מקור החול ותנועתו (ב')

פורסם: 26 ביוני 2011, כ"ד בסיון תשע"א | עודכן: 12/05/14

4.2. מקור החול ותנועתו – המשך

החול שנזרק אל החוף על-ידי הגלים מתייבש ומוסע ברוח אל מישור החוף. קו החוף ליד אל-עריש עובר בכיוון מערב-מזרח (איור 4.1.12) ואפשר לראות שהחוליות ערוכות לאורך קו החוף בכיוון ניצב לכיוון הרוח הנפוצה והן בעלות מישור משופע מתון בצידן המערבי ומדרון תלול בצדן המזרחי. החול מכיל גרגירים שמימדיהם שונים וכדי להקל על הדיון נעזר באיור 4.1.13 להכרת השמות של מקטעי הגרגירים. גרגירי חרסית וסילט מוסעים ברוח כאבק שהוא תרחיף (איור 4.1.14) ובימים בהם האויר מלא בגרגרים כאלה מזהירים אותנו בתחזית מזג האויר מפני מזג אויר "אביך". גרגירי החול הדק נעים בהקפצה (איור 4.1.14). עצמת הרוח הגורמת לתנועה זאת מספיקה כדי להעלות גרגירים לשכבת האויר הסמוכה לפני הקרקע; בנפול הגרגיר על החול ,לאחר כמה סנטימטרים, הוא מערער את עמדתו של גרגיר אחר בגודלו; עם אנרגיית התנועה שעברה מהאחד לשני הגרגיר ה"מוכה" מתרומם לאויר ומוסע ברוח אי-אלו סנטימטרים. איור 4.1.15 מצולם בעת משב רוח (מכיוון החץ האדום). שכבת החול הנע בהקפצה נראית מעל פני החולית כשכבה בהירה ומטושטשת. החול ממשיך לנוע גם מעבר למישור הגלישה של החולית המסומן בחץ ירוק. המכה בגרגירים הגדולים מספיקה להזיזם מרחק קטן אך אינה מספיקה כדי להרים אותם לאויר לכן הם נחשבים כ"זוחלים" (איור 4.1.14). החול המצטבר על מישור הגלישה מוחזק על פניו בכוחות החיכוך שיש בין הגרגירים. כוח הכבידה מושך את הגרגירים כלפי מטה. נוצר מישור משופע שמושפע מהיחס בין שני הכוחות. בשטחי חול רבים הזווית הממוצעת של מישור זה ביחס לאופק הוא 330. ברגע שכוח החיכוך אינו יכול לשאת יותר את מנת החול שהצטברה מתחילה גלישה מנקודה 1 (באיור 4.1.16) אל עבר נקודה 2.

איור 4.1.12: חוף הים התיכון בסביבת אל עריש. החץ מייצג את כיוון הרוחות החזקות הנפוץ.

איור 4.1.13: טבלת מירקם גרגירי הקרקע.

איור 4.1.14: דיאגרמה המדגימה טיפוסי תנועה של גרגירי חול בהתאם לגודלם.

איור 4.1.15: חולית בה רוח מכיוון החץ האדום מקפיצה גרגירים המסומנים בחצים ירוקים.

החולית כולה התקדמה בתהליך זה בסנטימטר אחד משמאל לימין. החולית הקטנה שבאיור 4.1.17 נרטבה בגשם ולאחריו החלה גלישה במישור הגלישה. בתהליך זה נקרעה השכבה הרטובה, שצבעה כהה יחסית, וחלקים ממנה גלשו תוך שהם חושפים חול לבן בהיר ויבש המצוי מתחת לשכבה הרטובה. החול הנודד חסר צמחים והוא מכסה נוף שקיים במקום (איור 4.1.18). מופע זה של לשונות חול בהירות נגלה לעינינו גם בקנה מידה ארצי כאשר מתבוננים על תמונת הלווין (איור 4.1.19).

איור 4.1.16: חולית בה חלה גלישת חול ב"מישור הגלישה". לשון החול (1) גלשה כלפי מטה (2).

איור 4.1.17: חול במישור גלישה שנרטב בגשם. במישור הגלישה נקרעת השכבה הרטובה וחלקים שלה גולשים.

איור 4.1.18: לשון חול בצפון סיני נשפכת לאיטה על שדה חול שיוצב בעבר הרחוק.

איור 4.1.19: תמונת לווין של חופי השרון ופלשת: 1. חולות קיסריה, 2. חולות נחל אלכסנדר, 3. חולות נחל פולג, 4. תל אביב, 5. חולות ראשון לציון-חולון, 6. חולות יבנה, 7. חולות אשקלון, 8. חולות מדרום לאשקלון, 9. רפיח, 10. חולות חלוצה, 11. באר שבע.