אורחים בעציצי השכנים

פורסם: 14 במרץ 2010, כ"ח באדר תש"ע | עודכן: 10/05/14

היתה זאת אדנית מרוסקת על הדשא של גינת ביתי שעוררה אותי לנוסטלגיה, מחשבות בוטניות ומעין מסע בילוש פשוט אחרי המתרחש בסביבתי הקרובה. כשבדקתי את הצמחים שהיו באדנית נוכחתי להפתעתי לגלות שיח טיון דביק ששורשיו מלכדים סביבם את מרבית הקרקע שבאדנית. עם שורשיו השתלבו שורשים של פלרגוניום (המכונה בטעות ג'רניום על-ידי חובבי הגינון בארצות רבות) שגבעוליו היו בעלי עלים ספורים. אדנית זו העידה על כך שבעליה קנו תערובת קומפוסט פוריה, שתלו בה *פלרגוניום שצמח וצבע בירוק עליו ובפרחיו האדומים את מרפסת ביתם. לימים חדלו לשים לב לאדניות ולעציצים. טחבי העלים שגדלו על קרקע העציצים שנותרו במרפסת העידו על כך שהקרקע לא תוחחה כבר זמן רב. העציצים הושקו בקביעות ולעתים יותר מדי. חייכתי אל עצמי תוך שאני נזכר בספר "הנסיך הקטן" של אנטואן דה סנט אקזופרי.

איור 10.1.1: פינת קיר המרפסת על רקע אורנים הנטועים לאורך הדרך הסמוכה לבית.

ציור הכוכבית מרוסקת השורשים, של מי שלא עישב את נבטי הבאובב שעלו בגינתו, נמצא בראשי תמיד. הנה באה כאן הדוגמה עלי אדמות. מעודי לא ראיתי טיון דביק גדל בעציץ של צמחי נוי. כשעליתי אל בית שכני לביקור תנחומים ראיתי את שאר העציצים שחלקם מוצג כאן באיורים 10.1.1-10.1.3. כל אחד מהם מאוכלס בצמח נוי המלווה באורחים בלתי קרואים. לכל האורחים יש היסטוריה משותפת בהגעתם למקום, כל אחד בדרכו, ומי שטיפח את גינת העציצים דואג רק להשקאה כבר אי-אלו שנים. בהיסטוריה של המשפחה המורחבת יש משהו שמסביר את הקשר הטרגי בין חיי המשפחה והתרסקות הטיון אל דשא גינתי. כאשר אם המשפחה הייתה נערה בת 17-16 הובלה מהונגריה למחנה ריכוז. בתקופה זו חיסלו ביריות, לעיניה, את אחיה, את אחיות ואת הוריה. הרוצחים לא נענו לבקשתה שיהרגו גם אותה והיא שרדה עם מספר חרות על זרועה. אחרי המלחמה עלתה עם בעלה בספינת מעפילים לארץ אך הם גורשו על-ידי הבריטים למחנה פליטים בקפריסין. הבן הבכור נולד במחנה. לאחר תלאות קליטה בארץ ובארה"ב גרה המשפחה 30 שנה בשכנות לנו עם הבן הצעיר, שחי עם הוריו עד מותו בנובמבר 2009. אב המשפחה נפטר לפני שנים ספורות ומאז מטופלת האם על-ידי אשה נהדרת מהפיליפינים. כרמליטה אוהבת לגדל צמחים ועציציה ירוקים ורעננים. העציצים שנזנחו הם כנראה אלו שנשתלו בהם צמחי נוי בתקופה הרגועה של המשפחה. הצרות שתכפו עליה עם מותם של רבים מיקיריה הביאו להפסקה בטיפוח ובטיפול בעציצים. כששאלתי אותה מהן הסיבות, בעת שעליתי לצלם את התמונות שכאן, אמרה את ששיערתי. עם כל הצרות שתכפו עליה – טיפוח עציצים רחוק ממנה.

מדוע הטיון מפתיע

טיון דביק הוא בן-שיח הגדל בביצות, מעיינות וגדות נחלים בישראל ובכל אגן הים התיכון. הוא דורש אור וקרקע רטובה בקיץ. מיליוני זרעיו מתעופפים ברוח בתחילת החורף ויורדים במעין גשם של זרעים על הקרקע. הצמח נובט ומכה שורש רק במקומות בהם יש לו בקרקע מים בעונת הקיץ. זאת התאמה לכיבוש פינות פנויות ליד מעיינות ונחלים. מפתיע היה לראות טיון פורח ליד מעיינות במדבר הקיצוני של דרום ירדן. אבל זוהי התאמתו הבסיסית – צמיחה ליד מים והפצת זרעים ברוח. הוא מפתח מליוני זרעים שמעטים מהם נובטים ומתבססים. מפתיעים לא פחות היו פרטים בודדים של טיון שצמחו במשך שנים ספורות לצד הכביש המחודש בהר צבוע, בין ירוחם לבאר שבע. כך הוא גם מצוי בצדי דרכים חדשות בהרי החלק הגשום של הארץ. גם ביוון צבע "לי" את הדרך בצהוב לוהט בין ריון או אנטיריון ודלפי (כן זאת של האורקול בדלפי) בשנת 1974. הוא ניצל בקיץ את מי הגשם שלא הוצאו מצד הדרך החדשה ואת העובדה שהצמחים נעלמו עם סלילת הכביש החדש. כשעברתי בשנת 2000 באותה דרך לא היה אף טיון אחד במקום וצמחי החורש האופיניים למקום חזרו. ערכתי תצפיות רבות על הטיון והאמינו לי שאני מקצר כאן מאוד את הדיון. הטיון מצא לו מקום אידיאלי בעציצים של שכני. צרות היום-יום של המשפחה הרחיקו את ניקוי הנבטים והאזהרה "ילדים היזהרו מעצי הבאובב" החלה להתממש כאן. הטיון שנבט לא נעקר ושורשיו רבו והתפשטו באדמת העציצים, עד כדי כך שכיום עקירת הטיון פירושה שליפת כל האדמה מתוך העציץ.

איור 10.1.2: עציץ בו צומחים השתול ואורחיו הלא קרואים: 1. קייצת מסולסלת 2. צמח הנוי פלרגוניום (ג'רניום), 3. טיון דביק.

ביחד עם הטיון גדלה קייצת מסולסלת (1 באיור 10.1.2) עליה כתבתי כבר באתר בפרק "גלויות מדרום אמריקה".

עצים ננסיים בלתי צפויים

איור 10.1.3: אדנית ובה וושינגטוניה (1) וטיון דביק (2) שמלווים את צמחי הנוי.

באיור 10.1.3 מסומן בספרה 1 צמח של ושינגטוניה חסונה. מבחינת מופעו – הוא נבט. אך אם היתה לנו דרך לקבוע את גילו היינו מגיעים, להנחתי, ליותר משנה-שנתיים. במקורו הוא עץ שגדל בר בקרבת מעיינות מדבר בקליפורניה ובמכסיקו. אחד העצים הראשונים בבית הכרם ניטע לפני כ- 80-70 שנה על-ידי שכן הגר ליד (האם מדובר בכמה שכנים או בשכן אחד?) הרחוב הראשי של השכונה, במרחק של כ-100 מ' מביתנו. הבית המקורי של משפחתי הוחלף בבית משותף ובקרקע של גינתנו לא היה עדיין ולו צמח אחד. הקבלן אמר לי: "אדון דנין, הבאתי לך קרקע מתה" (התכוון לומר קרקע שלא מפני השטח – להמנע מהעברת זרעים; בפועל הוא העביר עם הקרקע בצלצלים של חמציץ נטוי שאיננו מצליחים להפטר מהם עד עצם היום הזה). ציפורי שיר שאכלו מפירות הושינגטוניה המרוחקת הפרישו את זרעיה עת עמדו על עצי האורן שבגבול חלקתנו. אלה נבטו ושני דקלים שהתפתחו, ונהנים כנראה מעודף המים בקרקע הנובע מהצנרת הלקויה, מגיעים כיום לגובה של שתי קומות – 10-9 מ'. הם מרוחקים ונמוכים מהמרפסת של שכננו ועל כן אין לנו אלא ל"האשים" את ציפורי השיר, אשר מנעימות את ההשכמה בשכונתנו בכל בוקר, באחריות להעברת הצמח לאדנית (איור 10.1.3).

אלון זה שגעון

אלון מצוי, מלך החורשים של הרי יהודה, הכרמל והגליל – רחוק מלהחשב צמח פולשני. חברותו לסיסנית הגינות, קייצת מסולסלת וטיון דביק נראית משונה ביותר. סביר שבלוט של אלון הובא על-ידי עורבני (הם אוהבים אותם ומקורם מותאם לגודל הבלוט; איור 10.1.4). העורבני טומן בלוטים בקרקע ולעתים קרובות שוכח חלק ממחסני המזון שלו. האלון סובל בעציץ אך שורד לעת עתה וקשה לשער כמה שנים יחיה עוד ללא אוורור ראוי של בית שורשיו ויצליח לעמוד בתחרות עם שאר תושבי העציץ הקטן (איור 10.1.4).

איור 10.1.4: השתול (3) הוא יהודי-נודד, האורחים: 1. אלון מצוי Quercus, 2. סיסנית הגינות Poa.

צער רב פקד את בית שכני והצרות האישיות שלהם גברו על הרצון להפריח ולטפח עציצים במרפסת. הרוח והציפורים הסיעו אורחים בלתי קרואים מהסביבה מול עינינו הצופיות.