוון על ידי הצאן, שמנותב על-ידי הרועים אל מערות דורות רבים, מפתחים פרטים גדולים יחסית ועלווה ירוקה כהה. הצמחים השולטים באתרים אלה הם חלמית קטנת-פרחים (איורים 4.6.2 ו-4.6.3), סרפד הכדורים וסרפד צורב (איורים 4.6.4-4.6.6). טעמם הטוב וערכם המזוני הרב של צמחים אלה יוזכרו שוב בהגיענו אל צמחי המאכל, שם הם יהוו תחליף לתרד.

שנים רבות לאחר נטישת המקום והפסקת תוספת טרייה של הפרשות בעלי חיים, מאכלסים צמחי אשפתות אחרים את הקרקע. צמח שצובע שטחי חורבות ובולט למרחוק גם עשרות שנים לאחר נטישת השטח הוא חרצית עטורה (איורים 4.6.7-4.6.9). החרצית עברה כנראה התאמה לקרקע פוריה ביחסי הגומלין שלה עם נמלת הקציר. היא גדלה במעגלים מעל קנים של נמלת הקציר (איור 4.6.10) ובהיותם צומחים היטב על קרקע פוריה כתם הצמיחה בשלטון החרצית עוקב אחר צורת גורן הנמלים. כך הייתה החרצית מוכנה להגיב היטב על עושר בנוטריינטים עוד בטרם החל האדם לזהם את הסביבה (או להעשירה בחומרים מזינים) (איור 4.6.11).

איור 4.6.3: אסיף של עלי חלמית קטנת-פרחים למטרות קולינריות (קציצות, מילוי לבורקס וכל מאכל בו משתמשים בעלי תרד).

איור 4.6.4: סרפד הכדורים הוא צמח אשפתות. נוכחותו מרמזת על נוכחות ניכרת של אדם ובעירו בעבר ועשוייה לרמוז על מציאות מים במקום.

איור 4.6.5: סרפד הכדורים (העלים הגדולים) וסרפד צורב (בעל העלים הקטנים) באתר עשיר בחומרים מזינים הנובעים מאשפה והפרשות של בעלי חיים.

איור 4.6.6: לפני התקרבות אל סרפד למיניו ראוי לראות את השערות הבנויות כמזרק בעל חוד ומיכל של חומר צורב.

איור 4.6.7: חרצית עטורה גדלה על קרקע חורבות בגדות הכנרת.

איור 4.6.8: מרבדי חרצית עטורה על קרקע חורבות.

איור 4.6.9: חרצית עטורה.

איור 4.6.10: חרצית עטורה על קן נמלים המצוי בקרקע דלה.

איור 4.6.11: חרצית עטורה – משמאל על קן נמלים, מימין על קרקע דלה בין הקנים.

חוחן הקנרס (איור 4.6.12) הוא צמח של תלים עתיקים כמו תל בית-שמש או תל קדש (בין יפתח למלכיה). אף החרדל הלבן (איורים 4.6.13-4.6.14) מכריז ממרחק רב על מהותו והוא ממשיך לגדול על קרקע אשפתות וחורבות במשך שנים רבות לאחר הפסקת תוספת טרייה.

איור 4.6.12: חוחן הקינרס גדל בחלק הגשום של הארץ על קרקע חורבות. מימין: על תל בית שמש.

איור 4.6.13: חרדל לבן על קרקע חורבות ליד שרידי ישוב עתיק בהרי-יהודה.

איור 4.6.14: חרדל לבן על קרקע עתירת חומרים מזינים בקרקע.

מחשבות על חילופים בין צמחי סביבת האדם בראי המקורות

בדיוננו על "משענת הקנה הרצוץ" הבעתי התפעלותי על ההתבוננות והכרת הטבע הנזכרות בתנ"ך. הנביאים נעזרו בתופעות מובנות מאליהן לתושבי הארץ בתקופות הקדומות. וכאן, בהקשר של שינויים החלים בצומח עם התקדמות גלגל הזמן לאחר נטישת השטח המושפע על-ידי האדם. בנבואתו של ישעיהו (ישעיהו ל"ד, י"ג) נאמר: "וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים, קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ, וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים, חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה". זוהי קללה אקולוגית נוראה, אך לחיים בארץ בימינו יש צורך בתרגום והנני לרשותכם.

סדר הופעת הצמחים בנבואה זו הוא כדלקמן: על הארמונות שיחרבו יגדלו סרפד וחלמית. לאחר זמן רב של שטיפת הקרקע יגדלו במקום חרצית או חרדל. במשך תקופה ארוכה בה השטח ישאר נטוש הקרקע תישטף על ידי מי הגשמים ויצמח במקום החוחן. שנים רבות לאחר בוא החוחן תעלם השפעת זיבול הקרקע על-ידי הארמונות החרבים. הסירה הקוצנית (סירים), שאינה ברת תחרות טובה כנגד צמחי האשפתות, יכולה עתה לגדול ולהשתלט על השטח. אך הקרקע לא תשקוט מכאן ואילך אלא תחרש וצמחי חוח וקימוש (על פי נ. הראובני זה הצמח המקובל כאמיתה קיצית) הגדלים בשדות מעובדים יעלו בקרקע המיוסרת.