הצומח ברכס שיירות ובבקעת עובדה; רקע גיאולוגי וגיאומורפולוגי; צומח פזור

פורסם: 31 באוקטובר 2011, ג בחשון תשע"ב | עודכן: 12/05/14

הקדמה

בקעת עובדה ורכס שיירות שממזרח לה מהווים יחידת נוף צמחי ייחודית שאין כמותה בנגב. השטח נמצא בתחום המשקעים של המדבר הקיצוני בו מצפים לצומח דל שמצוי רק בערוצים. למרות זאת מצויים כאן שטחים גדולים בהם ערוצים רחבים, מכוסים בצומח צפוף. יש מקומות בהם הצומח נראה פזור. במהלך שנים רבות מתפתחים בנחל חיון, בצפונה של הבקעה, מרבדי צומח חד-שנתי, ירוקים או עתירי צבעים בפריחתם באופן שאין דומה לו במקום אחר במזרח התיכון. המצב הייחודי קשור במבנה ובהיסטוריה הגיאולוגיים-גיאומורפולוגיים הייחודיים של השטח. הצומח בבקעת עובדה והנחלים החוצים את רכס שיירות מושפע בראש וראשונה ממערכת הנחלים שנחפרו בהרים אלה במשך תקופה ארוכה. כך העמקים הרחבים של נחל יתרו, נחל כסוי ונחל איה מושפעים מרוחבם ושטיחותם על פני מרחקים ניכרים.

איור 6.1.1: מבט אל בקעת עובדה, מעל עמק רחב, ברכס שיירות בו מצטבר חול

חול ולס שהוסעו ברוח מדרום הנגב ומסיני דרך מישור עובדה הושקעו בנחלים השונים בעוצמה שונה ובעומק משתנה (איור 6.1.1). צירוף תנאים גיאומורפולוגיים אלה יכול להיחשב אנדמי לאזור הנחקר. אלה הם הגורמים העיקריים שמשפיעים על היחידות הגדולות. מצב מיוחד מתקיים בשנים האחרונות עקב יובש קיצוני שנמשך 15 שנים וגרם למות צמחים התלויים באספקת מים מקומית. יש בסביבה זאת רמה גבוהה של אקראיות באספקת המים והיא תלויה באירועים שטפוניים מקומיים. העונה בה יורד הגשם במדבר הקיצוני אינה קבועה. במחקרי על תפוצת אשל הפרקים במזרח התיכון התברר שבמדבריות הקיצוניים של ישראל, סיני וירדן צפויים אירועים שטפוניים מקומיים בכל אחד מחודשי השנה (Danin & Orshan 1999: p. 7-11).

רקע גיאולוגי – גיאומורפולוגי

בקעת עובדה היא בקע (גרבן) המוגבל על-ידי שבר מלחן במזרח הבקעה היוצר את הגבול בינה לבין רכס שיירות. שבר עובדה מגביל אותה ממערב בצוקי עובדה. הבקעה מהווה בסיס ניקוז נמוך יחסית, אליו זורמים מים מכיוונים שונים. בחלקה הדרומי של הבקעה יש שטח של כ-16 קמ"ר בו נחלים "מפוצלים" (להרבה ערוצי משנה קטנים) מפוזרים לרוחב העולה לעתים על קילומטר אחד (איור 6.1.2). נחל עובדה חוצה את הבקעה במרכזה, זורם צפונה ונשפך אל נחל חיון ומשם אל ים המלח. אליו מתנקזים הנחלים: שחרות, עישרון, הגדרה, צאלה, רעואל, יתרו, כסוי ואיה.

בקעת עובדה היא אגן עצמאי למחצה דרכו זורמים מי שטפונות מדרום הנגב צפונה. גם אבק וחול שנוצרים במישורי החצץ של מרכז סיני מוסעים דרך הבקעה ונכלאים ומושקעים בה על-ידי צומח צפוף יחסית המצוי בנחלים הפזורים (איור 6.1.3) בבקעה. רוחות דרום-מערביות ומערביות מסיעות אבק וחול שהושקעו בנחלים הפזורים ומשקיעות אותם מצפון מזרח לבקעה בעמקים הרחבים של נחל יתרו, נחל כסוי ונחל איה (איורים 6.1.4, 6.1.5). נחלים אלה הם תוצרי סחיפה ממושכת בנוף גירני יציב.

אתרי השקעה ברורים הם מורדות הגבעות הפונים צפונה (איור 6.1.6). הגבעות מהוות מחסום לרוח והגרגירים שנישאו בה מצטברים במורדות המוגנים מהרוח. סחיפה מקומית מביאה להצטברות חול במידה שונה בעמקים הרחבים (איור 6.1.7). הצירוף המיוחד של נחלים רחבים עם מילויים בחול מקומי יצר מערכת אקולוגית ייחודית בתחום זה של מדבר קיצוני.

איור 6.1.2: נחל עובדה מפוצל לסעיפים רבים בדרום-מערב הבקעה

איור 6.1.3: צומח צפוף יחסית בסעיף של נחל עובדה בו הושקעו מרכיבי קרקע דקי-גרגיר

איור 6.1.4: חוליות מעל שדה חול בקטע של נחל כסוי

איור 6.1.5: עציון פרסי יוצר חברה בשלטונו על גבי חול עמוק בנחל כסוי

איור 6.1.6: השקעה והצטברות של חול במדרון הפונה צפונה ונמצא בצל רוח של הגבעה הסמוכה. שיחים בודדים מפותחים מחוץ לערוצים באתר זה

איור 6.1.7: חול עמוק בסעיף של נחל כסוי עם שיחי עציון פרסי

צומח פזור

מחקרים קודמים הראו שמרבית טיפוסי הקרקע מאכלסים צומח מחוץ לערוצים (צומח פזור) בתחום האקלימי בו כמות המשקעים השנתית הממוצעת עולה על 70 מ"מ ( דנין 1977; Danin 1983). מתחת לסף זה הצומח ממשיך לאכלס מדרונות בקרקעות חוליות ובמחשופים של סלעים קשים מועטי סדקים. נגר מהסלע הקשה אל הסדקים המועטים מאפשר ניצול המים תוך גידול של צומח פזור בסלעים אלה. במקומות השחונים ביותר בדרום הנגב, כמו למשל בסביבת שחרות, הר חזקיהו וברמות הגירניות שמעל עין נטפים, מפותחת מחוץ לערוצים חברת זוגן השיח וטוריים מדבריים. חברה זאת נדגמה במרץ 1994 ופורסמה באופן רשמי (על פי כללי האגוד האירופי הבינלאומי לחקר חברות הצמחים) במסגרת הספר שערכנו על צומח המדבר בארץ-ישראל (Danin & Orshan, 1999: p.184-189). הכיסוי הממוצע של בני שיח היה 3% ושל עשבוניים 4%. אל שני הצמחים ,על שמם קרויה החברה, נלוו ביותר מ-60% של התרשימים שמשון קהירי, אשליל שעיר, כנפן קוצני ומלעניאל מצוי. בביקורי ברכס שיירות בחודש מארס 2011, לא צמח שם אף צמח חד-שנתי (לא ירד גשם יעיל ב-2011) ומרבית בני השיח מתו לאחר 15 שנות בצורת.

אחת התופעות המרשימות בביקור של 1994 הייתה התפתחות צומח שיחני פזור גם על גיר רך ללא מחשופי סלע קשה. גיר רך במדבר קיצוני הוא בית גידול מלוח ואינו מאפשר התפתחות בני-שיח במרבית שטחו. בית הגידול של חברות השיחים הפזורות היה חול המכסה מדרונות גירניים (איורים 6.1.11-6.1.8). חידור מים לתשתית זאת יעיל יותר מאשר לליתוסול, בו יש קרקע דקת גרגיר בפני השטח, ועל כן מודחים מלחים מהקרקע ומים נאגרים בתשתית בעקבות הגשמים. בני השיח השולטים בחברות אלה היו הלופיטים מובהקים (=צמחים עמידי-מלח) זיזיים חשופים ומלחית קשקשנית. בביקור בשנת 2011 בכמה עומדים של צומח זה לא נמצא צמח חי אלא רק שלדים מתים וזקופים. שלדי שני צמחים אלה בני משפחת הסלקיים מצטיינים בפיתול רב-צורות של גזעיהם (איור 6.1.12) והם משחירים כתוצאה מפעילות של פטריות על גבי הגזעים המתים.

מראה דומה ראיתי בדרום סיני, בג'בל עגמה, ברום בו שלטה בשנים הטובות מלחית קשקשנית על המדרונות. בחלק התחתון של חגורת המלחית היו רק בני-שיח מתים ועם העליה ברום הטופוגרפי התרבה מספר שיחי מלחית חיים. בחגורת הרום הגבוהה ביותר של הצומח בג'בל עגמה שלטו על המפנים הצפוניים שיחי לענת המדבר, אלא שכולם היו שלדים מתים. ליד כל שיח מת בשתי חגורות הגובה היה צמח יבש של מלוח מלבין. באותו מקום סיווגתי את המלוח המלבין כ- "צמח חלוץ" (colonizer) והבנתי את משמעות מרבדיו של צמח זה בשולי כביש מצפה רמון – שדה בוקר בשנים הראשונות לאחר סלילתו. במורדות ההרים של רכס שיירות לא ראיתי עדיין מי הוא הצמח החלוץ שמותאם לכבוש את המקום הפנוי כתוצאה מהקטסטרופה האקלימית שהתרחשה באזור בשני העשורים האחרונים.

איור 6.1.8: חול מכסה מדרון גירני של נחל שחרות ,מכוסה בבני-שיח ממינים שונים. צולם ב-1994

איור 6.1.9: מדרון גירני מכוסה בבני-שיח ממינים שונים

איור 6.1.10: חד-שנתיים וגיאופיטים בשנה גשומה (1994) על חול המכסה ליתוסול גירי אבני: 1. טוריים מדבריים, 2. סביניה עדינה, 3. חבצלת הנגב

איור 6.1.11: הודות להצטברות חול על המדרון שיחים בודדים מפותחים מחוץ לערוצים. בין המלווים בולט הצמח לוניאה צרת-עלים בפריחה צהובה

איור 6.1.12: גזעים מפותלים של בני-שיח מהסלקיים שמתו ונחשפו בשנות הבצורת