חולות וייצובם; מקור החול ותנועתו

פורסם: 12 ביוני 2011, י בסיון תשע"א | עודכן: 12/05/14

4.1 חולות קיסריה

בתקופתנו מגיע חול לחופי ישראל בדרך הים וכך הגיע גם בעידנים גיאולוגיים קודמים. נתחיל לצעוד לאיטנו בדרך הארוכה של תהליכי ייצוב החול ואיכלוסו על-ידי צמחים מהחוליות (דיונות) הבודדות שעוד נותרו בארץ ועד לקרקעות החמרה וסלעי הכורכר המאפיינים את מישור החוף. נרכז דיוננו בסביבת קיסריה שם ניתן לראות את מרבית הנופים המייצגים תהליך ייצוב בן כעשרה שלבים (סוקצסיה). באזור זה כל חלקה של שטח טבעי מהווה חלק מהפסיפס של חברות הצמחים הקשורות אחת לשניה בתהליכים טבעיים. אזור זה ייחודי בקנה-מידה מזרח תיכוני ועולמי וצריך לשמור אותו מפני פגיעה בשם "הפיתוח". פרסום מדעי מלא של המערכת הנידונה כאן מצוי בארבעת מראי המקומות שברשימה הביבליוגרפית. רשימות צמחים מלאות מלוות במאמרים אלה את הדיון בחברות הצמחים.

4.2. מקור החול ותנועתו

המרכיב העיקרי בחול שבארצנו הוא גרגירי קוורץ (SiO2) שהוסעו על-ידי רוח ומים מהמדבריות שמדרום וממערב לנו, דרך הים התיכון. הרים של סלעים מגמתיים, דוגמת הרי אילת, דרום סיני (איורים 4.1.1, 4.1.2), דרום ירדן וערב הסעודית מהווים בהווה והיוו בעבר מקור עיקרי לחול. התקררות איטית של המגמה יצרה סלעים שגבישיהם גדולים (איורים 4.1.3, 4.1.4). הגבישים הלבנים והאטומים (מס' 1 באיורים הנזכרים) הם גבישי קוורץ. הגבישים הוורודים אדמדמים (מס' 2) הם של אורתוקלז.

איור 4.1.1: נוף סלעים מגמתיים בדרום סיני.

איור 4.1.2: ג'בל סרבל, דרום סיני, נוף סלעים מגמתיים.

איור 4.1.3: אבן גרניט בתקריב. 1. גבישי קוורץ, 2. גביש אורתוקלז.

איור 4.1.4: גרניט מלוטש. 1. גבישי קוורץ, 2. גביש אורתוקלז.

כאשר סלעי הגרניט עומדים חשופים לגורמי האטמוספירה גדלים בסדקים שלהם מיקרואורגניזמים שגורמים להחלשת הקשר בין הגבישים שבפני השטח ושאר חלקי הסלע. מכות של טיפות גשם וברד ומשבי רוח עזים עוקרים את הגבישים הרופפים מפני הסלע ובעזרת זרמי מים הם מגיעים למישורים שלמרגלות ההרים. רסק סלעי גרניט עשיר בגרגירי המקור קרוי ארקוזה. שטפונות מסיעים את החומר הבלוי ובתהליכי השחיקה שבנחלים נותרים גרגירי הקוורץ שהם עמידים לשחיקה. הרוח מניעה את גרגירי החול ובתהליכים שהתרחשו במדבריות שסביבנו לפני ובמשך מליונים רבים של שנים נוצרו אבני חול. בהרבה מקומות בעולם רואים מעבר חד מנוף הסלעים המגמתיים (מס' 1 באיורים 4.1.5, 4.1.6, 4.1.7) לנוף אבני החול (מס' 2 באיורים אלה). מישור זה בין שני סוגי הסלעים מכונה על-ידי הגיאולוגים פנפליין (peneplain).

אהבתי מאוד את ההסבר של אחד מידידי הגיאולוגים על-פיו בירדן המישור הזה נטוי כלפי מזרח ומאפשר ניקוז מים שנספגו באבני החול לעבר מוצא המישור אל מורד ההר (איור 4.1.7) שם נובעים מעיינות. נופך מסויים של היסטוריה מתלווה למעיין זה המכונה בפי הבדווים "המעיין של לורנס" וכאשר הסריטו את הסרט על לורנס נעזרו בנוף של קרבת המעיין כרקע לאירועים הדרמטיים של העבר. אבני החול הקדומות (איורים 4.1.6- 4.1.10) מתבלות בהליכים שונים והחול הנוצר שם מצטבר בעמקים הרחבים ונעשה זמין להסעה ברוח ובשטפונות. אלה מביאים את הגרגירים לים ובמוצא הנחלים והנהרות (כמו למשל הנילוס, ואדי אל עריש) נוצרות דלתות. זרמים שעוברים במקביל לקו החוף מסיעים את החול צפונה. הצלחתי לצלם פעם שטפון בנחל עזה בנקודה בה הנחל נשפך אל הים (איור 4.1.11). הנחל הסיע בוץ כסחופת ובהגיע המים החומים לים דחפו אותם הזרמים שבים צפונה למרחק רב מפתח הנחל. הקו שרואים בגבול השטח הלבן הוא עצי אשל שניטעו על-ידי יערנים על מנת להקטין נזקי חול נודד.

איור 4.1.5: נוף סלעים מגמתיים (1) ומעליהם אבן חול קדומה (2) בדרום סיני.

איור 4.1.6: דרום מערב ירדן: 1. נוף סלעים מגמתיים; מעליהם אבן חול קדומה (2)

איור 4.1.7: דרום מערב ירדן, ואדי רם: 1. נוף סלעים מגמתיים 2. אבן חול קדומה. ). בקו המגע נובע מעיין (3).

איור 4.1.8: דרום סיני, נוף של אבן חול קדומה וחולות הנוצרים מבלייתו.

איור 4.1.9: דרום סיני, נוף של אבן חול קדומה וחולות הנוצרים מבלייתו.

איור 4.1.10: דרום מערב ירדן, ואדי רם, נוף של אבן חול קדומה וחולות הנוצרים מבלייתו.

איור 4.1.11: שטפון במוצא נחל עזה אל הים-התיכון. הבוץ שנישא במי השיטפון מוסע צפונה על-ידי זרמים בים.