בתה של לוטמית דביקה, קורנית ולוטם; חורש של קטלב ואורן

פורסם: 12 בדצמבר 2010, ה' בטבת תשע"א | עודכן: 11/05/14

בתה של לוטמית דביקה, קורנית ולוטם וחורש של קטלב ואורן

בתה בשלטון לוטמית דביקה (איור 2.2.16) היא תופעה לא נפוצה ותמיד דלה במיני צמחים הגדלים בה. בראשית שנות ה-1950 ערכתי סקר של הצומח על קירטון חווארי בשטח המרוחק כ-5 ק"מ ממזרח להר טייסים. בבתה של לוטם שעיר ולוטם מרווני היו שיחים מנוונים של טיון דביק. בהסתכלות על שטחים נוספים של קירטון חווארי בהרי יהודה ראיתי שבשטחים שנחרשו וניטשו מפותח בתחילה צומח חד-שנתי דל ביחד עם שיחי טיון דביק. במהלך השנים, עם התייצבות פני הקרקע שהייתה חרושה מתפתח על פניה קרום ביולוגי (איור 2.2.8) וצמחים חד-שנתיים נעשים נדירים. אחד הצמחים החד-שנתיים האופייניים לשטחי הבתה הדלה שבין עצי החורש הוא מרבה-חלב מונפלייני (איור 2.2.17 משמאל). בית גידול זה מצטיין בשפע של מיני דבורנית (איורים 2.2.17 מימין, 2.2.18 משמאל). פריחתם נמשכת באביב ובעבר הייתה אוכלוסיה מגוונת של סחלב הגליל (איור 2.2.18 מימין).

עצי קטלב גדולים שלא נכרתו בשולי המידרגים (טרסות) מצויים בשפע על קרקעות יחידה זאת. עם התפתחותם שמשו העצים מקור לזרעים מהם התפתחו נבטים של קטלב מצוי. הם גדלו והתפתחו לחורש ייחודי שמעטים השטחים כמותו בארץ כולה (איורים 2.2.19-2.2.21). כשהעץ מתפתח ללא כריתה גזעיו מתעבים והצל שהוא יוצר משפיע על עצמו ועל שכניו. סעיפי הגזע המצויים בצל הצמרת מתים, משחירים, מתפוררים ונושרים (איור 2.2.22). רקמת גזע צומחת ומכסה את מקום השבירה של הענף הצדדי ומתפתח מופע של גזע חלק (איור 2.2.23).

תופעה זאת מזכירה תהליך של "גיזום עצמי" שמתרחש בהרבה מיני איקליפטוס באוסטרליה ובשיחים רבים בנוף הפיינבוס של דרום-אפריקה. חוקרים רבים הסבירו תהליך זה של גיזום עצמי כהתאמה אבולוציונית של משפחות צמחים שהתפתחו בתנאים של מחסור בנוטריינטים. כתוצאה מהגיזום העצמי מוחזרים לקרקע הנוטריינטים שהצטברו בענפים לפני שיבשו. הדים נוספים לאבולוציה בתנאים שונים מתנאי הגידול בישראל ניכרים בקילוף תקופתי של קליפת הגזע והענפים (איור 2.2.24).

איור 2.2.16: בתה של לוטמית דביקה על רנדזינה בהירה ללא מלווים עשבוניים.

איור 2.2.17: מרבה-חלב מונפלייני (משמאל) ודבורנית שחומה. שני צמחים בני חלוף המלווים בדרך כלל את הבתות על רנדזינה בהירה.

קילוף זה בולט בארץ בגזעי רבים ממיני האיקליפטוס שיובאו לארץ ובברוש אריזוני ששמו מעיד על מוצאו. יש המסבירים את תופעת הקילוף בהגנה של "המתקלף" מפני אפיפיטים וטפילים. קליפה חלקה מקשה על היאחזות יחידות ההפצה של האפיפיטים והטפילים. גזע חלק מותיר מעט מאוד מים בשטח הפנים שלו לאחר הגשם. שלבי הקילוף נראים באיור 2.2.23. התמונה השמאלית צולמה בחודש יולי ורואים בה קילוף הקליפה האדומה וחשיפה של פני הענף הירוקים. התמונה הימנית צולמה בחודש אוגוסט ושלבי ההאדמה החוזרת של הקליפה הירוקה נראים בבירור.

צל הקטלב, הרקבובית שמתחתיו וקרקע הרנדזינה מסייעים להתפתחות של שנק החורש שהוא יחיד ומיוחד במינו בין צמחי הארץ (איור 2.2.25). השנק חי על ניצול רקב של שורשים ומצוי במקומות בודדים בארץ ובעיקר בשטחי חורש ויער בהרים של החבל הים-תיכוני.

איור 2.2.18: דבורנית הקטיפה (משמאל) וסחלב הגליל. בהר טייסים היו בשנות ה-1960 אוכלוסיות מגוונות של סחלב הגליל בהן הפרטים נבדלו בצבע כללי של העטיף ובצבע האונות של השפית.

איור 2.2.19: נבט של קטלב בשטח בתה של לוטם מרווני, קורנית ולוטמית.

איור 2.2.20: עצי הקטלב גדלים ודוחקים מהשטח את צמחי הבתה.

איור 2.2.21: חורש בשלטון של קטלב מצוי על-גבי תצורת מוצא.

איור 2.2.22: גיזום עצמי של ענפים צדדיים בקטלב. הענפים המתים משחירים ורקמת גזע מתפתחת סביב בסיסם. במהלך השנים הענפים השחורים מתפוררים, מקום ההסתעפות מתכסה ונעלם מהעין והגזע נותר חלק.

איור 2.2.23: עץ קטלב בוגר. ענפים רבים שהיו בצל העץ מתו, השחירו והם מועדים להתפוררות ונשירה.

איור 2.2.24: קילוף והחלפה של קליפת הגזע. משמאל בחודש יולי, מימין בחודש אוגוסט.

איור 2.2.25: שנק החורש הוא צמח נדיר ממשפחת הסחלביים אשר שורשיו ניזונים מרקב של שורשים בסיוע של פטריות קרקע.

בשנות ה-1960 החלה נביטה רבה של אורן ירושלים ושל אורן קפריסאי בשטחי תצורת מוצא (2 באיור 2.2.2). באותה תקופה כוסה מרבית השטח הפתוח בבתות של לוטם למיניו, לוטמית דביקה וקורנית מקורקפת. זרעים של שני מיני האורן הגיעו בשפע מיערות האורן הנטועים של הרי יהודה. צמחי הבתה מגינים על נבטי האורן מפני קרינה חזקה והתייבשות (איור 2.2.26). עצי אלון מצוי, שמתחילים להתפתח על תצורת מוצא, נותרים קטני-קומה ועליהם קטנים (איור 2.2.27). הם מצהיבים ובדיקות ראשוניות של מינרלים שנעשו בצמחים כאלה הצביעו על מחסור בברזל ובמגנזיום. הבדל גדול קיים במופע גבעול אקראי של אלון מצוי מחלקה 3 לגבעול של אותו צמח מחלקה 2. במהלך השנים הצטופפה אוכלוסיית עצי האורן והאחראים על ניהול הצומח בשמורת הטבע של הר טייסים כרתו את מרבית העצים הבוגרים שהתבססו בשטחים הפתוחים.

איור 2.2.26: נבטי אורן ירושלים בבתה של לוטם מרווני, קורנית מקורקפת ולוטמית דביקה.

איור 2.2.27: עץ צעיר של אורן ירושלים שנבט בבתה של לוטם שעיר.

איור 2.2.28: יער צעיר של אורן ירושלים בו הנבטים מתפתחים בשטח בו צמחי הבתה מתים בצל האורנים הבוגרים.

איור 2.2.29: אלון מצוי קטן מימדים ומצהיב עקב קשיים במשטר הנוטריינטים המקומי על תצורת מוצא בהר טייסים. אורן ירושלים ולוטם שעיר מותאמים טוב יותר לתשתית מיוחדת זאת.