עצי חורש שרידיים

פורסם: 17 באוקטובר 2010, ט' בחשון תשע"א | עודכן: 12/05/14

5. עצי חורש שרידיים

במדבר השכן מצויים עצים רק בערוצי נחלים מסדרי גודל שונים אליהם נקווית כמות גדולה של מים. חלק מעצי השיטים שבערוצים מנצל מי שטפונות ומי תהום שנאגרים באלוביום שמתחת לעצים (איור 3.1.42). בכיסי קרקע גדולים ולמרגלות משטחי סלע חלקים גדלים עצים ים-תיכוניים בודדים ודגם תפוצתם שונה. נקח את העץ ערער אדום כדוגמה ראשונה במעלה. העץ זה בעל תפוצה כלל ים-תיכונית (איור 3.1.43) ודומה לעתים לעצי ברוש. האיצטרובלים של הערער קטנים ובהבשילם דומים לפירות חומים-אדומים (איורים 3.1.44, 3.1.45). בחלקים הגשומים של תחום תפוצתו הוא גדל כעץ או שיח של חורש (איורים 3.1.46, 3.1.47) בתחום בו כמות המשקעים הוא 600-400 מ"מ. בתחומים גשומים יותר (איור 3.1.48) הוא גדל בצוקים בהם בית השורשים מוגבל יחסית ומתפקד שם כצמח עמיד בפני יובש. בצפון סיני הוא גדל בכיסי קרקע, למרגלות משטחי סלע ובערוצים הניזונים ממשטחי סלע (איורים 3.1.51-3.1.49) ומגיע לגיל מופלג (איור 3.1.50).

איור 3.1.42: נוף דמוי-סוואנה של שיטה סלילנית בערוץ המצוי ברום נמוך בדרום סיני.

באדום הוא גדל בכיסי קרקע של סלעי גיר ואבני חול קשות (איורים 3.1.55-3.1.52). שורשיו חודרים לסדקים שבסלע (איור 3.1.55). בנוסף לכך באדום הוא גדל גם על אבני חול רכות המצויות סמוך לפני הקרקע בהרים בהם מצויות שכבות עבות של גיר סדוק מעל אבני החול הרכות (איורים 3.1.52, 3.1.55, 3.1.56). השערת עבודה ראשונית היא שמים המחלחלים דרך סלעי הגיר הקשה מצטברים בשכבות חרסיתיות שברצף הסלעים הרכים ומתרכזים בעומק לא רב המאפשר ניצול המים על-ידי עצים. יש מקומות בהם מוצאים מעיינות בשכבות רכות אלה. בכל המקומות בהם נמצא ערער אדום במדבר הוא נובט (איור 3.1.57) ונבטיו מתבססים בבתי גידול מתאימים הסמוכים לאלה של עצי ההורים. במבט כולל על תחומי גידולו של ערער אדום במזרח התיכון (איור 3.1.58) אפשר לראותו גדל בהרי הקמטים של צפון סיני ובהרי אדום. בישראל, בה הערער אינו גדל כיום, נמצאו מאובני פחם שלו מלפני 9000 ו-34000 שנים.

איור 3.1.43: מפת תפוצה של ערער אדום.

איור 3.1.44: ענפי ערער אדום מזכירים את ענפי הברוש אך האיצטרובלים הקטנים נראים כפירות.

איור 3.1.45: ענפי ערער אדום.

איור 3.1.46: מורדות הרים דרום-מערבה מדלפי, יוון, עם ערער אדום וזית אירופי שולטים בחורש.

איור 3.1.47: מזרח כרתים עם שיחי ערער אדום המלווים על-ידי סירה קוצנית וקורנית מקורקפת.

איור 3.1.48: צוקים ליד מונפלייה, דרום צרפת, שם ערער אדום הוא הצמח השולט.

איור 3.1.49: ג'בל חלאל בצפון סיני (משקעים = 100-80 מ"מ), שם שורדים עצי ערער אדום במשטחי סלע חלקים. הם חדרו למדבר בתקופה לחה לפני יותר מ-40,000 שנים. בענף של העץ המסומן נספרו 865 טבעות שנתיות.

איור 3.1.50: חתך בענף בן 865 שנה של ערער אדום; נראה כעץ הזקן ביותר במזרח התיכון.

איור 3.1.51: עצי ערער בערוץ המנקז משטח סלע גדול. מגיע למימדים גדולים בהיותו "מוגן" מפני שימוש כעץ להסקה. הגזע הבוער "מתפוצץ" וגורם לריחוף גחלים בוערות – גיצים העשויים לשרוף את האוהל הבדווי.

איור 3.1.52: סביבת פטרה ומורדות הרמה הירדנית. כמשוער, משטר המים של עצי הערער שונה בשני בתי הגידול שלו. 1. ערער אדום בכיסי קרקע וסדקים של אבן-חול קשה, 2. ערער אדום על מורדות של אבן חול רכה.

איור 3.1.53: עצי ערער אדום בכיסי קרקע וסדקים בדרום שמורת דנא.

איור 3.1.54: עץ ערער קדוש ומוגן ליד פטרה (משמאל); עצי ערער בסדקי אבן חול (מימין).

איור 3.1.55: ערער אדום בסדקי אבן חול קשה ועל אבן חול רכה. דרום שמורת דנא.

איור 3.1.56: ערער אדום מחדיר שורשיו לסדקים באבן חול קשה.

איור 3.1.57: נבט של ערער בעל שני סוגי עלים.

איור 3.1.58: ארכיפלגו של איי-סלעים קשים במדבריות המזרח התיכון ותפוצת עצי ערער אדום.

בפטרה הקטנה, המצויה כ-5 ק"מ צפונית לאתר המוכר פטרה, מצוי הגבול הדרומי של תפוצת עצי אלון מצוי ששרדו מחדירת אקלים וצומח ים-תיכוני למדבר אדום (איור 3.1.59). ברום גבוה יותר, שם כמות המשקעים גבוהה יחסית, על שכבות סלע גיר קשה וסדוק, מצוי חורש מיוחד של אלון מצוי שייחודו הוא במלווים השיחניים של לענת המדבר (איור 3.1.60). צמח זה שולט על מדרונות ההרים הסובבים בהם לא מצויה שכבה קשה זאת. המימדים הגדולים של מחשופי הסלע הקשים באדום איפשרו שרידותם של עצי חורש נוספים כמו זית אירופי (איור 3.1.61), קטלב מצוי (איורים 3.1.63, 3.1.62) וברוש מצוי (איור 3.1.64, 3.1.65). בין הרליקטים של החורש הים תיכוני באדום מצוי גם הצמח הטפיל למחצה שבטן לבן (איורים 3.1.66-3.1.68). זרעיו מופצים למרחקים קצרים על-ידי ציפורי שיר הניזונות מהפירות האדומים (איור 3.1.68).

איור 3.1.59: אחד מעצי אלון מצוי הדרומיים ביותר, 5 ק"מ צפונית לפטרה.

איור 3.1.60: עצי אלון מצוי מלווים בערבת-שיחים של לענת המדבר על גיר קשה וסדוק ברום גבוה באדום.

איור 3.1.61: ג'בל וואדי ביידא ליד פטרה , שם גדל אחד מעצי זית אירופי בודדים. נאסף הודות לעזרתם של הרון ג'מדה ובנו.

איור 3.1.62: עץ קטלב מצוי האחרון ששרד במקלט אבני החול של ג'בל בידא מצפון לפטרה (משמאל). כה נדיר הוא עד שהרון ג'מדה, שיודע שמותיהם של שאר הצמחים באזור, לא ידע את שמו. עץ הקטלב הקרוב ביותר גדל 40 ק"מ צפונית לג'בל ביידא. מימין, הכפר דנא ומרכז המבקרים מבעד לענפי קטלב הגדל על עין קיקב, שפירושו בעברית הוא "עין קטלב". אוכלוסיית הקטלב הקרובה מצויה כ-100 ק"מ צפונית-מזרחית לכאן.

איור 3.1.63: קטלב מצוי בהרי יהודה.

איור 3.1.64: שמורת ברוש מצוי בצפון שמורת דנא.

איור 3.1.65: ד"ר עבדולקאדר בנסדה בשמורת הברושים.

איור 3.1.66: שיחים של הטפיל-למחצה שבטן לבן גדלים על שורשי אלון מצוי.

איור 3.1.67: שיח של הטפיל-למחצה שבטן לבן בסדק של אבן-חול, אדום.

איור 3.1.68: פירות של שבטן לבן מוכנים לפיתוי והפצה על-ידי ציפורים קטנות.