כליאת אבק במעיינות של המדבר הקיצוני

פורסם: 18 במרץ 2012, כד באדר תשע"ב | עודכן: 13/05/14

בשנת 2001 הוזמנתי לירדן על ידי פרופ' תומס לוי לביקור באתר בית-ספר שדה למחקר ארכיאולוגי שערך ליד ואדי פינאן, ליד כפר בדואי בשם גרהגרה (Greiggra). הוא ותלמידיו מאוניברסיטת סן דייגו בקליפורניה חקרו יישוב בן 5000 שנה שתושביו עסקו בכריית נחושת ובעיבודה. בחיפושינו אחר מקורות המים של היישוב נעזרנו בצמחים אינדיקטורים למים ולשמחתי הרבה מצאתי מעיין ולידו תעלת מים קדומה חצובה בסלע מתוך רמזים שהצומח נתן לנו.

הרחבנו את סקר הצומח והמים בכיוון הערבה השחונה ולהפתעתי מצאנו צמחי מעיינות כמו חילף החולות (איורים 7.1.27, 7.1.28), משיין גלילי וקנה-סוכר גבוה גדלים על סוללות ישרות שגובהן ורוחבן 5-2 מ' שנמשכו לאורך עשרות עד מאות מטרים (איורים 7.1.33-7.1.29). הקרקע בין הצמחים הייתה לחה וההנחה הייתה שמדובר כאן בפסי נביעה שמימיהם אינם פורצים כיום אל פני השטח אלא משמשים להזנת צמחי המעיינות. צמחים אלה רב-שנתיים, עליהם קשים, והם מוגנים מיובש על-ידי הנביעה המתמדת, מפחיתים את מהירות הרוח בסביבתם הקרובה וגורמים לשקיעת גרגירים נישאי-רוח בתוך גוש הצמח ובצל הרוח שלו. הקרקע הנכלאת עשירה בסילט ובחרסיות בהשוואה לקרקע בה הצמח גדל באופן ראשוני ואין בה אבנים.

ההבדלים החדים בין הקרקעות של שני בתי הגידול יוצרים במקום זה תנאים מעולים להוכחת התפקיד של צמחי המעיינות בכליאת חומרים דקי גרגיר."קרקע מעיינות" נבדלת מקרקע מישור החצץ השכן ובלילה שבא לאחר התגלית חלמתי על מחקר משותף בו ארכיאולוגים יחפרו בסוללת קרקע המעיינות וימצאו שרידים לפעילות האדם מראשית ההתפתחות של המבנה הגיאומורפולוגי הזה. בבוא הבוקר בו היה עלי לחזור לאולם ההרצאות בירושלים ביקשתי מתומס שיקדיש זמן למחקר עליו חלמתי. הסכמתו לא עצרה את פינוי מחנה המחקר שלו לאחר יום-יומיים כאשר כל דייריו נאלצו לעבור בבית החולים של אילת טיפול נגד מחלת מעיים שתקפה את כולם. תשע שנים ניסיתי להגיע שוב ל"סוללות שלי" ולא עלה בידי.

איור 7.1.27: צמח של חילף החולות עם קנה שורש ליד פס נביעה בשוליים המזרחיים של הערבה בסביבת ואדי פינאן

איור 7.1.28: חילף החולות בפריחה (בקדמת התמונה) והגה מצוי – מהצמחים הנפוצים ליד מעיינות הערבה בירדן

איור 7.1.29: סוללה של קרקע דקת-גרגיר שנכלאה על-ידי צמחי מעיינות שגדלו על מי הנביעה המצויים בקרקע. מצויות בסביבת ואדי פינאן סוללות בגובה ורוחב של 5 מ'

איור 7.1.30: צמחי מעיינות בשוליים של פס נביעה בטרם כלאו כמות קרקע משמעותית

איור 7.1.31: סוללה של קרקע דקת-גרגיר שנכלאה על-ידי צמחי מעיינות

איור 7.1.32: סוללה של קרקע דקת-גרגיר שנכלאה על-ידי צמחי מעיינות

איור 7.1.33: סוללה של קרקע דקת-גרגיר עם צמחי מעיינות בגבולה עם מניפות סחף וחולות הערבה

בסוף 2010 נסעתי עם ד"ר חנן גינת ואנשי מרכז המחקר של דרום הערבה ובקעת ים-המלח לבדיקת היתכנות של אי-אלו פרוייקטים למחקר בערבה ובבקעת עובדה שבדרום הנגב. ניסינו לדגום קרקע לבדיקות ראשוניות של תפקיד הצומח בהשקעת קרקע בנופים של צומח מדברי קיצוני. נבחרו שלושה בתי גידול: 1. סוללות קרקע בקרבת מעיינות בערבה, בדומה לממצאים בירדן, 2. מניפות סחף אבניות בערבה בהן מתרחשת כליאת אבק על-ידי שיחים בודדים, 3. נחל שחרות בו התרחשו כליאת אבק על-ידי דגן רב-שנתי וסחיפתו לאחר מות גושי הדגן.

שיטת הדגימה במעיינות

נאספו חמישה זוגות של דוגמות ממעיין מצפון לעין יהב (איורים 7.1.36-7.1.34) ב-19-9-2011. בכל זוג, הפירטי בתלולית המעיין בין צמחי משיין גלילי, הגה מצוי וסמר ערבי (איורים 7.1.37, 7.1.38) והזוגי על שלוחת החמדה (גיר בלוי באתרו). הדוגמות נשקלו, נופו בנפה של 2 מ"מ, הנטו נשקל וחושבה כמות האבנים על פי המשקל (איורים 7.1.39, 7.1.40). מקטע הקרקע שקוטר גרגיריו קטן מ-2 מ"מ נשלח למעבדה ביטבתה לקביעת המרקם.

איור 7.1.34: שיטת עלי-ערבה שמקורה באוסטרליה עם צמחי מעיינות, לעין יהב. השיטה נראית כיום לכל מתבונן הנוסע בכביש הערבה

איור 7.1.35: פרי פתוח של שיטת עלי-ערבה. הצמח מותאם מארץ מוצאו להפצה על-ידי ציפורים הנמשכות לזרע השחור בעל עוקץ הזרע העבה והאדום

איור 7.1.36: תמר מצוי. מהצמחים הטבעיים של מעיינות במדבר החם של המזרח התיכון. דגימות הקרקע נלקחו מסוללות קרקע עם משיין גלילי (דגניים) והגה מצוי בין שלוחות של סלעי גיר בלויים

איור 7.1.37: בור דגימה של קרקע מעיינות חסרת אבנים ליד עין יהב

איור 7.1.38: דוגמת קרקע מעיינות בשקית – בדרך למעבדת הקרקע

איור 7.1.39: חפירת בור לדגימת קרקע במישור חצץ, סמוך למעיין ליד צופר

איור 7.1.40: דוגמת קרקע אבנית של מישור חצץ ליד צופר בשקית – בדרך למעבדת הקרקע

תוצאות

התוצאות של הניפוי והשקילה בשדה שמובאות בטבלה 1 מראות (הטור החמישי בטבלה 1) שמרכיב האבן בדגימות הקרקע של המעיינות נע בין 7% ל-27%. בבור 9 טעיתי ולקחתי קרום מלח ביחד עם הדוגמית כולה ועל כן עלה אחוז ה"אבנים" לכפול מה"רגיל" בשאר נקודות הדגימה. בחמדה השכנה נע מרכיב האבן בין 51% ל-64%. זוהי הוכחה ראשונית להשפעת הצמחים על השקעה וכליאה (סדימנטציה) של חלקיקים הנישאים ברוח.

טבלה 1. תוצאות של בדיקות קרקע שנדגמה מצפון לעין יהב (1,3,5,7,9) ובמישור החצץ הסמוך (2,4,6,8,10)

תוצאות האנליזה הגרנולומטרית שנערכה במעבדת ביטבתה מובאות בשלושת הטורים 6 עד 8 שבטבלה 1. אנליזה זאת מראה שאחוז החול במרכיב דק הגרגיר של דוגמת הקרקע גבוה באופן ניכר במישור החצץ (חמדה) מזה של קרקע המעיינות. לאחר אנליזה של המרכיב שאינו אבני ברור שתרומת המרכיב דק הגרגיר (silt + clay) מחולקת לתרומת המרכיב החולי נבדלת בשני בתי-הגידול באופן מובהק. הערך הממוצע עבור קרקע המעיינות (איורים 7.1.37, 7.1.38) הוא 0.89 (סטיית תקן 0.19) ועבור מישור החצץ (איור 7.1.39, 7.1.40) – 0.49 (סטיית תקן 0.11).

החול מהווה כ-50% מקרקע המעיינות במרבית הדגימות. כאן אני מוכרח לשתף את הקורא בזכרונות משהייה בערבה בעת סופת אבק. הגרגירים הדקים נישאו באוויר ואילו גרגירי החול נעו במהירות רבה עם הרוח בסמוך לפני הקרקע. חשנו היטב במכות הדוקרניות של גרגירי החול בחלקים חשופים של הרגליים. לעלי משיין גלילי וסמר ערבי אפידרמיס עבה וגרגיר חול שנתקל בהם אינו "דוקר" את העלה אלא נופל למרגלותיו ומצטרף לקרקע. מסתבר שצמחי המעיינות הם שוברי רוח קטנים ויעילים.

תהליך כליאת הקרקע במעיינות מוכח בעזרת האנליזה של המרכיבים הנזכרים למעלה. צמחי המעיינות אכן השפיעו על כליאה ניכרת של מרכיבים דקי גרגיר. ממצאים אלה מהווים בסיס רחב למחקר המיועד בסוללות הנביעה של סביבת ואדי פינאן בהן גדלו צמחי המעיינות בקו. הם קיבעו קרקע דקת גרגיר וצמחו לסוללות בנות גובה של כ-5 מ' ויותר. מחקר ארכיאולוגי משולב בחתכים שיערכו בסוללות אלה יוכל לסייע בקביעת קצב התהליך.

ביבליוגרפיה