מצמחי התנ"ך: המנורה, כפתור ופרח בכרתים

פורסם: 15 באוגוסט 2010, ה' באלול תש"ע | עודכן: 10/05/14

בשנת 1983 ביקרתי בכרתים וניגשתי אל חנות צמחי תבלין בשוק הרקליון. ראיתי שבעל החנות מוכר גבעולים יבשים נושאי עלים של מרווה משולשת. שאלתי אותו, תוך שאני נעזר בידי להדגמת דברי באנגלית, אם יש לו גבעולים של מרווה (sage באנגלית) עם "תפוחים". הראיתי לו באצבעותי עיגול, אשר הזכיר לו משהו. הוא פנה אל פינת אכסון בחנותו והביא לי צרור של מרווה משולשת שהיה בו עפץ.

לאחר חודש הגעתי לשם שנית והפעם הייתי מצויד במילון קטן, עברי-יווני, בו נרשמו בעברית מלים חיוניות למטייל. בין שני הטיולים למדתי מספר יווני על צמחי מרפא כי שמה של מרווה משולשת הוא "פסקומילו" (fascomilo). פניתי הפעם אל בעל חנות התבלינים וביקשתי ממנו בעזרת כמה מילים שמלמלתי ביוונית פסקומילו (שביטאתי במלרע כאילו היה זה "פסקו-מילו" ולא במלעיל כראוי) עם "מילו" (= תפוח ביוונית). הוא שמעני וצחק באומרו מילו-פסקומילו. הבנתי בשוק של הרקרליון שהשם "תפוח" הוא חלק מובנה בשם של מרווה ביוונית.

איור 14.1.15: קניון טופוליה במערב כרתים. מרווה כרתית גדלה על הצוקים.

בהמשך דרכנו בכרתים הגענו לקניון של טופוליה (Topolia) במערב האי (איור 14.1.15), שם גדלה בשפע רב מרווה כרתית (Salvia pommifera) שפירוש שמה המדעי הוא "נושאת התפוחים". גם על מרווה זאת מתפתחים באביב עפצים דמויי תפוחים. בלבול מסוים התפתח בעולם המדע בעקבות השם שנתן לצמח הבוטנאי טורנפור במאה ה-16. הוא כינה את הצמח בשם Salvia cretica frutescens pommifera. משמעותו של השם הלטיני הזה היא "המרווה השיחנית ונושאת התפוחים של כרתים". היה זה לפני המועד הקובע לנתינת שמות כפולים (1753 – צאתו לאור של הספר "מיני הצמחים" שכתב קרולוס לינאוס). כיום ברור שיש בכרתים שני מינים שונים הניכרים ונבדלים זה מזה. הם שיחניים, נושאים עפצים דמויי תפוחים וקרויים בשם העממי פסקומילו (איורים 14.1.16, 14.1.17): מרווה משולשתSalvia fruticosa הגדלה גם בארץ, ומרווה כרתית – Salvia pommifera שגדלה בכרתים ובדרום יוון.

שני מיני המרווה ניכרים ונבדלים במבנה ובצורת עליהם, גביעי הפרחים, ריחם ובטעם התה המופק מהם. כאשר סיכמתי לעצמי את עניין "התפוחים הכרתיים" לעומת "תפוחים" הסתמכתי על הניסיון שרכשתי בנומנקלטורה עממית. כאשר יש צמח יחיד בעל תכונה אופיינית בולטת הוא מכונה בשם יחיד וכשיש מקום לבלבול מכנים את הקרובים לו בשם כפול. דנתי בכך בפרוטרוט בפרשת האזוב. בהתבסס על ספרות שעוסקת במוצא צמחי התרבות, התפוחים הגדלים על עצים מוכרים כבר כ-5000 שנה לפחות. פירות אלה היו קרחים, בעוד "תפוחי הכרתיים" שעירים. על כן יכול היה רבי שמואל החכם, בן המאה השלישית לספירה, לציין את "תפוחי הכרתיים" ולהבדילם מתפוחים שפירותיהם קרחים.

איור 14.1.16: ענפים פורחים של מרווה משולשת.

איור 14.1.17: ענפים פורחים של מרווה כרתית.

אפרסקי הבדווים

המסורת להענקת שם עממי של פרי עץ לשיחים נושאי עפצים אכילים באה לידי ביטוי גם בארץ. מרווה ריחנית קרויה בפי הבדווים בשם "חוח" (= אפרסק); עפציה הצעירים (איור 14.1.18) נאכלים טריים. הם ריחניים, שעירים וטעמם מתוק. עפצים אלה מצויים באמצע הענף (איורים 14.1.19, 14.1.20). איור 14.1.21 מציג חתך בעפץ צעיר שעבר את גיל הטעימות לאכילה. ניתן לראות באיור 14.1.21 את "תאי" ההתפתחות של זחלי הצרעות.

איור 14.1.18: עפץ צעיר באמצע ענף ירוק של מרווה ריחנית.

איור 14.1.19: עפץ בוגר של מרווה ריחנית.

איור 14.1.20: עפץ בוגר של מרווה ריחנית.

איור 14.1.21: חתך אורך בעפץ של מרווה ריחנית. הצרעות המתפתחות בתוכו מצויות בחללי התאים שבעפץ.