החתכים במפות אקלים, מפת צומח ותמונות לוויין; הרי יהודה

פורסם: 3 ביולי 2012, ד באב תשע"ב | עודכן: 13/05/14

1. חתך מהרי יהודה לבקעת ים-המלח

ישראל וירדן נמצאות על גבול חגורת המדבריות הסובטרופיים הנרחבים בהם הבולטים בקרבתנו הם הסהרה, סיני וערב הסעודית (איור 8.1.1). ניתן לראות ולהראות באזור מעברים חדים ומתונים בנוף הצמחי והקרקעי, מהחורש הים תיכוני אל המדבר, לאורך מפל המשקעים והטמפרטורות במקומות שונים (איור 8.1.2). בתמונות לוויין של האזור נראים גבולות ניהול השטח (management) במשטרי רעייה וכריתה שונים (איורים 8.1.1, 8.1.2). החתך מהרי יהודה לבקעת ים המלח עובר על פני קווים שווי משקעים (איזוהייטות) מרובים, בין 700 ל-100 מ"מ, והרבה קווים שווי טמפרטורה לאורך כ-30 ק"מ (איור 8.1.3). מפל המשקעים והטמפרטורות לאורך חתך מסביבת בית גוברין למשאבי שדה מתון יחסית. הוא עובר על פני טווח משקעים של 400 מ"מ עד 100 מ"מ על פני 70 ק"מ (איור 8.1.3). מגוון נוסף של צומח הקשור בשינויי אקלים התלויים ברום טופוגרפי ניתן לראות בין בקעת כנרות לבין פסגות החרמון בחתך של כ-2500 מ'.

איור 8.1.1: תמונת לווין של מזרח הים התיכון. מיקומה של ישראל על גבול המדבריות בולט ממערב לים-המלח ובצפון הנגב. הבדלים בניהול שטחים בולטים בגבולות בין הרשות הפלשתינית בהרי יהודה וברצועת עזה; בין ישראל למצרים במערב הנגב

איור 8.1.2: תמונת לווין של ישראל ושכנותיה. שטחים ירוקים נראים אדומים בדימות לווין זה. גבולות ניהול שטחים ניכרים גם בגולן (תמונה שמאלית) עם סוריה ובחולות חלוצה עם צפון מזרח סיני (תמונה ימנית)

איור 8.1.3: מפות אקלים ומפת הצומח ביניהם. מימין מפת האיזותרמות של הטמפרטורה היומית הממוצעת, משמאל מפת האיזוהייטות (כמות המשקעים השנתית הממוצעת.) דיון מעמיק במפת הצומח ראה בפרק הראשון (העזר בתוכן העניינים – דף הבית)

1.1. תחנות ראשונות בחבל הים תיכוני

הרי יהודה עברו שינויים ניכרים עקב פעילות ממושכת שנעשתה על-ידי האדם באלפי השנים האחרונות. ההרים היו מיושבים ומעובדים באופן אינטנסיבי כדרכם של הכפריים אשר השתמשו בתשתית החקלאית של קודמיהם. שטחים אלה ניטשו ב-1948 והצומח הטבעי שלהם החל לחזור ולאכלס את השטח. בשנים הראשונות מאכלסים צמחים חד-שנתיים ועשבוניים רב-שנתיים את המדרגות (טרסות, איור 8.1.4). חברת בני-שיח בשלטון של סירה קוצנית מתפשטת משולי המדרגות, מצלילה על העשבוניים, מתחרה אתם על משאבי הנוטריינטים והמים ודוחקת אותם (איורים 8.1.5 – 8.1.7). את תהליך כיבוש השטח לאחר תום העיבוד ממשיך צומח בשלטון קידה שעירה, לוטם שעיר ולוטם מרווני כאשר הצל שהם יוצרים מביא להתנוונות הסירה הקוצנית ובני-שיח אחרים. בצל שיחי הלוטם שצמרתם צפופת-עלים נובטים וצומחים צמחי חורש בשלטון אלון מצוי ואלה ארץ-ישראלית (איורים 8.1.8, 8.1.9).

סלעי חוואר מתצורת מוצא מצויים על פני שטח ניכר בפסגת הר טייסים והקרקע עליהם היא רנדזינה בהירה. לאחר נטישת השדות המעובדים שלט בשטח טיון דביק במשך שנים ספורות, נדחק על-ידי חברות בני-השיח בשלטון לוטמית דביקה (איור 8.1.10), לוטם מרווני, צתרה ורודה, קורנית מקורקפת וצתרנית משובלת. בתה זאת מצטיינת במיעוט של מלווים חד-שנתיים ומרובים בה מיני דבורנית וסחלב. קטלב מצוי שנותר בגבולות המדרגות נובט בבתות הנזכרות, מתבסס ודוחק בצלו את בני-השיח (איור 8.1.11). אורן ירושלים ואורן קפריסאי הנטועים ביערות הרי יהודה מפיצים זרעיהם ברוח, נובטים ומתבססים בבתות שונות (איור 8.1.12) או בשטחים של חברת הקטלב. הם מצריכים כריתה ושמירה מפני דחיקת הצומח המקורי של שמורת הטבע.

מרבית שטחם של הרי יהודה היה מעובד במהלך אלפי השנים האחרונות. החקלאים הקדמונים בנו על מחשופי סלע קירות ששמרו על הקרקע מסחיפה (איור 8.1.13). מרבית שטחי ההרים בחלק הגשום של ישראל מדורגים. בשטחים בהם העיבוד נמשך בדורות האחרונים מפותח צומח המותאם למשטר העיבוד והניצול של השטח. מדרגות בהם מתקיים עיבוד מזדמן מלווה ברעייה של עזים וכבשים כפי שהם נראים באיורים 8.1.14 ו-8.1.15.

בתחומי העיר ירושלים יש שטחים מועטים בהם נותר צומח טבעי. אחד השטחים האלה הוא "שמורת הסלעים" של רמת בית הכרם בו נותרה חלקה של סלעי דולומיט קשים (תצורת ורדים) עם הפרעה מועטה של דריסת צמחים על-ידי המבקרים במקום. שטח זה עתיר בתי-גידול ותופעות טבע והם נסקרו בפרק מיוחד. הקרקע שבין הסלעים היא טרה רוסה ויש כתמים בהם ניכרת התחרות בין החד-שנתיים הטיפוסיים לכיסי הקרקע (שעורת התבור, שיבולת-שועל נפוצה וחיטת הבר) לבין שיחי סירה קוצנית. מבחינה עירונית-לאומית כאן הוא אחד המקומות היחידים בהם אפשר להציג את חיטת הבר שהייתה מצויה במקומות רבים בירושלים אך נכחדה עם פיתוח כבישים ושכונות מגורים.

איור 8.1.4: מדרגות בהרי יהודה שהיו מעובדות , ניטשו ועשבוניים חד-שנתיים שולטים בהם

איור 8.1.5: מדרגה עם קרקע מעל שכבת סלע קשה. הצומח העשבוני נדחק על-ידי גידול סירה קוצנית מימין שמאלה

איור 8.1.6: מדרגה בה נמשכת החלפת כסות העשבוניים תוך התפשטות סירה קוצנית

איור 8.1.7: סירה קוצנית בשולי מדרגה חרושה במטע זיתים

איור 8.1.8: צמחי בתה וגריגה כובשים שטחי מדרגה ושוליה שאינם מעובדים

איור 8.1.9: שיחים ומטפסים שדחקו את הסירה הקוצנית משולי המדרגה

איור 8.1.10: בתה של לטמית דביקה ולוטם מרווני על רנדזינה בהירה

איור 8.1.11: קטלב מצוי שהתבסס בהר טייסים בבתה של לוטם מרווני

איור 8.1.12: עצי אורן שזרעיהם נישאו ברוח מיערות נטועים, נבטו והתבססו בבתה בהרי יהודה

איור 8.1.13: מדרגה (טרסה) שהקיר שלה התומך בקרקע נבנה מעל שכבת סלע קשה

איור 8.1.14: נוף של סלעי גיר משוכבים בו נבנו מדרגות במהלך היסטוריה ממושכת וממשיכים להיות מעובדים במידה שונה גם כיום

איור 8.1.15: מדרגות עם ציטוט של דברי אחד התיירים הראשונים לארץ ב-1553