ארבעת המינים: דקלים, בצאת ישראל ממצרים

פורסם: 19 בספטמבר 2010, י"א בתשרי תשע"א | עודכן: 28/06/15

"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן: פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל" (ויקרא כ"ג, מ').

מכל ההסברים על מהות ארבעת המינים אותם אוחזים, או מצווים לאחוז, יהודי כל העולם בימי חג הסוכות, אני אוהב את גישתו של נגה הראובני. הוא רואה בארבעת המינים מעין נקודות ציון למסעי בני ישראל בצאתם ממצרים. בדרכם חנו הנודדים בקרבת מעיינות במדבריות אותם חצו. הצמח השולט והבולט בנאות מדבר אלה הוא תמר מצוי (איור 14.2.1). בהגיע הנודדים אל גדות הירדן נתקלו בעצי צפצפת הפרת (איור 14.2.2) שהיא, על-פי הראובני, ה"ערבה" הכשרה ביותר, ואף שכנו למרגלותיהם.

בהמשך דרכם עלו להרים בהם היה מפותח חורש ים-תיכוני סבוך הדומה לחורש שבגליל בו גדל גם הדס מצוי (איור 14.2.3). האתרוג מייצג את ההדרים או את כלל עצי התרבות שניטעו לאחר בירוא החורשים והיערות במהלך יישוב הארץ. הסברים מעמיקים לכל האספקטים הנוגעים לארבעת המינים מצויים בספרו של נ. הראובני (1980) "טבע ונוף במורשת ישראל". בהתקרב חג הסוכות ולאור מיעוט המלווים תפישה זאת מחוסר ידיעה, אני מוסר מעט מהידוע לי על ארבעת המינים ומתייחס למינים שפגשתי בבית גידולם הטבעי. לא אנסה להוסיף על דבריו של הראובני במקומות בהם המידע מלא ככל הידוע לי. ארחיב מעט את הדיון על התמרים כזוכר להם לטובה את השמחה המלווה את הפגישה אתם להולך במדבר.

איור 14.2.1: אוכלוסיה טבעית של תמר מצוי. נווה מדבר בדרום-מערב סיני.

איור 14.2.2: חורשת צפצפת הפרת בתחילת השלכת. מורדות הקניון של עין עבדת.

איור 14.2.3: הדס מצוי במורדות הגולן ליד מפל נחל סער.

כפות תמרים

כפות התמרים מובאות על-ידי נ. הראובני כעלים המייצגים את עצי התמר המצוי (Phoenix dactylifera) ש"ארחו" את אבותינו, בני ישראל, בצאתם ממצרים. בית הגידול של עצי התמר המצוי הגדלים בר במזרח התיכון, הוא מעיינות מדבר בישראל, סיני ובירדן (איורים 14.2.4-14.2.6). חוקרים שונים קדמו לנו וראו בהם עצי בר שזה בית גידולם הטבעי. אהרון אהרונסון התייחס כך לתמרים של סביבת קלירוהי. מ. זהרי וד. זהרי החזיקו בדעה זאת וכך עשיתי גם אני במאמרים ובספרים שכתבתי. עצים הגדלים בר מסתעפים מבסיסם לעתים קרובות ויוצרים גושים נמוכים מרובי פרטים שכולם ממוצא של צמח אחד (איור 14.2.6). דני זהרי הציע את הדרך לקביעת היותה של אוכלוסיית תמרים טבעית ולא נטועה. באוכלוסיות הבר מחצית העצים הם עצי נקבה והמחצית השניה זכרים. הדקלאים נוטעים רק עצי נקבה ומאביקים את פרחיהם בגרגירי אבקה של עץ או עצים נבחרים.

איור 14.2.4: אוכלוסיה טבעית של תמר מצוי. נווה מדבר בדרום-מערב סיני. העצים גדלים בגושים לאחר שצאצאי צמח האם צמחו כסעיפים שלו.

איור 14.2.5: כאשר התמר מלווה בסמר ובקנה יש סיכוי גבוה למצוא מי-תהום גבוהים ומתוקים במקום.

איור 14.2.6: תמר מצוי שנבט, התבסס והסתעף מבסיסו על מי מעיין ששפיעתו פחתה ורבים מהצמחים המלווים אותו מתייבשים. עין ערגה, מצפון לעין יהב.

תופעה זאת של בני משפחת הדקליים הגדלים ליד מעיינות במדבר חוזרת בדרום הערבה ולאורך מפרץ אילת כאשר דום מצרי (איורים 14.2.7, 14.2.8) מצטרף אל תמר מצוי בחלק מנאות המדבר. לדום המצרי עלים דמויי כף יד (איור 14.2.8 מימין) והוא המקשר אותנו אל ושינגטוניה חוטית הגדלה ליד מעיינות במדבר מוהווי שבדרום קליפורניה (איורים 14.2.9, 14.2.10). הושינגטוניה שניטעה בארץ כצמח נוי מתחילת המאה הקודמת הפכה לפליט תרבות. הדוגמה הטובה ביותר לעובר בכביש חוף ים-המלח, היא עץ ושינגטוניה המתנשא כיום (קיץ 2010) מעל שיחי הימלוח במעיין הטבעתי של עין בוקק. ציפורים אכלו את פירות הושינגטוניה הנטועה בבגינות הנוי של מלונות עין בוקק והפרישו זרעים שאחד מהם התבסס היטב על מי המעיין.

איור 14.2.7: דום מצרי (דקל הדום) עם צומח מעיינות מדבר. עין עברונה, מצפון לאילת, הערבה. העלים דמויי כף-יד.

איור 14.2.8: דום מצרי עם עצי תמר מצוי בחוף נויבע (נואיבה), מפרץ אילת, סיני.

איור 14.2.9: מעיין בדרום קליפורניה על מימיו מתפתח העץ ושינגטוניה חוטית, בן למשפחת הדקליים.

איור 14.2.10: ושינגטוניה – מצמחי הנוי הנפוצים כיום בישראל.

התמר נחשב כעץ רב שימושים מקדמת דנא. שנו חז"ל: "מה תמרה זו ואין בה פסולת אלא תמרים לאכילה, לולבין להילול, חריות לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות לקרות בהם את הבית" (במדרש רבה, פרק ג'). תושבי צפון סיני בנו בתים, מעין סוכות זמניות, כמו ליוו את חלקו של הפסוק "חריות לסיכוך" (איור 14.2.11). חריות הם העלים היבשים (חרר = יובש) המשמשים לבניין גגות בדומה ל[שימושי_צמחים_ב2 שימוש הרב בעלי הדקליים ברחבי העולם] כמו היו סכך.

מגורים זמניים דומים (איור 14.2.12) היו גם בנווה המדבר של מזרח סיני המובא באיורים 14.2.1, 14.2.4. גזעי התמרים נזכרו במדרש רבה כ"שפעת קורות", ואכן הם מרשימים את כל הבוחן בניית בתים מתמרים בנויבע (נואיבה) ובדהב שלחוף מפרץ אילת (איור 14.2.13). תמונה מיוחדת במינה נגלתה לעינינו במזרח סיני עת הגענו אל גוש של עץ תמר שנבט או ניטע במניפת סחף שחונה לחוף מפרץ אילת (איור 14.2.14). מעגל של אבנים מקיף את העץ ותוכו של הגוש ריק. על בסיסי עלים הפונים פנימה אל החלל ש"בבית התמר" היו תלויות קופסות פח עם שרידי חלב של נרות. הערביסט של המשלחת ציין אז שזה בית תפילה – מסגד שטופח על-ידי הבדווים.

התמר ממלא תפקיד חשוב ב"ארבעת המינים" והעלה הצעיר המקופל עדיין ומצוי "בלבה" של שושנת העלים, הוא ה"לולב" המשמש בתפילה ומחליף את כפות התמרים הפתוחות ועשויות לגרום אי נוחות לציבור המתפלל (איור 14.2.15). רבים מבין קוראי הכתוב ב"בעקבות צמחים" קראו בודאי על [שימושי_צמחיםא הכנת חבלים וחוטים בעבר ובהווה]. לספרי על הבוטניקה של תכריכי טורינו (Botany of the Shroud) אני מצרף כסימניה ומזכרת חוט שאני שוזר במו ידי (בהנאה). אני משתמש בעיקר בסיבי העלים של ושינגטוניה חסונה הגדלה בגינת ביתי. הסיבים דקים וארוכים ונוחים לשזירת חוטים. הקדמונים העדיפו במקרים רבים לשזור חבלים מסיבי הגזע של התמר (איורים 14.2.16, 14.2.17). עכשיו, כאשר אני צריך את התמונה אני מצטער על שלא חשבתי לצלם ב-1968, עת הגעתי למעיין המרוחק עין אל אחדר שבמזרח סיני (איור 14.2.18). בדווי זקן ישב אז בצל התמרים שבנווה המדבר, ושזר חבל ארוך מסיבי גזע של תמר. הבדווים שליוונו במחקרי סיני השתמשו בסלים שנקלעו מעלי תמרים וחוזקו באמצעות חבלים מסיבי גזע של תמרים (איורים 14.2.19, 14.2.20).

קראו עוד על הכנת חוטים וחבלים מצמחים, בפרק א'.

איור 14.2.11: סוכות שנבנו מחריות (עלי תמר יבשים) ומשמשות למגורים בצפון-סיני.

איור 14.2.12: מעון זמני ופשוט מחריות של תמרים, נשען על גזע תמר.

איור 14.2.13: בית בנוי מגזעים יבשים וחיים של תמרים ומחריות בדהב, חוף דרום-מזרח סיני.

איור 14.2.14: מסגד בדווי בדרום מזרח סיני. הגוש בנוי מסעיפים של עץ יחיד. החלקים הפנימיים מתו, הוצאו וכך נוצר חלל המסגד.

איור 14.2.15: הלולב, הוא העלה הצעיר של צמח התמר בטרם נפרשו עלעליו. בצד ימין תקריב של לולב בו נראים העלעלים הדוקים אחד לשני.

איור 14.2.16: בבסיס כל עלה מצויה רשת של סיבים קשיחים מהם ניתן לשזור חבל גס.

איור 14.2.17: חבל העשוי מסיבי גזע של תמר ומקורו באתר חפירות בן 2000-1000 שנה במואה שבערבה. (שמיר 1992, באדיבות אגף העתיקות).

איור 14.2.18: עין אל אחדר, בדרום-מזרח סיני. כאשר ביקרתי, ישב בדווי זקן בצל התמרים עם ערימת סיבי גזע ושזר חבל.

איור 14.2.19: סל קלוע מעלי תמר ומחוזק בחבלים מסיבי גזע של תמר.

איור 14.2.20: חבל מסיבי גזע משמש כידית לסל.

כתבתי שורות אלה יום אחד לאחר התשעה באב שהונצח על-ידי הרומאים בטביעת המטבע הידועה "יהודה השבויה" (Judea Capta) בה בולטת דמות התמר המסמלת את נוף ארץ ישראל (14.2.21) ושתי המלים הסמליות כל כך ניכרות בחלק העליון של המטבע.

איור 14.2.21: המטבע הידועה כ"יהודה הכבושה" שנטבעה על ידי הרומאים עם כיבוש ירושלים ובית המקדש.