כליאת אבק על-ידי כחוליות חוטיות ועל-ידי טחבים

פורסם: 19 בפברואר 2012, כו בשבט תשע"ב | עודכן: 12/05/14

לאחר צמיחה אופקית של הקורים והתעבות נוספת של שכבת הכחוליות מכסה הקרום שלהן את כל פני השטח (איור 7.1.11). התכווצות קורי הכחוליות במהלך ההתייבשות מביאה להיסדקות הקרום למצולעים (פוליגונים). המשך צמיחה אופקית של הכחוליות והתכווצותן עם היובש מביאים להתרוממות שולי המצולעים (איור 7.1.11 למטה משמאל ואיור 7.1.12). הרטבת הקרום (איור 7.1.13) משטחת את המצולעים ולאחר צמיחתם האופקית הם אינם חוזרים להיפגש עם שכניהם. אבק שחודר אל הסדקים שבקרום הכחוליות נכלא מתחתיו ומשנה את המיבנה התלת-מימדי של הקרום. במהלך התבגרות השטח מתחילות להתפתח חזזיות קרקע על שולי המצולעים המורמים (איורים 7.1.14, 7.1.15).

שטח שטוח וחלק יחסית, בשלבי ההתפתחות הראשוניים בהם שלטו הכחוליות בקרום, מפסיד כמות גדולה של מים כתוצאה מנגר עלי. כאשר השטח נעשה מחוספס עם השנים (איור 7.1.16) קטן הפסד מים לנגר עלי, חדירת המים לקרקע גוברת ושטיפת הקרקע משתפרת. בסביבת יריחו, עם הזדקנות הקרום, נוספים בשקעים שנשטפים באופן יעיל טחבי עלים וטחבי כבד (איור 7.1.17). ככל שהקרום נעשה מחוספס יותר יעילותו ככולא אבק עולה ובבורות קטנים שנחפרו בשטח אפשר לראות את שכבת הקרקע האבקית, שצבעה חום בהיר, מפותחת מעל סלעי תצורת הלשון הבהירים. בערוץ קטן בהר סדום (כמות משקעים שנתית ממוצעת 70 מ"מ) חקרנו את תהליך השתנות קרום פני הקרקע עם השנים (Danin et al., 1998). איור 7.1.16 הוא שלב מתקדם של התפתחות הקרום ופני השטח בהר סדום.

איור 7.1.11: קרום כחוליות המכסה את כל השטח. בחלק התחתון יש כמה מצולעים (פוליגונים) בהם הקרום התפתח מעבר לגבול המצולע ויצר שוליים יבשים שכפופים כלפי מעלה

איור 7.1.12: מצולע של קרום כחוליות אשר עקב כיווצו ביובש פונים שוליו כלפי מעלה

איור 7.1.13: המצולע של איור 7.1.12 לאחר הרטבה ותפיחה של הקרום עד להגיעו למצב שטוח

איור 7.1.14: קרום כחוליות בוגר; במצולע שמעל הספרות 10 עד 14 בסרגל ניכרת התרוממות והתעבות של שפת המצולע הודות לצמיחת כחוליות וחזזיות

איור 7.1.15: מערכת של מצולעים בקרום בוגר של כחוליות. בתחומי הסדקים של מצולעים התפתחו חזזיות שגרמו לשינוי המיקרוטופוגרפיה במקום

איור 7.1.16: פני שטח בוגרים במדרגת נחל בהר סדום בהם צמיחת חזזיות מעל קרום הכחוליות הביאה לחיספוס ניכר של פני השטח

איור 7.1.17: תקריב של קרום בוגר בבקעת ים המלח ביום גשום בו ניכרים: 1. גבעה קטנה של החזזית טסית ורודה, 2. טחבי עלים, 3. טחבי כבד

טחבי עלים

כאשר מרבית המתבוננים בטבע הארץ שומעים "טחבי עלים" הם חושבים בראשונה על סלעים בצל חורש לח וטחוב של הכרמל או הגליל העליון. הטחבים יוצרים שם שכבה ירוקה על פני הסלע. מעטים קושרים את הטחבים כמרכיב בנוף הצומח המדברי. הטחבים מצויים על פני שטחים ניכרים של קרקע המדבר וגבולו בתחום המשקעים של 300-100 מ"מ. נחזור ונדון בתחום זה לאחר הצגת המחקר שערכנו על תפקיד הטחבים במכתש רמון.

אתר המחקר היה במערב מכתש רמון (איור 7.1.18) במורדות גבעות הבזלת של קרני רמון. כמות המשקעים השנתית הממוצעת במקום פחותה מ-100 מ"מ וטחבי העלים אותם חקרנו מצויים בכיסי קרקע אותה הם כלאו ונמצאים בסדקים אופקיים של הבזלת. אבק מרחף באוויר המדבר ושוקע על הקרקע בשכבה שעובייה כעשירית מילימטר בשנה (כך מצא אלי גנור בדוקטורט שלו). מי-גשם נקווים ממחשופי הסלעים הקשים ומטפטפים אל הסדקים, שם כמות המים מספיקה לגידול טחבי-עלים. האבק נשטף מפני הסלע ונכלא בין עלי הטחב.

הטחבים מסוגלים להיות כל השנה בתרדמת יובש ופחות מדקה לאחר הירטבם העלים נפרשים (איורים 7.1.19b, 7.1.20 באמצע). אבק שהגיע לרווחים שבין חלקי הטחב היבש נכלא ביניהם והטחב שנרטב סוגר תחילה את הרווחים ואם התנאים מאפשרים זאת הוא צומח מעל הגרגירים שנכלאו בין ה"גבעולים". צילמנו חתך שלם של טחב מוקשה בפולימר מפני הקרקע לעומק 15 מ"מ (איור 7.1.20 מימין). בחתך המצולם רואים עם ההעמקה את המעבר ההדרגתי מעלי טחב ברורים עם גרגירים ביניהם לקרקע עם שרידי טחבים מיטשטים והולכים. המדבר היבש משמר את שרידי הטחבים ובאזורים לחים יותר שרידים דומים נרקבים בעקבות פעילות מיקרוביאלית בקרקע. במחקרנו בדקנו את גרגירי האבק בקרקע שנצברה. לא היה בה ולו גרגיר אחד של בזלת. היו בקרקע מאובנים מיקרוסקופיים (ננופלנקטון) של אצות זהוביות שגילן צעיר בהרבה מזה של שכבות הסלע שבמכתש (איור 7.1.21). אצות אלה בלו מסלעים שמחוץ למכתש ונישאו ברוח כאבק ששקע על סלעי הבזלת, נשטף לסדקים ונכלא על-ידי הטחבים. כך הוכח מקור הקרקע כהצטברות של אבק שנישא ברוח אל מעל הבזלת.

כאשר מצפינים ממכתש רמון לעבר באר שבע וקריית גת עולה בהדרגה כמות המשקעים השנתית הממוצעת. בנוף הסלעי של הר הנגב מצוייה כמות קטנה של טחבי עלים בסדקי הסלעים החשופים ולמרגלות משטחי הסלע. כמות הקרקע הנכלאת על-ידי הטחבים בנופים אלה מועטה יחסית. צפונית לבאר שבע, בה כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 200 מ"מ, מצוייה קרקע לס על פני שטחים נרחבים. כאשר בחבל ארץ זה נסגר שטח בפני דריכה על-ידי האדם ובעירו, מתפתח על פני כל השטח קרום של טחבי עלים. כמו בסלעי מכתש רמון אנו דנים כאן בטחבים רב-שנתיים שנכנסים לתרדמת יובש ומתעוררים לחיים באופן מיידי בהירטבם. אם גופם לח במידה מספקת הם צומחים מעט לאחר הירטבם.

הצמיחה מעל האבק הנכלא מצטברת במהלך אלפי שנים לכמה מטרים. השכבה הפעילה נמצאת ב-2-1 מילימטרים העליונים, ואפשר לגזור את ההתפתחות בשטח זה מההדגמה (איורים 7.1.19, 7.1.20) בשטחי המדבר של מערב מכתש רמון. בתחומים לחים יחסית שמצפון לבאר שבע מגיעים למקומות בהם טחבי העלים נמצאים בתחרות עם צמחים עשבוניים חד-שנתיים. במעבר מהמדבר אל החבל הים תיכוני יש רצועת ארץ בה כליאת אבק ויצירת קרקע בסיוע טחבי העלים מירבית. פעילות גיאומורפולוגית זאת הייתה כך בעבר, לפני התרבות הפעילות האנושית, ונמשכת במידה מוקטנת גם היום. המתבונן במפת הקרקעות של ישראל או הנוסע בדרכי הנגב מערד לבאר שבע ומבאר שבע מערבה וצפונה פוגש בשטחי לס מרובים.

איור 7.1.18: מערב מכתש רמון. הגבעות השחורות הן "קרני רמון" והן מחשופים של בזלת קדומה

איור 7.1.19: תקריב של חתך בפני קרקע שנכלאה בגוף טחב העלה Encalypta . משמאל במצב יבש, עם עלים כפופים אחד אל השני; מימין לאחר הרטבה עם עלים פרושים

איור 7.1.20: משמאל ציור של גבעולים בודדים של Encalypta. מימין חתך אורך בגוש של טחב העלים Grimea mesopotamica בו ניכרים העלים בחלקו העליון של החתך; בעומק החתך ניכרים רק שרידי גבעולים

איור 7.1.21: מאובן זעיר של אצה זהובית (Coccolithes pelagius) שחיה במימי האוקינוס של השלישון (טרצייר) כננופלנקטון. בהיעדר סלעים מגיל זה בתוך המכתש מעידים מאובנים שלה שמקור קרקע הטחבים הוא אבק. גודל פס קנה המידה 2 מיקרון