צמחים הגדלים ליד מים מתוקים: קנה, סמר וסוף

פורסם: 15 בפברואר 2008, ט' באדר א' תשס"ח | עודכן: 10/05/14

קנה מצוי הוא צמח קוסמופוליטי הגדל בקרבת מים בארצנו ובארצות השכנות בכל חלקי הארץ. הוא ניכר בקנים גבוהים שעשויים להגיע עד לגובה 10 מ' כאשר תנאי הצמיחה נאותים. כיום מציאתו אינה מבטיחה קריאת "ניצלנו" כי הצמח גדל גם במקומות בהם המים מזוהמים, ועם התרבות האתרים בהם מי ביוב זורמים לרשות הציבור יש להיזהר מטיב המים המתגלים (איור 4.2.1). גובה צמחי הקנה (באיור 4.2.1) מצביע על הנקודה בה מצב הצמיחה הוא הטוב ביותר.

התפרחת עתירת שערות המסייעות להפצת הזרעים ברוח (איור 4.2.1 מימין). ריבוי זרעים והפצתם ברוח הוא תופעה נפוצה מאוד בצמחים הגדלים בקרבת מים. תפוצה כזאת מבטיחה קיום "גשם זרעים" על פני שטחים נרחבים ונביטה של צמחים חדשים במקומות להם הצמח מותאם. כך אפשר לראות בערבה, ממזרח לקו הגבול עם ירדן, שטחים גדולים מכוסי קנה מצוי במקומות בהם מי-תהום נובעים על פני השטח (איור 4.2.3).

איור 4.2.1: גוש צמחי קנה. שפע הפריחה וגובה הקנים מעידים על מים רבים שמצויים מתחתם. לצערנו, במקומות רבים בקרבת בית-שמש, אלה הם מי ביוב.

איור 4.2.2: נחל במערב הנגב בו זורמים מים מתוקים בקרקעית גם בקיץ.

סמר למיניו מלווה את הקנה במקומות בהם המים סמוכים לפני הקרקע. מיני סמר שונים מצויים באזורנו אך מופעם דומה ומוצג באיורים 4.2.3 עד 4.2.7. יש מביניהם הגדלים על מים מלוחים ואחרים על מים מתוקים ופירוט ההתאמות ייראה למרבית קוראי דפים אלה כאינו תואם את ההבטחה למידע שווה לכל נפש בהקדמה.

איור 4.2.3: נביעה בצפון מזרח הערבה (בירדן) ניכרת מרחוק בזכות גוש רציף של קנה ובשוליו צמחי סמר.

איור 4.2.4: למיני סמר רבים מופע כהה וזה מקור שמו (אסמר בערבית = כהה).

איור 4.2.5: מינים של סמר גדלים במקומות בהם מים מצויים בקרקע גם בקיץ. לעתים המים מעט מלוחים.

איור 4.2.6: ר' איור 4.2.5.

איור 4.2.7: ר' איור 4.2.5.

מיני סוף מותאמים גם הם לגדול בקרבת מים מתוקים. גם הסוף עמיד למי ביוב ועל כן הוא אינו מבטיח מי-שתייה טובים בכל מקום בו הוא נמצא. בערבה שבתחום ירדן, בתנאי המדבר הקיצוני, הייתי מסכן עצמי בנוף, כמוצג באיור 4.2.8, בחפירה ובחיפוש מי שתייה מתחת לצמחי הסוף. שיטוט נוסף באפיקו של ואדי פידן הניזון מכמות גדולה של מים שנספגת בתשתית הנחל במעלה הרי אדום, הביאה אותי אל פלגי מים זכים שנבעו בין גושי סוף מצוי (איור 4.2.9). הנפוץ במיני הסוף בארץ (איורים 4.2.9-4.2.12) הוא סוף מצוי. כמו הקנה, גם הוא קוסמופוליטי. בתנ"ך נזכרים שני המינים בסמיכות "קנה וסוף" תמיד בקשר לגידולם על מים מתוקים. לא ארבה יותר בהבעת אכזבתי מהמשוררים והסופרים שהמציאו יצור בוטני שאינו קיים "קנה-סוף". סוף רחב-עלים הוא מין שעליו רחבים (מאלה של סוף מצוי וסוף צר-עלים) ובהבשילו, גם תפרחתו הנקבית רחבה משלהם ונוטה לצבע כהה משל המינים האחרים.

איור 4.2.8: נביעה בצפון-מזרח הערבה (בירדן) בה צמחי סוף וקנה שמשתמשים בעיקר במים המצויים במקום וסמר לידם.

איור 4.2.9: סוף גדל על מי נביעה מתוקים של עין פידן (בצפון-מזרח הערבה, ירדן).

איור 4.2.10: סוף פורח. הקוטף תפרחת שחורה ושומר אותה בביתו, צפוי להתפוררות הגוש ביום חם ויבש, ופיזור אין סוף זרעים קטנים ושעירים בביתו.

איור 4.2.11: עין עבדת (משמאל) וסוף על מימיו. עין עקרבים בנחל צין (מימין) מציג תמרים המגלים מים עמוקים וסוף על מי הנחל הנובעים.

איור 4.2.12: סוף רחב-עלים מצטיין בתפרחות כמעט שחורות.