מה מרור זה: מרור, חסה, דרדר

פורסם: 27 ביוני 2010, ט"ו בתמוז תש"ע | עודכן: 28/06/15

שתיתי בצמא את המידע על צומח הארץ כפי שהם מופיעים בתנ"ך ובמשנה מפי נגה הראובני, שהיה מורי ומפקדי ולימדני בעת היותי מדריך "חינוך שדה" בצה"ל. הכרתי את הצמחים שנזכרו במשנה אך כל הקשר התרבותי שלהם לחיי קדמונינו ולחיינו נעשה גלוי מפי נגה. לאחר למידת היסודות נהגתי לשלב מידע זה בהוראת חינוך שדה ליחידות השדה של צה"ל. לימים, בשנות ה-1980, קיבלתי מכתב בו פונה אשה מקנדה, ג'ו-אן גרדנר, אל המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית. מזכירת המחלקה העבירה אלי את מכתבה של גב' גרדנר בו שאלה עיקרית אחת – מה שמות העשבים המרים הראויים למצוות אכילת מרור בסדר הפסח? עניתי לה מיד במכתב על שלמדתי מנגה הראובני. מכתבי נענה במכתב ארוך יותר ותשובתי התארכה גם היא. התיידדנו במהלך השנים וג'ו-אן באה לבקר בארץ ושהתה בביתנו.

גם אנו שהינו בביתם שבקנדה בדרכנו לשבתון בארה"ב. מג'ו-אן למדתי שעניין המרור אינו משהו פשוט ומובן לכל אחד. תהייתה הראשונה הייתה מדוע יהדות העולם ובמידה רבה גם בישראל מתייחסים לחזרת (horseradish) כאל ה"מרור" בעוד שצמח זה לא גדל בהווה ובעבר בישראל ובקרבתה. החזרת – Armorarcia macrocarpa היא צמח רב-שנתי ממשפחת המצליבים, בעל שורש עבה וסביר להניח שהשימוש בו הוא תופעה צעירת ימים (כשמדובר בהיסטוריה בת 3000 שנה ויותר). נפנה אם כן אל המקורות בעזרת פרק מספרו של נ. הראובני "בסוד אילן ופרח" (עמ' 72). בהגדה של פסח נכתב: "מרור זה שאנו אוכלים על שום מה? – על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים". בגמרא נכתב: "למה נמשלו המצרים כמרור? – לומר לך מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה, אף המצרים תחילתן רכה וסופן קשה" (מסכת פסחים דף לט' עמוד א').

במשנה נכתב: "אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו (חובת המרור) בפסח? – בחזרת בעולשין, ובתמכא ובחרחבינה ובמרור. יוצאים בהן בין לחין ובין יבשין, אבל לא כבושים ולא שלוקין ולא מבושלין." (פסחים, פרק ב', משנה ו')

בספרו של יהודה פליקס (1997) אשר היה מורי לבוטניקה ולתנ"ך בבי"ס חקלאי-תיכון בעין כרם, "עצי בשמים יער ונוי, צמחי התנ"ך וחז"ל", עמ' 180, נכתב: "הרדפנין או הרדופנין שנמנה, בברייתא של רבי שמואל, עם מיני ירקות שאדם יוצא בהם חובת מרור בפסח (פסחים ל"ט ע"א)."

הדעות חלוקות על הצמח הקרוי מרור במגדירים לצמחי ארץ ישראל, בעקבות פסיקת ועד הלשון העברית במילון הועד. אוריה פלדמן כותב בספרו "צמחי המשנה", עמ' 198: "לא יתכן שיקרא בשם זה (מרור) ה-Sonchus"… הוא מוסיף ואומר בשאלת המרור: "נכון יהיה לומר כן בנוגע לכמה מינים (או זנים) של חסה." חיזוק לשימוש במרור הגינות כמרור של פסח מתקבל מדברי אילן זהרוני (בעל פה) שצפה בזבח פסח אצל השומרונים בהר גריזים. הוא בדק במיוחד וראה שם את צמחי מרור הגינות משמשים בטכס (איורים 13.1.1, 13.1.3). דרור צדקה, ממשפחת השומרונים המפורסמת, כותב בבלוג שלו ב-19 למאי 2010 שחסת המצפן משמשת את השומרונים למצוות המרור בפסח; להוכחה הוא משתמש בתמונות הצמח מהאתר שלי (איורים 13.1.4-13.1.7). תודה לא.ש. אדלר מניו-יורק שהפנה תשומת לבי לכתוב בתלמוד הבבלי, דף 39א. בהמשך הדיון על כשרות המרור לפסח נכתב כי ר' יוחנן בן ברוקה אומר – "ירק מר שיש לו שרף ופניו מכסיפין". רש"י כותב על כך: "במקום חיתוכו יוצא ממנו שרף לבן כחלב". (איורים 13.1.2, 13.1.5)

איור 13.1.1: מרור הגינות עם שריד שושנת העלים והתחלת התפתחות גבעולים נושאי תפרחות.

איור 13.1.2: עם חיתוך גבעול או עלה צעיר מופרש שרף דמוי-חלב.

איור 13.1.3: מרור הגינות תפרחת פתוחה.

איור 13.1.4: חסת המצפן, צמחים פורחים.

 

איור 13.1.5: עם חיתוך גבעול או עלה צעיר מופרש שרף דמוי-חלב.

איור 13.1.6: חסת המצפן, שושנת עלים צעירה בה רואים עלים הפונים לכל הכיוונים ומעליה נישאים הגבעולים שעליהם במצב "מצפן".

איור 13.1.7: חסת המצפן, תפרחת בשלה מפיצה זרעוניה.

מבין הצמחים הנזכרים כאן אתמקד במינים ספורים שקרובים ללבי ומדגישים בכך את הנימה האישית שיש בכתיבה כאן. לצמחים בהם אדון יש מחזור חיים דומה בו הם מחליפים עלי חורף גדולים ורכים בעלי קיץ קטנים, קשיחים ולעתים דוקרניים או קוצניים; צמחים אלה ממלאים אחר סימן ההיכר מהגמרא "שתחילתו רך וסופו קשה". השם בערבית למיני הדרדר אשר משמשים להכנת ירק מבושל הוא מוראר – mourar . השם בעברית של Centaurea הוא דרדר ומביא לידי ביטוי את מופע הדורים = מעגלים, שמרכזם אחד (קונצנטריים), הנוצרים על-ידי אונות העלים הפרושים על הקרקע. האונות מרוחקות ממרכז הצמח במידה דומה בעלים שכנים ועל כן נוצרים מעין מעגלים (איורים 13.1.8, 13.1.9). נתתי פעם השתלמות ב"חינוך שדה" לחיילים ותיקים מהעדה הדרוזית בסיירת שקד. האימון התקיים בקרבת בת-שלמה.

איור 13.1.8: דרדר המדבר, שושנת עלים.

בהגיענו לשדה הציעו הדרוזים שהפעם הם ילמדו אותי חינוך שדה. לדקות ספורות הם התפרשו בשטח ולאחר זמן קצר שבו עם ה"שלל". הצטברה שם ערימת עלים של דרדר מצוי (מוראר) ולידה עלי שום גבוה (תום באררי – toum barri; איור 13.1.10). לאחר בישול עלי הדרדר הרחוצים היטב עד לרתיחת המים הורד הסיר מהאש והמים שהכילו חומרים מרירים נשפכו. מים חדשים נשפכו לסיר והורתחו אף הם והדרדר היה מוכן להמשך הבישול. בינתיים טוגנו עלי השום ובצליו החתוכים בכלי אחר ומשהשחימו הועברו לסיר הדרדר לשם בישול משותף לזמן קצר. בתנאי השדה שהיינו השגנו לנו ארוחה מעולה הודות למסורת הבישול הדרוזית. הליך הסרת המרירות מה"מוראר" הוא ה"שליקה" וכאן אנו חוזרים למצוות הפסח ולהוראה המשנאית שאין לשלוק את העלים ולא לבשלם כמעשה מורי הדרוזים. המפגש אתם לא היה בפסח ולא לקראת הפסח, אך בתודעתי התחבר באופן נאמן למקורות התרבותיים שלנו.

איור 13.1.9: דרדר מצוי, שושנת עלים.

איור 13.1.10: שום גבוה, מוכן לבישול ולתיבול מאכל מעלי דרדר או צמחים אחרים.

נרחיב את דיוננו בדרדר למינים נוספים הניתנים לבישול ואכילה. הללו הם דרדר הקורים (איורים 13.1.11-13.1.13), דרדר קרומי (איורים 13.1.14-13.1.16) ודרדר המדבר (איורים 13.1.17-13.1.19. יתכן שגם מינים אחרים בסוג זה אכילים לאחר בישול, אך ראוי להשיג מידע מוצק יותר לפני שמשתמשים בהם. בתחילת מחזור גידולו של הדרדר העלים גדולים וערוכים בשושנות ואז הם ניתנים למאכל. בסוף עונת הצמיחה הצבע הירוק מועט בצמח והעלים קטנים ובקרבתם קוצים קשיחים (איורים 13.1.20, 13.1.21).

איור 13.1.11: דרדר הקורים , שושנת עלים.

איור 13.1.12: דרדר הקורים, שערות כרוכות כקורי עכביש בין חפי המעטפת של הקרקפת.

איור 13.1.13: דרדר הקורים, תפרחת פתוחה.

איור 13.1.14: דרדר קרומי בתחילת הפריחה.

איור 13.1.15: דרדר קרומי, תפרחת.

איור 13.1.16: דרדר קרומי, פורח גם בצהוב.

איור 13.1.17: דרדר המדבר, שושנת עלים.

איור 13.1.18: דרדר המדבר, תחילת פריחה.

איור 13.1.19: דרדר המדבר, פריחה.

איור 13.1.20: דרדר מצוי, פריחה.

איור 13.1.21: דרדר מצוי, פריחה.