זרעים ופיזורם; החצב והדרבן

פורסם: 28 בפברואר 2010, י"ד באדר תש"ע | עודכן: 10/05/14

איור 9.4.1: פירות רבים הבשילו על עמוד התפרחת זמן קצר לאחר סיום הפריחה.

ימים ספורים לאחר סיום הפריחה נראה פרי בעל שלוש צלעות במקום כל פרח שהופרה (איור 9.4.1). עוד ימים ספורים והפירות המבשילים מתחילים להתייבש ונפתחים בשלושה סדקים כל אחד. הזרעים השחורים ומבריקים נראים היטב מבין סדקי הפירות (איור 9.4.2 משמאל) וכאשר הרוח מטלטלת את התפרחת המתייבשת, הזרעים נופלים ומתפזרים ברוח למרחק קצר מצמח האם. זרע רטוב בטל או בגשם לא יכול לפוץ למרחק רב והצמח מצוייד במנגנון שמונע הפצת זרעים לחים. באיור 9.4.3 נראית משמאל תפרחת יבשה ומימין תפרחת לחה מהטל שהרטיב אותה בלילה. הזרעים נפוצים בעיקר ברוח ואלה שמגיעים לסביבה בה נביטה והתבססות מתאפשרות ניכרים בצמחים המתפתחים (איורים 9.4.4, 9.4.5).

לאחר שאחד מעמיתי הבכירים העלה בדיון ספקות באשר לנביטה חדשה של החצב בארץ הרגשתי מאותגר ומצאתי אלפי נבטים בחבל הים-תיכוני בשטחים סלעיים בירושלים ובחולות קיסריה. ליד מוזיאון המדע בירושלים שרדו אי אלו גושי סלע מאותו נוף סלעים המוצג באיור 9.1.3. בכיס קרקע בסלע כזה מצויים ששה נבטים בני עלה אחד עד שלושה, אותם צילמתי בחודש נובמבר 2009 (איור 9.4.4). ליד סלע סמוך גדלו פרטים נוספים שאפשרו להציג את מהלך ההתפתחות של הבצל באיור 9.4.5. יש בכך חזרה צבעונית על איור 9.4.6 שפורסם ב-1941 על-ידי הראובני. הבצל הגדול של הנבט מתפתח סמוך לפני הקרקע – מי ימשוך אותו לעומק הקרקע הראוי אם אפשר?

איור 9.4.2: הפירות המבשילים נסדקים בשלושה סדקי אורך. הזרעים השחורים-מבריקים נשלפים בקלות מההלקטים על ידי הרוח ונישאים בעזרתה.

איור 9.4.3: משמאל, הלקטים פתוחים, מפזרים זרעיהם. מימין בעקבות הטל הכבד נרטבו ההלקטים הפתוחים ונסגרו. כך נמנעת הפצה קצרת טווח של זרעים רטובים.

איור 9.4.4: נבטים בני גילים שונים בכיס קרקע בסלע שנותר בלתי פגוע ליד מוזיאון המדע.

איור 9.4.5: נבטי חצב בגילים שונים; הצעירים מימין והבוגרים משמאל.

התשובה מצויה באיור 9.4.7. החצב שנבט ופיתח בצל מייצר שורשים רב שנתיים מסועפים (איור 9.4.7 מימין). אחד או אחדים מהם מתחילים להתכווץ בשלב מסויים ואז נראים קמטים על חלק השורש הקרוב לבצל (איור 9.4.7 משמאל). כך דואג הצמח להחדרת ניצן ההתחדשות שלו, המצוי כאן בבצל, לעומק הראוי בהתאמה לאפשרויות ולצרכים. דרך זאת של פעילות "שורשים מתכווצים" מצויה בגיאופיטים רבים. פרופ' יעקב גליל כתב על נושא זה ספר ושמו "קינטיקה של גיאופיטים".

איור 9.4.6: שלבי התפתחות של נבטי חצב מתוך ספרם של אפרים וחנה הראובני.

איור 9.4.7: שורשים של חצב צעיר. מימין השורשים הדקים מסועפים ומתעבים. משמאל שורש עבה שהתכווץ ומשך בכך את הבצל לעומק.

ריבוי פרטים קטנים בגושים קטנים של חצב במדבר יהודה מתחת לרום פני-הים זכה להתבוננות מיוחדת. החשדות התעוררו כאשר בתחנת ההוראה הקבועה שלי בה נהגתי להציג את חברת אוכם מדברי במדבר יהודה שמנו לב שהחצב נמצא בשקעים קטנים (איור 9.4.8). יובל ספיר הסב תשומת לבי למציאות בור קטן שבקירו גלד לבן ויבש של חצב (איור 9.4.9 משמאל). בדיקה נוספת הראתה שבקרקעית הבור יש שורשים של חצב היוצאים מעוגת בצל (בדומה לאיור 9.2.10), אלא שמעל משטח העוגה לא היו גלדים הבונים את עיקר נפחו של הבצל. בצד ימין של משטח עוגת הבצל היו שני בצלים קטנים.

בדיקות נוספות הראו שלמעשה מרבית הפרטים בחלק זה של מדבר יהודה התפתחו מפרט הדומה לאיור 9.4.9 מימין. לאחר שראינו שרידי נבירה של דורבן בבור חדש הצטיירה התמונה הבאה: החצב נאכל על-ידי דורבנים שעברו כנראה אדפטציה מיוחדת שמאפשרת להם עמידות כנגד רעלי החצב. יש מקומות בהם הצמח מכונה בצל העכברים (בצל פארר) היות וגלדים טחונים שלו שימשו להרעלת עכברים. מחקרים ביוכימיים המדווחים בספרות המדעית מציינים מציאות של גליקוזידים של הלב בגלדי הבצל.

אוכלוסיית הדורבנים שבצפון מזרח מדבר יהודה עמידה כנגד הרעל שמונע אכילת חצבים בשאר חלקי הארץ. הם אוכלים רק את החלק הטעים והרך – הגלדים (איור 9.4.10/3), ואינם פוגעים בגבעול הסיבי (איור 9.4.10/1). קרוב לודאי שהם פוגעים בניצן הקודקודי של הבצל (איור 9.4.10/2). הפגיעה בגלדים ובניצן הקודקודי מביאה להסרת דיכוי הצמיחה של הניצנים הצדדיים המצויים בחיק הגלדים. הללו מתעוררים בהמוניהם (איור 9.4.10 מימין) וספרתי פעם כ-30 ניצנים חדשים שהתעוררו. "משפחת חצבים" שנוצרת מכרסום על-ידי דורבנים מונה הרבה שושנות של עלים קטנים במעגל קטן, בעוד הנוצרות מפיצול כל בצל ל-2 לאחר פריחה פרושות על פני שטח גדול בהרבה (איור 9.2.15).

איור 9.4.8: מדרונות חברת אוכם מדברי ברום פני הים בין ירושלים ליריחו. החצב גדל בשקעים על המדרון הקרוב.

איור 9.4.9: משמאל, תוכו של בור שקירו מצופה בגלד יבש של חצב. בקרקעיתו שורשים וניצן מתעורר בשולי עוגת הבצל שגלדיו נאכלו על-ידי דורבן. מימין חצב מעט ותיק משכנו שמשמאל ובו כשלושים ניצנים שהתעוררו בהיעדר דיכוי לבלובם על-ידי הגלדים (שנאכלו).

 

 

איור 9.4.10: תקריב חתך אורך בבסיסו של החצב שבאיור 9.4.9 מימין. 1. חלקה הסיבי של עוגת הבצל; "הסיבים" הם צינורות הובלה. 2. מעל הספרה 2 מיקום קודקוד הצמיחה הראשי של הבצל. 3. גלדים עבים המהווים מאגר מזון ומים. 4. שורש מפלס דרכו אל הקרקע.

איור 9.4.11: שירו של אלישע פורת.

החצב וקרוביו בעולם

אני מודה לאלישע פורת על השיר ששלח לי וראוי לסגירת פרק החצב בארצנו (איור 9.4.11).

לא הייתי מרחיב את דברי על החצב וקרוביו אלמלא פגשתי ידיד מדרום אפריקה (Dr. Richard M. Cowling) שבא לראשונה לישראל בשלהי הקיץ של אחת משנות ה-1990 מלווה בקבוצה קטנה של תלמידים. עצרתי את המכונית בה נסענו והסברתי על "בצל הבצלים" (כאחד משמות הצמח בערבית, בצל אל בוצל, קרי בסאל אל בוסאל) שפרח אז מבעד לקצה הבצל המציץ אל המבקרים אותו. לאחר תקציר שלי פתח ריצ'רד והסביר על מחזור החיים של חצב טיפוסי. הדהים אותי – הן הוא לא היה בארץ קודם לכן ובודאי לא קרא קריאה מכינה על כל הצמחים. לשאלתי אמר לכולנו כי הסוג חצב מיוצג בצמחיית הכף (רק 24,000 מינים מצויים שם) על-ידי חמישה מינים להם יש אותו מחזור חיים.

נסיתי עוד להציל את כבודה האבוד לרגע של צמחיית ישראל וסיפרתי כי יש לנו עוד מין והוא חצב גלוני שפורח כמו חצב מצוי לפני רדת הגשמים (איור 9.4.12). הצמח אוגר מזון רב בבצליו העסיסיים וניכר בחורף ובאביב בעליו ששפתם גלית (איור 9.4.13). על כן כונה הצמח חצב "גלוני" בתרגום שמו הלטיני המציין את השפה הגלית. עיון בספר בו נמסר מספר המינים בכל סוג (Wielgorskaya & Takhtajan, 1995) מראה שיש בעולם כ-40 מינים בסוג חצב המצויים במקרונזיה, דרום אירופה, אפריקה, אסיה, אסיה הקטנה, עירק, אירן והודו.

איור 9.4.12: חצב גלוני פורח בסתיו על גבעת אבן חול ליד אופקים.

איור 9.4.13: "משפחה" של חצב גלוני לו יש עלים ששפתם גלית.

מוזכרים בעמוד זה