מיני מלוח ותיקים ועולים חדשים

פורסם: 23 ביולי 2013, טז באב תשע"ג | עודכן: 10/05/14

וריח המלוח על המים

אהבתי להגן על השורה בשירה של נעמי שמר: "חורשת האקליפטוס…וריח המלוח על המים". העתקתי את מכתב התגובה שלי לאחד המקטרגים ב-"הארץ" אל הדף של מלוח קיפח שבאתר. במאי 2013 עת עיינתי במכתבים בחדרי שבאוניברסיטה "גיליתי" את מכתבה של נעמי שמר אלי ב-11.6.1998 בו נכתב: "שלום אבינועם, מובן שאני זוכרת אותך היטב, ושמחתי לקבל את מילותיך המעודדות. הזדמנות להסביר שוב: גם אני יודעת שאין ריח למלוח, אבל כששיחי – המלוח תלויים ונרטבים על הירדן (כוונתה לשיחים התלויים על גבעה של חוור הלשון מעט צפון-מערבה לגשר-סכר, א.ד.) הם מעלים בלילה ריח אופייני, מאוד רומנטי לדעתי, שאין לו שם. אני קראתי לו "ריח המלוח". כל טוב ולהתראות נעמי שמר".

לא המשכתי את הדיון בעניין, אבל מי שחוש הריח שלו מפותח מבחין בקלות ב"ריח המלוח" לאחר מעיכת עליו וגבעוליו הירוקים; כל בדואי במדבר יאשרר את העובדה הזאת בעיניים עצומות. כאשר אני מתחיל לסכם את תצפיותיי בצמח זה אני רואה לעצמי תענוג וחובה להיזכר במקומות השונים בהם ראיתי אותו ואת קרובו הדומה לו מלוח המטבעות. בסקירה זו אמשיך ואדון גם במלוח ספוגי ודומיו ובעוד מיני מלוח שהתאזרחו בארץ, האחרון שבהם מלוח לינדלי הצטרף לרשימת צמחי הארץ בחודש נובמבר 2012.

מלוח קיפח

צמח זה גדל בארץ ובעולם בשפע רב של בתי-גידול וחבלים פיטוגיאוגרפיים שקשה לגשר ביניהם. מבט על מפת התפוצה הכללית שלו (בבסיס המידע Euro+Med Plantbase) מראה שהוא "כלל ים-תיכוני". למי שרגיל לראותו כצמח ערוצים במדבר, מפתיע לראותו גדל בחוף הים התיכון, מאשקלון בדרום עד חוף הכרמל ומליחות הנעמן בצפון. הצמח מצוי בכמות רבה בקרבת חורבות עתיקות ימים (אשקלון, אשדוד, קיסריה ועוד). פגשתי בו בחופים נוספים של הים התיכון בכרתים, ביוון, בצרפת ובספרד והגעתי להסכמה מלאה שהוא מזוהה עם הכורוטיפ (טיפוס התפוצה) הים-תיכוני.

בהיותי כבן חמש עשרה הצטרפתי אל קופיש (פרופ' נפתלי תדמור), בעלה של מורתי לטבע רבקה, עת נסע לבדוק ניסיונות בערוצים הגדולים שליד שדה בוקר. המלוח שבמחקרים אלה שימש כצמח מרעה לעזים שגידלו בימים הראשונים של הקיבוץ. חוקרי המרעה הטבעי שבמשרד החקלאות נטעו אותו או את קרוביו גם בחוות המחקר החקלאית מיגדה, ליד גילת שבצפון הנגב. במהלך השירות הצבאי שלי, במסגרת "חינוך שדה", חיפשתי את המלוח בכל מקום אליו הגעתי. הוא היווה מעין ביטוח לאפשרות הוראה של שעור צמחי מאכל. עלי המלוח אכילים וכבר בספר קוהלת נזכר הצמח בפסוק: "הקוטפים מלוח עלי שיח"… בהתייחסו אל עניים שניזונים ממנו. בשיעור הבישול שהעברתי אהבתי להעמיד שורה של חיילים מעל סיר מים, לתלוש בעזרתם עלים של מלוח, ולבשל אותם כבסיס של מרק בו שולבו מרכיבים משומרים מ"מנות הקרב".

המלוח בערוצי נחלים במדבר החל לתפוש עמדה מובנת בניסיוננו לפענח את תמונת הצומח. ככל שהתקדמנו במיפוי הצומח שמחוץ לערוצים התקדמנו מעט גם בהבנת צומח הערוצים. כמות גדולה של שיחי מלוח קיפח נמצאה בערוצים שמנקזים יחידות נוף עשירות בסלעי קירטון, חרסית וחוואר. כאלה יש במדבר יהודה לאורך כביש ירושלים-יריחו וכביש ירוחם-שדה בוקר. לעומתם, נחלים המנקזים שטחים של סלעי גיר קשים מתאפיינים על ידי שיחי רותם המדבר ומתנן שעיר. קרקעות הנגזרות מחוואר וחרסית במדבר הן קרקעות מלוחות וכאן אולי מוסבר הקשר לתפוצת המלוח במדבר. התעלות ליד כבישים שחותכים נוף סלעי מלוח יוצרות בית גידול דומה לערוצים הנזכרים ומאכלסות גם הן מלוח. בעת מחקרינו בסיני נסענו עשרות קילומטרים לאורך ערוצים ראשיים של ג'בל עגמה שבמרכז סיני וחזינו בכמויות ענקיות של שיחי מלוח קיפח. ג'בל עגמה בנוי כולו מסלעי קירטון והמלוח מלווה אותם.

במהלך שהות בת חצי שנה במונפליה שבדרום צרפת ראיתי את המלוח גדל לאורך חופי הים התיכון (Cote d’Azure) ובחגורות של צומח מליחה בפתח נהר הרון (Bouches du Rhone). בית גידול זה התחבר לי עם חגורות חיצוניות במליחות הרטובות של ישראל בחוף הים התיכון, בבקעת הירדן, בקעת ים המלח ובערבה. בשנת 1978 הייתי בשבתון בקליפורניה וכשנסעתי בכביש העובר במרכז העמק המרכזי שלאורך הרי קליפורניה, הגעתי לנוף בו שלט מלוח רב-פרי (Atriplex polycarpa). המקום היה ליד העיר Kettelman City, San Joaquin Valley, והמלוח גדל בנוף בו שלט צומח עשבוני. לאחר הגשמים הראשונים ראיתי בשדות הצומח העשבוני קרחות מסביב לצמחי המלוח המקומי וכן במקומות בהם היו שיחי מלוח, מתו והותירו את שורשיהם המעוצים במרכז המעגל נטול העשבים. באותה תקופה עיבדתי תוצאות של מחקרי במדבר יהודה על מיחזור מלחים על-ידי שיחים עמידי-מלח.

71855

הצמח קולט מים מלוחים משכבות עמוקות של הקרקע ומחזיר אותם עם נשר העלים אל פני הקרקע.

תלמיד דוקטורט של חברי באוניברסיטת Davis זרע צמחי מלוח רב-פרי בנוף הצומח העשבוני של אותו אזור ולא הצליח לקבל ולו נבט אחד. ב"קרחות" של המלוח אותן בדקתי היו נבטים רבים. כך גם למדתי במחקרי במדבר יהודה. הצמח העמיד למלח מעלה מלחים מהעומק שם אין לו מתחרים על המים המליחים. הוא ממחזר מלחים וממליח את פני הקרקע. עשבוניים המשגשגים בקרקע השטופה שבין השיחים אינם גדלים בקרקע המומלחת על-ידי המיחזור. כך נוצרות בשטח עמדות קבע לנביטה והתבססות של השיח העמיד למלח.

בשנת 1989 ערכתי עם יורם יום-טוב מחקר על הקשר בין קני נמלת הקציר והצומח מעליהם על רכס כוכב הירדן. בנוף הצומח העשבוני, בו שלטו חיטת הבר, שעורת התבור ושיבולת שועל נפוצה, ראיתי שיח מלוח שבתחילה חשדתי שהוא מלוח קיפח. כאשר בדקתי בעשבייה את הפירות ראיתי שהם של מלוח המטבעות, "עולה חדש" מאוסטרליה. הבנתי שמישהו מגדל מלוח המטבעות כצמח מרעה בהרי יששכר או בעמק יזרעאל וזרע יחיד שהגיע לכאן נבט והתבסס. עם הידיעה שמלוח המטבעות עשוי היה להינטע במקומות נוספים ואולי לפלוש לשטחים שכנים שילבתי אותו באטלס התפוצה של הצמחים בשטח של פלורה פלשתינה (דנין 2004). בהגיע המועד להכנת מהדורה שניה של פלורה פלשתינה קיבלתי על עצמי את הכנת משפחת הסלקיים. במסגרת זאת אני מתכוון לבדוק את שני המינים הנזכרים ברחבי הארץ.

מלוח מלבין

מלוח מלבין הוא בן הארץ; מציאותו במזרח התיכון לא נעזרה בידי האדם והוא היה כאן מקדמת דנא. תפקידו בצומח הטבעי מתמקד בעיקר במדבר ובגבולותיו והוא מאכלס בתי-גידול מופרעים ביד אדם ובאופן טבעי. הוא עשוי להיות חד-שנתי או רב-שנתי. במהלך המחקר הבוטני בסיני הגענו אל ג'בל עגמה שהוא גן בוטני טבעי לצמחים ממשפחת הסלקיים. הגענו לאחר שנה גשומה לה קדמו שנות בצורת רבות. צמחים מאריכי חיים כמו מלחית קשקשית ומלחנית הערבות מתו בשטחים מרובים בשנות הבצורת. ליד כל שיח מת היה צמח של "החלוץ" מלוח מלבין שנבט בשנה הגשומה והתייבש בסופה. לא היה שם מי שיפריע לו בתחרות.

גם ברום גבוה של אותו רכס, במדרונות בהם שלטה לענת המדבר, גדלו והתייבשו צמחי מלוח מלבין כמו ליד המלחית היבשה. בשובנו מאחד הסיורים בסיני עברנו ליד מצפה רמון סמוך לשנה בה סללו מחדש את הכביש בין נחל צין לבית הסוהר נפחה. גן ירוק של מלוח מלבין התפתח בצד הדרך על החצץ והסלעים המרוסקים שבצד הכביש. לאחר שנים ספורות אכלסו צמחי לענת המדבר ומלוויה את צד הכביש והמלוח החלוץ שסיים את תפקידו נעלם מהשטח. בסדקים ובכיסי קרקע של מחשופי סלע גדולים על המדרונות הטבעיים גדלים צמחים רב-שנתיים של מלוח מלבין עם בסיס מעוצה. אפשר להניח שהפרטים שבסלע מתפקדים כמאגר זרעים חי שבא לידי ביטוי כאשר נפתחים בתי גידול חדשים, ללא מתחרים, בתהליך טבעי (מוות ביובש או סחף קרקע בערוצים) או בידי האדם.
מלוח מלבין הוא צמח בעל שונות מורפולוגית גדולה. מ. זהרי, בפלורה פלשתינה (1966), התייחס לצמח זה כאל בעל שלושה זנים הנבדלים זה מזה בצורת פירותיהם. לאחר איסוף פרטים רבים בסיני ובישראל הגעתי עם חבילת צמחים מיובשים אל המומחה למשפחה זאת (ב-1972) פאול אלן (P. Aellen). הראיתי לו איך על ענף פורה אחד אפשר לראות שלושה זנים שונים. הוא הסכים עם דעתי, אך בהיקראו לישיבה של מעלה לא הספקנו להעלות מסקנותינו בספרות המדעית. כיום רואים במלוח מלבין ישות וריאבילית אחת.

מלוח הענבות, מלוח קטן-פרי ומלוח מילר

העלים, פניהם וצורת הפרי טרם הבשלתו משותפים להרבה מיני מלוח אבל ייחודו של מלוח הענבות הוא בהתפתחות הפרי שנעשה עסיסי ואדום (איור 20.1.1) עם הבשילו. בפרח הנקבי, כמו בשאר מיני המלוח, ניכר זוג חפיות בעלות שן ארוכה ומשולשת שעוטף את הפרי (איור 20.1.2). החפיות מאוחות כמעט עד לראשן וייחודו של המין – הן מתעססות ובהבשילן הצבע אדום. סביר שהצמח עבר במולדתו אוסטרליה אדפטציה להפצה על-ידי ציפורים קטנות שנמשכות לפרי האדום והעסיסי. לאחר שנאכל, הפרי עובר במערכת העיכול של הציפור, לא נפגע מכך ומופץ. פירות שלא הופצו אלא יובשו והגיעו לגליונות עשבייה משחירים וכנראה זאת הסיבה לתיאור זן "שחור פרי" בספרות המדעית. הוא גדל בשפע בחלקים מדבריים של הארץ, למשל באר שבע, במקומות שהופרעו בידי האדם.

התמונות המצורפות צולמו באזור התעשייה של עומר בשטח שהקרקע בו הופרעה על-ידי דחפורים במהלך הפיכתו למגרש חנייה. בשטח בו הצמח לא נפגע על-ידי פעילות האדם ומכוניותיו הוא עשוי להזדקן לגיל העולה על שנה. חוקרים שונים מתייחסים אליו כאל חד-שנתי. הגוון הבהיר-מאפיר של העלים נובע משערות שלפוחיתיות המכסות את העלה (הנקודות הלבנות בעלים שבאיור 20.1.1) . בהיותן מלאות מים עם מלחים השערות שקופות מאפשרות לקרינה לחדור לעלה. בעונה יבשה, כאשר השערות מתייבשות, הן מלבינות וכל הצמח המלבין דוחה קרינה. מחקר כמותי על השפעת הקרינה נערך על מין אחר של מלוח בקליפורניה על-ידי בוטנאי מאוניברסיטת סטנפורד. אפשר להתייחס למחזור חיים, מופע והתאמות לקרינה אלה במיני מלוח רבים בכל העולם.

מין נוסף שגם מקורו באוסטרליה חודר לשטחים מופרעים על-ידי פעילות האדם בעיקר בחלקים המדבריים של הארץ הוא מלוח קטן-פרי (איור 20.1.3). כאשר מ. זהרי ערך את פלורה פלשתינה, חלק 1 (1966) לא הייתה מודעות לחדירתו של הצמח לארץ ואפשר היה להגיע במפתח למין מלוח ההרים (איור 20.1.4). הם נבדלים בצורת הצמח; מלוח ההרים הוא צמח זקוף ומלבין; אורך החפיות שלו עולה על שלושה מ"מ. מלוח קטן-פרי הוא צמח שרוע שצבעו ירוק כהה ואורך החפיות שלו שניים-שלושה מ"מ. קשה לציין מקום או בית גידול בו מלוח קטן-פרי משגשג אך הוא תמיד בבתי גידול מופרעים ומלווה את האדם בנגב כבחלקים גשומים יותר של הארץ.

מלוח מילר הוא מין שרוע נוסף מקבוצה זאת של פלשניים אוסטרליים הגדל בבתי-גידול מופרעים בצפון הנגב ובהר הנגב. הוא שונה מכל מיני המלוח שבארץ בהיות עליו מפורצים, מנוצים בראשם (איור 20.1.5) ומתחדדים בבסיסם לפטוטרת קצרה. הוא מכוסה היטב בצפיפות בשערות שלפוחיתיות ומלבין יותר ממרבית המינים שבסביבתו. גם פירותיו שונים מפירות שאר המינים (איור 20.1.5), אך אין צורך להיעזר בהם להבדלה ראשונית משאר המינים. בשנות ה-1960 היה זה צמח נדיר מבחינה כמותית, מצוי פה ושם בין צמחי מלוח קטן-פרי. כיום התחלפו היוצרות ומלוח מילר הוא הנפוץ בין השניים. בחודש מאי 2013 ראיתי מרבדים רציפים של מלוח מילר במדרשת שדה-בוקר ובאזור התעשייה שליד עומר ובאר שבע. מעניין לציין שעמיתי, ד"ר פיליפ וורלוב, אוצר העשבייה הלאומית של בלגיה, ערך מחקר בוטני באיים הקנריים וחשד שמצא שם את מלוח מילר. הוא ביקש ושלחתי לו צמחי מלוח מילר מסביבת באר שבע לשם השוואה.

איור 20.1.1: מלוח הענבות. הנקודות הלבנות על העלים הן שערות שלפוחיתיות שיבשו בהתבגר הענף.

איור 20.1.2: פרח נקבי יחיד, זוג החפיות שעוטף את הפרי התעסס והאדים לקראת הבשלה מלאה.

איור 20.1.3: מלוח קטן-פרי – אחד מהפולשים מאוסטרליה.

איור 20.1.4: מלוח ההרים – עשב חד-שנתי בן הארץ (אינו פלשן), נפוץ בצדי דרכים ובשטחים מופרעים בידי אדם בחבל הים-תיכוני. המעטה הלבן הוא שערות שלפוחיתיות שיבשו.

איור 20.1.5: מלוח מילר, פלשן חד-שנתי בן אוסטרליה שדוחק בנגב הרבה מינים מקומיים בשטחים מופרעים על-ידי האדם. ניכר בעלים שראשם שסוע ובגוון לבן-אפור של הצמח.