מטפסי החורש; מפות תפוצה של משטחי הסלע במזרח התיכון

פורסם: 14 בנובמבר 2010, ז' בכסלו תשע"א | עודכן: 12/05/14

6. מטפסי החורש

קבוצת צמחים אחרת הנלווית לחורש היא צמחים מטפסים. באדום שרדו אי-אלו מיני מטפסים. המיוחד שבהם הוא קיסוס החורש שפרט גדול שלו נמצא בואדי סיק – הוא קניון הכניסה לעתיקות המפורסמות של פטרה (איור 3.1.69). הפרט הקרוב אליו בגליל העליון שבצפון ישראל מרוחק ממנו כ-300 ק"מ. הקיסוס מטפס על עצים גם בפראג, צ'כיה, מרכז אירופה (איור 3.1.70). מטפס נוסף הוא פואה מצויה (איורים 3.1.71, 3.1.72). הפואה מסתייעת בשיניים כפופות על שפת העלים ועל צלעות הגבעולים (איור 3.1.72) לטיפוס על עצים בחורש. פרט בודד של פואה זאת נמצא גם בהרי הקמטים של צפון סיני. באדום מצוי גם מין אנדמי של פואה הקרוב במבנהו לפואה מצויה אך הוא אנדמי לסלעים ועליו וגבעוליו נעדרים שיניים. יתכן שאפשר לראות בפואת דנא (איור 3.1.73) צמח בעל מוצא משותף לזה של פואה מצויה אשר מוגן מפני תחרות על-ידי צוקי הגיר בהם הוא גדל.

איור 3.1.69: רליקט ייחודי בואדי סיק, הכניסה לפטרה. צמחי קיסוס החורש הקרובים ביותר מצויים 300 ק"מ צפון-צפון-מערבה מכאן.

איור 3.1.70: קיסוס החורש מטפס על עץ בפראג, צ'כיה.

איור 3.1.71: פואה מצויה היא צמח מטפס טיפוסי של החורש.

איור 3.1.72: שיניים חדות ומאונקלות מצויות בשפת העלים ועל צלעות הגבעולים. הן מסייעות לצמח לטפס על עצי החורש ועל גבעוליו הוא.

איור 3.1.73: פואת דנא – מין אנדמי נדיר שנמצא באי-אלו צוקי גיר באדום, דרום-מערב ירדן.

האיים במופעם על מפות הצומח האזוריות

מבט כולל על נופי חלקים נבחרים במזרח התיכון מראה מבנה של איים גם כשעולים בהיקף השטח. סימון הסלעים בחלק מהר הנגב (איור 3.1.74) מעיד על מעורבותם של שני הגורמים האחראים על יצירת משטחי הסלע: 1. מסלע (גיר ודולומיט קשים בשטח המודגם), 2. לחות, דרך השפעתה על התפתחות חזזיות אפיליתיות שגורמות היווצרות משטחי סלע חלקים. בהשפעת היובש מתמעטים מחשופי הסלע כלפי מזרח. במסגרת המחקר של הצומח בסיני חולק השטח לגלילות על בסיס איקולוגי (איור 3.1.75). בין הסיכומים שנערכו נרשם המספר הכולל של מינים בכל אחת מהגלילות. בעקומת log/log של מספר המינים בהתייחס לגודל השטח מצויות מרבית הגלילות סמוך לקו ההמיתאם.

הבולטות במספר מינים חורג הן הגלילות 11 – בה נכללים הרי הקמטים של צפון סיני ו-19 – בה נכללים חלקים ניכרים של המסיב המגמתי בדרום סיני (איור 3.1.76). הרים הבנויים במזרח התיכון מסלעים קשים של גיר, דולומיט, אבן-חול וגרניט ויוצרים בהם משטחי סלע גדולים נופלים ברובם בתחום המשקעים של 200-100 מ"מ (איור 3.1.77). צמחים נציגים של כל הקבוצות האיקולוגיות הים-תיכוניות מצויים בכמות הגדולה ביותר בירדן, אחריה בסיני ולבסוף במדבר הישראלי. הבדלים אלה כמשוער, קשורים במימדים של משטחי הסלע.

איור 3.1.74: מפת תפוצה של מחשופי סלעים קשים היוצרים משטחי סלע בהר הנגב בין דימונה לשדה בוקר.

איור 3.1.75: מפת הגלילות הגיאומורפולוגיות-איקולוגיות של הנגב וסיני.

איור 3.1.76: עקום של לוג-מספר המינים בגלילה / לוג שטח הגלילה בנגב ובסיני.

איור 3.1.77: ארכיפלגו של איים של מחשופי סלעים קשים בהם מתקיים משטר מים טוב יחסית למדבר הסובב אותם.

מסקנות וסיכום

איים של בית גידול לח במדבר מאפשרים הקבלת ממצאי המדבר לממצאי האיים היבשתיים באוקיינוסים. דנו כאן בהשפעת ריבוי בתי-גידול כתוצאה מהגדלת שטח המחקר – מהסלע הבודד דרך מדרונות סלעיים ועד חבלי ארץ גדולים. התנאים הלחים מאפשרים גידולם של מזופיטים במדבר ובכך מהווים מקלט למינים ים-תיכוניים שחדרו למדבר בתקופות שונות בעבר. הם ממשיכים להתקיים במקלטים אלה גם כיום אף שהאקלים סביבם שחון, אך בית שורשיהם מצוי במשטר מים ים-תיכוני כבעבר. הבידוד איפשר גם אבולוציה מקבילה עם שימור מינים אנדמיים מתקופות קדומות בהן המצב הסופי של סוגים שונים עוד לא התקבע.