שמות מדעיים

עודכן: 7/05/14

השמות המדעיים נובעים מתהליך התפתחותי בן כמה מאות שנים ובעזרתם אפשר ללמוד על קירבה במוצא ועל קירבה גנטית. השמות חד-משמעיים ומוקדשים למין מסויים בכל מקום על פני כדור הארץ. להבנתם יש צורך להבין לטינית, דבר שהוא חיוני לעוסק בטכסונומיה.

תחילת השיטה המדעית המאורגנת היא לפני 1753. באותה תקופה השמות היו רבי-מילים (polynomials) אשר נתנו תיאור של הצמח פחות או יותר. כך למשל מרווה משולשת היתה קרויה במאה ה-16 Salvia Cretica Frutescens Pommifera, בתרגום ישיר: "מרווה כרתית, שיחנית, נושאת תפוחים".

קרולוס לינאוס החל בשנת 1753 את השיטה המקובלת עד היום, אותה תיאר בספרו "מיני הצמחים" (Species Plantarum). השם המדעי של כל מין בנוי בדרך-כלל משם הסוג ומשם (תואר) המין. בספרות המדעית כגון ספרי פלורה (Flora Europaea, Flora Palaestina ואחרים) ומונוגרפיות נהוג לציין אחרי שם המין של הצמח את שמו של המחבר (המדען) אשר פרסם את תיאור המין לראשונה. שם המחבר ניתן בדרך-כלל בצורת קיצור מוסכמת.

לדוגמה: כלנית מצויה היא .Anemone coronaria L הסימון .L הוא קיצור מקובל של קרולוס ליניאוס Carolus Linnaeus. הגה מצוי הוא Alhagi graecorum Boiss.. השם Boiss. הוא קיצורו של שם הבוטנאי Edmond Boissier.

באחדים משמות הצמחים מופיע בסוגריים, בין שם המין ושם המחבר, שמו של מחבר אחר (או קיצור שמו). סימון זה מציין שהמחבר ששמו מצויין בסוגריים היה זה שפרסם את תיאור המין לראשונה. המחבר ששמו מחוץ לסוגריים שינה את מעמדו הטקסונומי, למשל החליט שהוא תת-מין של מין אחר או שייך לסוג אחר.

לדוגמה:

  • שמו המדעי של שלמון סורי הוא Cephalaria syriaca (L.) Schrader. במקרה זה תואר המין לראשונה על-ידי ליניאוס בשם .Scabiosa syriaca L. מאוחר יותר נקבע על-ידי Schrader מקומו של המין הנדון בתוך תחום הסוג Cephalaria, הקרוב לסוג Scabiosa.
  • בצמח סולנום שחור, .Solanum villosum (L.) Lam, תואר הצמח לראשונה על-ידי ליניאוס בשנת 1753 כזן של המין .Solanum nigrum L בשם .Solanum nigrum L. var. villosum L. מאוחר יותר, בשנת 1793 הועלה הזן על-ידי למרק Lamarck לדרגת מין בפני עצמו בשם . Solanum villosum (L.) Lam.

המעיין במגדיר לצמחי ארץ ישראל (1948) בשם המדעי של שיטה סלילנית ימצא Acacia Raddiana Savi. צמח זה קרוי על שם מדען איטלקי בשם Raddi. בעבר נכתב באות גדולה שם מין אשר ניתן על שם חוקר או על שם מקום בו נתגלה הצמח. ב-Flora Palaestina ובמגדיר שלנו נהוג הכלל המקובל כיום לגבי שמות צמחים ולפיו רק שם הסוג מתחיל באות גדולה ואילו שם המין באות קטנה.

שמות הצמחים בעברית הם שמות עממיים בחלקם ונוצרו ברובם על-ידי ועדות וחוקרים ולא באו מן המסורת או מהעם. ועד הלשון העברית קבע ב-1929 את השמות בהם השתמשו עד שנות ה-2000 . חוקי הנומנקלטורה (נתינת השמות) המדעית אינם חלים עליהם. לכל המינים ניתנו בעברית שמות כפולים בדרך המזכירה את הנומנקלטורה המדעית. מרבית השמות אשר פורסמו ב-Flora Palaestina בכרכי הציורים הם השמות בהם אנו משתמשים גם כיום, אף אם ישתנה השם המדעי של המין.

בשנים האחרונות היתה מגמה להוריד את הא הידיעה משמות צמחים בסמיכות עם שם-תואר כגון לשון-פר מצויה או זנב-כלב דוקרני וכו'. המטרה היתה מניעת סירבול.

בין שנת 1993 לשנת 2000 התכנסה אחת לחודש ועדה של האקדמיה ללשון העברית בה חברו בוטנאים ממוסדות שונים, מומחי האקדמיה ללשון ואנשים מהחברה להגנת הטבע. הם דנו בתיקונים לשמות הצמחים ומשפחותיהם. אחת ההחלטות למשל היתה שינוי שם משפחת הקְסָאלפִּיניים למשפחת הכליליים. מאות השינויים פורסמו על-ידי האקדמיה ללשון העברית. השמות ששונו מובאים באתר "צמחיית ישראל ברשת" ביחד עם שמות נרדפים, שמות באנגלית, בגרמנית ומועטים גם בערבית.

כיצד נבחר שם המין בעברית

כאשר צמח מתגלה כחדש למדע נותן לו המחבר (author) שם על-פי ראות עיניו, כאשר תכונה הקשורה במבנה או במופע של הצמח עדיפה. כך למשל יש הרבה צמחים "מלבינים": מלוח מלבין, שברק מלבין, מקור-חסידה מלבין ולחך מלבין. חלק מהצמחים הקוצניים זכו לתואר המין "קוצני": שברק קוצני, נואית קוצנית ולכיד קוצני. תואר מין נפוץ נוסף הוא שם המקום בו התגלה הצמח לראשונה. לאחד הצמחים שגיליתי כחדש למדע קראנו גומא שרוני – הוא התגלה בשרון, ליד תחנת הכוח "אורות רבין". לאחר שפורסם התגלה גם בפלשת ועמק עכו, עובדה שאינה משנה את שם הצמח כפי שנקבע בתיאור המקורי.

הכינוי של ארץ ישראל במפות המשמשות בבוטניקה הוא Palestine או כפי שהוא נכתב בלטינית – Palaestina. שם המין "ארץ-ישראלי" מהווה תרגום השם המדעי – Palaestina שהוא למעשה "של ארץ-ישראל". בספרנו "המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל" (פינברון ודנין, 1991) כתבנו את שם התואר "ארצישראלי". ועדת שמות הצמחים של האקדמיה קבעה שיש לכנות את הצמחים בתואר "ארץ-ישראלי".

בסקר מדגם קצר של 10 מינים הנושאים את תואר המין "ארץ-ישראלי" התברר לי שארבעה תוארו על-ידי אדמונד בואסייה שביקר בארץ ואסף צמחים בתחילת המאה ה-19, כך שאם יש חשש  למניעים פוליטיים בבחירת השם, ברור שהם אינם רלוונטיים. שני מינים נוספים תוארו על-ידי אלכסנדר איג, אחד על-ידי מיכאל זהרי, אחד על-ידי נעמי פינברון, אחד על-ידי פניה קולמן ו-אחד על-ידי איג וזהרי. לענת עבר-הירדן שגיליתי בדרום ירדן גדלה גם בסעודיה ובעירק. אפשר לסכם את שאלת השמות הגיאוגרפיים – המחבר מעניק את השם על-פי המקום בו הצמח התגלה לראשונה.

קבוצה גדולה של צמחים קרויה על שמות אנשים. המחבר מכבד את מי שאסף צמח חדש למדע בכנותו אותו על שמו.

לדוגמה:

  • בסוג רגלה, כיניתי מין אחד בשם רגלת זפרן (אינו גדל בארץ), לכבודו של עמיתי ז'ק זפרן שליווה אותי במחקר הסוג בכרתים, ומין שני בשם רגלת ראוס, לכבודו של תומס ראוס שאסף את הצמח בפעם הראשונה באיי יוון.
  • צמח שגיליתי בהר הנגב ובעיקר במורדות הר שגיא כונה על-ידי מיכאל זהרי בשם כלך דנין.
  • מיכאל זהרי כתב עבודת מחקר על הסוג צלף בארץ ישראל. חוקרים בספרד גילו שהצלף הנפוץ בארץ ובירושלים במיוחד הוא מין עצמאי וכינו אותו לכבודו של מ. זהרי Capparis zoharyi Inocencio et al. היות והשם המוכר בציבור דוברי העברית הוא צלף קוצני ועדת השמות החליטה, לאחר משאל בין יודעי דבר, להשאיר את השם "צלף קוצני".

צמחים רבים קרויים על-שם קרקעות מיוחדות בהם הם גדלים. יש הרבה צמחי חולות כגון כפתור החולות, לחך החולות, ציפורנית החולות, איטן החולות וחילף החולות. בית הגידול משמש אף הוא – סחלבן החורש, מורן החורש, בן-חצב החורש, אספרג החורש.