קוץ מקודש שמור למרגלות האלפים; בדיקה מחודשת של קוצי אשחר ארץ ישראלי

פורסם: 30 באפריל 2012, ח באייר תשע"ב | עודכן: 10/05/14

איור 16.1.10: הקוץ של הכפר סאן ג'יובאני ביינקו, צפון איטליה, שמור שם משנת 1495

מאוחר יותר, ב-2004, פנה אלי ג'יאובני מילסי (Giovanni Milesi) מאיטליה וביקש את עזרתי בזיהוי קוץ מקודש המצוי בכפרו (San Giovanni Bianco) שבצפון איטליה. במהלך השנתיים שלאחר מכן קיבלתי ממנו תמונות תקריב של קוץ מקודש המצוי בסן ג'יאובני בייאנקו (איורים 16.1.10, 16.1.11). בליטה שראיתי באחת מהתמונות הנחתה אותי להודיע לג'יאובני שיש סיכוי העולה על 50% שאכן זהו קוץ של אשחר ארץ-ישראלי. לאחר תיאומים מרובים באתי בסוף 2006 לכפר שבמרגלות האלפים. שהיתי במלון חביב ליד הנהר ,עתיר מי שלגים, שזרם בעצמה רבה ליד הכביש שבמרכז הכפר.

במהלך היום, שבערבו נתתי הרצאה על הצמחים בתכריכי טורינו, ישבתי עם מתורגמנית שסייעה לתרגם את כיתוביות הרצאתי לאיטלקית. לעת ערב התקבצו אל אולם הספורט של בית הספר כמחצית מתושבי הכפר לשמוע הרצאה באנגלית, מתורגמת סימולטנית לאיטלקית. ג'יאובני ואני נפגשנו למחרת, השכם בבוקר, עם הכומר האחראי על דברי הקדושה בכפר זה ובשכניו. בטקס מועט משתתפים הוריד הכומר את המיכל המעוטר בפסלי זהב ובו הקוץ המקודש, מוגן על-ידי גליל זכוכית. לימים למדתי שהחפץ בו מוגן ה"שריד" המקודש מכונה בעולם הנוצרי בשם reliquary ; בהמשך הדיון אכנה אותו בעברית "רליקט" (עם גרשיים). קבענו נקודת ישיבה עבורי באפלולית, מאחורי הקלעים של הכנסייה; הרכבתי שם את המיקרוסקופ הירושלמי.

איור 16.1.11: מדליון שהוטבע לזכר החגיגה של 25 במארס – יום מקודש בסאן ג'יאובני ביאנקו הצופן בעיטוריו אמונה קדומה שכתר הקוצים יהפוך לגפן פורייה; הקוץ שבצד שמאל למטה מעוטר בדמות קוץ של אשחר ארץ-ישראלי ששלחתי לכפר ב-2005

תוך ישיבתי חשתי רחש גובר והולך מאחורי והתברר לי שסוד הבדיקה של הקוץ נמסר לכל עשרים או שלושים הגברים (בעיקר) החברים בגילדת הקוץ המקודש של סן גיאובני בייאנקו וגם לצלמים מקצועיים. בכל כמה שניות הבזיק אור הפלאש. התבוננתי בקוץ ללא מחיצות הזכוכית של ה"רליקט" שהוסרו לצורך המחקר. כאשר הגעתי אל הבליטה שבתמונות חשבתיה לניצן צדדי, התברר לי שזה גוש דבק חום, שקוף למחצה שנותר מהדבקת הקצה שנשבר אי-אז בעבר הרחוק של הקוץ. הקוץ המקודש נמצא במקום מ-1495 וההיסטוריה שלו כתובה בספר שהוקדש לו.

כתבתי בכתב ידי, באותיות CAPS חוות דעת שאינני יכול לאשרר שמדובר ב-אשחר ארץ-ישראלי. המלצתי גם כאן לערוך חתך אנטומי דק בקוץ ולבדוק את האנטומיה ברמה מיקרוסקופית. מארחי ציפו כנראה לסיכום אחר אבל האמת המדעית חשובה לי מאד.

בדיקה מחודשת

בתחילת 2011 החל קשר עם צוות של חברה אנגלית בשם WAGTV העובדת בייצור סרטים תעודיים עבור הניישונל גיאוגרפיק (National Geographic). הסיפור שמאחורי הסרט המתוכנן מוקדש לחקר קוצי "כתר הקוצים" הנזכר בברית החדשה. הם שלחו לי תמונות טובות של הקוץ השמור באנדרייה (Andria), דרום איטליה. בעת שבחנתי בהגדלה רבה את התמונות (איור 16.1.12), ראיתי שלפני קוץ שקליפתו הוסרה. בששת הקוצים שקדמו לקוץ מאנדרייה. חיפשתי דמיון לקוץ חי עם הניצנים הצדדיים הבולטים שלו. גישתי זאת התבססה על מציאת דמויות של קוצים על גבי תכריכי טורינו.

עם חידוש המחקר ב-2011 הבחנתי בקוץ של אנדרייה בשלושה פרמטרים שיכולים לסייע לי בבחינת התמונה בהשוואה לקוצי אשחר חיים (איור 16.1.13):

  1. קילוף או גירוד של קוץ האשחר בסכין מותיר פסי אורך משיקים לפני הקוץ בהם הקוץ אינו מעוגל אלא מיושר (כמו שריד של פעולת יישור או פריצת דרך של דחפור על מדרון של נוף גבנוני).
  2. כאשר מסירים ניצן נותר שקע מוארך במקום בו היה ובחלקו העליון שקע נוסף עגול.
  3. קצה הקוץ הקלוף חום-אדמדם ומעביר מעט אור בהשוואה לחלק הלבן והאטום של מרבית גוף הקוץ. לאחר גילוי שלושת הפרמטרים כתבתי לאחראי על הכנת הסרט שאני מוכן לאשרר ב-60% שהקוץ של אנדרייה מקורו באשחר ארץ-ישראלי.

הקושי הראשוני הוא בפרמטר מס' 2. קיבלתי מהצוות תמונות שצולמו רק מצד אחד של המעגל בן 360 מעלות ממנו יש להתבונן בקוץ כדי להסיק שהסידור הקבוע של עלים וניצנים על הגבעול קיים גם בקוץ המקודש. בימים שלאחר הקלטת הראיון, בחדרי שבאוניברסיטה, סיכמתי לעצמי שתשובותי השליליות לשומרי ששת הקוצים שראיתי עד היום ראויות לעמוד לביקורת מחודשת על פי שלושת הפרמטרים. בדיקה מחודשת של הקוצים, כולל כאלה שבחן כבר Fleury, עשויה לקדם את המסקנות ביחס לאותנטיות הקוצים. בספרו של פלארי רשומים יותר מ-30 קוצים באירופה. קיוויתי לשלב במארס 2012 בנסיעה מתוכננת לאיטליה המשך של מחקר הקוצים. מסיבות שאינן ברורות לי לא סייעו לי עמיתי באיטליה ונאלצתי להפסיק את המחקר.

איור 16.1.12: הקוץ המקודש של אנדרייה, איטליה. תמונה ייחודית בה חוד הקוץ חום-אדמדם

קצות קוצים שהם ענפים צדדיים

איור 16.1.13: ענפים קוצניים של אשחר ארץ-ישראלי –השמאלי והאמצעי בעלי קליפה וניצנים, הימני – לאחר קילוף הקליפה והסרת הניצנים על ידי גירוד בסכין. קצה חום-אדמדם נראה בכל קוץ לאחר גירוד קליפתו

אנו למדים מספר על מורפולוגיה של צמחים (Bell, 1991) שאכן יש מבנה אופייני לענפים קצרים קוצניים (ברכיבלסטים) בהם, עקב תנאי גידול קשים, קודקוד הצמיחה והתאים שמתחתיו מתים תוך התעבות דופן תאיהם והתקשותם. שלחתי לידידי וולטר נאני בשוויצריה קוצים עם בקשה לעריכת חתכים מיקרוסקופיים בקטע הלבן לעומת הקטע החום-אדום שבקצה. במהלך אוקטובר שלח לי וולטר נאני תמונות רבות של חתכים שערך בקטע הלבן של הברכיבלסט (איורים 16.1.14, 16.1.15). חתכים דקים בקטע החום שבקצה הברכיבלסט נשלחו אלי בסוף נובמבר (איורים 16.1.16, 16.1.17).

איור 16.1.14: חתך מיקרוסקופי בחלק הלבן של קוץ אשחר ארץ-ישראלי. (הוכן וצולם על-ידי וולטר נאני)

איור 16.1.15: חתך מיקרוסקופי בחלק הלבן של קוץ אשחר ארץ-ישראלי. שורות התאים גדולי החלל ודקי הדופן הם תאי פרנכימה וצינורות הובלה; התאים עבי הדופן הם תאי סיבים (הוכן וצולם על-ידי וולטר נאני)

איור 16.1.16: חתך מיקרוסקופי בחלק החום-אדמדם של קוץ אשחר ארץ-ישראלי. התאים עבי הדופן הם תאי סיבים; חלקו החיצוני של הקוץ (הוכן וצולם על-ידי וולטר נאני)

איור 16.1.17: כמו איור 16.1.16, חלקו הפנימי של הקוץ

תצפיותי על התפתחות קוצי גבעול

אשחר ארץ-ישראלי עובר את החורף בשלכת. הקוצים הקשיחים והניצנים הצדדיים שבחיק עליהם בולטים למדי. בבוא האביב, בחודש מארס, חלק מהניצנים מלבלב ויוצר שושנת עלים עם פרחים. שאר הניצנים מלבלבים ויוצרים גבעולים רכים. בבוא הקיץ פוסקת צמיחת ההתארכות, הקצוות מתעצים והענפים הקצרים (ברכיבלסטים) הופכים להיות קוצים. אם האשחר מצוי בתנאי גידול טובים גם בקיץ, אין התקשות של הברכיבלסטים והם ממשיכים בצמיחה. לרוב, הסעיפים שבראש הדוליכובלסטים אינם מתעצים וממשיכים בצמיחה.

מצב דומה מצאתי בחבלבל צמיר (Convolvulus lanatus) בצפון-מערב סיני. יש שם שטחים גדולים ובהם שיחים קוצניים של החבלבל. בן-שיח זה גדל גם בחולות מערב הנגב ובחולות החוף, שם הוא מגיע לאשקלון. תנאי הצמיחה בחוף אשקלון ובמערב הנגב טובים מאלה של חולות צפון סיני וענפי חבלבל צמיר אינם הופכים קוצניים שם. ב-1958 תאר החוקר המצרי לוטפי בולוס את זה האחרון כמין עצמאי בשם חבלבל אל-עריש (Convolvulus elarishensis). בעבודות מאוחרות יותר שלו הצמח הוכנס לרשימת הסינונימים של חבלבל צמיר. על-כן אפשר להכליל ולומר שקוצי-גבעול כמו אלה של אשחר, עוזרר, מיני שקד ואגס – הם קוצים פוטנציאליים שקוצניותם מתממשת בתנאי גידול קשים אך הם נותרים רכים בתנאי צמיחה טובים.