הר טייסים - שמורת חורש על תשתית של סלעים שונים; בתות

פורסם: 28 בנובמבר 2010, כ"א בכסלו תשע"א | עודכן: 11/05/14

2.2. דיון מפורט באתרים נבחרים: הר טייסים

הר טייסים הוא שמורת טבע ותיקה ותהליכי התפתחות הצומח עליו שונים מהמצוי בהרי יהודה, הכרמל והגליל; פעילות כריתה, רעייה ודריכה של האדם ובעירו פסקו לפני כחמישים שנה. מאז מצטמצמת ההפרעה לפעילות של סלילת דרכים ומגרשי חניה, גינון, נטיעה, כריתת אורנים פלשניים והכנה של השטח לפעילות הקשורה לאתר הזכרון של חיל האויר מדי שנה בשנה. שלוש תצורות סלעים גיאולוגיות בונות את פסגת ההר ואפשר להסתייע בתופעות של הקשר בין צמחים לקרקע להבנת תפוצת הצומח בהרי יהודה וברכסי צפון הארץ.

קרקע ומסלע

הר טייסים נמצא בסמוך לשיאו של קמר הרי יהודה ועל כן שכבות הסלע בו מקבילות פחות או יותר לאופק. שלוש תצורות סלע מגיל קרתיקון נחשפות כאן (איורים 2.2.1, 2.2.2) ובכל אחת מהן מפותח נוף, קרקע וחברות צמחים שונות בהתאם לתנאי המסלע והקרקע (איור 2.2.2). יחידה מס' 1, הנמוכה בחתך, היא תצורת בית מאיר. יש בה חילופין של שכבות גיר קשה ושכבות גיר רך או קירטון (איורים 2.2.3, 2.2.4). בשטחים בהם לא פסקה פעילות האדם (איור 2.2.4) השפעת חילופי השכבות בולטת ביותר. במקום אחר בהרי יהודה בולטת פעילות האדם במסלע דומה בבניית מדרגים לפני מאות או אלפי שנים לשימור הקרקע של השכבות הרכות (איור 2.2.5).

איור 2.2.1: חתך סכמתי בהר טייסים מציג את התצורות הגיאולוגיות הנחשפות בו.

איור 2.2.2: תצלום אויר של הר טייסים ב-1952. הסימון כבאיור 2.2.1.

איור 2.2.3: נוף של תצורת בית מאיר על מדרון הפונה צפון-מזרחה בשנות ה-1960. עצי אלון מצוי וקטלב מצוי שולטים על גבי השכבות הרכות.

איור 2.2.4: נוף של תצורה גיאולוגית הדומה לתצורת בית מאיר. נמצא בין ירושלים לרמאללה תחת משטר של כריתה ורעייה נצלניים.

איור 2.2.5: מידרוג של מיסלע דמוי תצורת בית מאיר. הקרקע החקלאית מוגנת מסחיפה על-ידי קירות אבן שניבנו מעל שולי מצוקי הגיר הקשה.

תצורת מוצא (יחידה 2) כונתה כך על שם מחצבות החוואר ליד מוצא ששימשו להכנת לבנים אדומות, עמידות-אש, בבית החרושת שהיה ב"בית האדום". המופע של תצורת מוצא בראשי הרים או גבעות בהרי יהודה מודגם באיור 2.2.6 בו מודגש המעבר בין תצורת בית-מאיר לתצורת מוצא בחצים אדומים. פעילות האדם בשטח זה, הסמוך לכפר בתיר, נמשכת כמקובל בהרי יהודה שבתחומי הרשות הפלסטינאית. טרסות גדולות מימדים הוקמו בנופי תצורת מוצא כפי שנראה בבירור גם בקרבת הסימון 2 העליון בתצלום האויר (איור 2.2.2). כבר ב-1952, השנה בה צולם תצלום האויר, היה השטח של תצורת מוצא מכוסה בבתה צפופה של לוטם, לטמית, צתרה, צתרנית ומלוויהם (איור 2.2.7).

בנוסף לתכונות קרקע ייחודיות מתאפיינת תצורת מוצא בהתפתחות קרום ביולוגי של כחוליות, אצות, חזזיות וטחבים על פני השטח (איור 2.2.8). לקרום זה יש כמשוער השפעה רבה על משטר החנקן בקרקע ובעקבותיו על הרכב הצומח. בדיקות שנערכו בקרקע שעל תצורת מוצא (מכונה רנדזינה בהירה) הראו שמרבית החנקן שבקרקע זאת נמצא בצורה של יוני אמוניה (NH4). הצעתי בעבר ואני מציע כאן לחוקרי העתיד – יתכן שמצב החנקן קשור בהתפתחות הקרום הביולוגי שאוטם את הקרקע, מונע איוורור יעיל שלה ובהעדר חמצן החנקן עובר למצב אמוניאקלי. התגובה הכימית של תמיסת קרקע אמוניאקלית מפחיתה את מסיסותם וזמינותם של חמרים חיוניים לצמחים. גורמים מיוחדים אלה משפיעים על הרכב הצומח הייחודי שיש על רנדזינה בהירה.

איור 2.2.6: גבעה ליד בתיר בה מיוצגות שתיים משלוש התצורות הגיאולוגיות שבהר טייסים. תצורת מוצא (מעל זוג החצים האדומים) נחרשת וניטעת במלואה. רק חלק מהשכבות של תצורת בית מאיר נטוע בעצי זית.

איור 2.2.7: נוף תצורת מוצא מכוסה בתה של לוטם ולטמית עם עצים צעירים של קטלב מצוי.

איור 2.2.8: תקריב לבתה על רנדזינה בהירה. קרום ביולוגי אפור מפותח על פני הקרקע החשופה.

תצורת עמינדב (יחידה 3) ניכרת בתצלום האויר (איור 2.2.2) כמשולש כהה שסביבו שטחים טיפוסיים של תצורת מוצא (יחידה 2). במבט קרוב יותר ניכרים בשטח של תצורת עמינדב גושי סלע גיר קשה בולטים מעל פני הקרקע (איור 2.2.9). הסלעיות הרבה של יחידת נוף זאת מתבטאת במיעוט שרידי שטחים חקלאיים בה והצלחה של חורש אלון ואלה שעציו מכסים את הנוף הסלעי. הקרקע המפותחת בנוף טרשי זה היא טרה רוסה שטופה ודלה בנוטריינטים. תופעה מעניינת בקשר שבין התצורות הגיאולוגיות ותפוצת הצומח ניכרת במעברים בין יחידה 3 ליחידה 2.

במעבר צפונה, מהמקום בו רשומה הספרה "3" (באיור 2.2.2), היא הנקודה הגבוהה שבהר טייסים, דרך אנדרטת חיל האויר יורדים אל שכבות תצורת מוצא. לעומת זאת המעבר בין יחידה 3 ליחידה 2 בכיוון דרום מתקיים באותו רום טופוגרפי (איור 2.2.10). קיים במקום זה שבר גיאולוגי לאורכו הגוש שמשמאל לשבר (מחשוף יחידה 2) עלה ביחס לגוש הימני (מחשוף יחידה 3). לאחר מכן חל יישור השטח על-ידי כוחות הסחיפה. המעבר בין התצורות הגיאולוגיות מתבטא בחילופי צומח דל וחיוור עם צומח עצי מפותח וצפוף (העזר בסימונים על איור 2.2.10). שטחים אלה נבדלים גם בקרקע, שהיא רנדזינה בהירה באחד וטרה רוסה שצבעה חום-אדום כהה בשני.

איור 2.2.9: נוף טיפוסי של תצורת עמינדב בו בולטים גושים של סלעי גיר קשה מעל פני הקרקע. העץ בשלכת הוא אגס סורי; מרבית העצים הירוקים ברקע הם עצי אלון מצוי.

איור 2.2.10: קו השבר (העתק גיאולוגי) בהשפעתו מצויה בתה של לוטם וקורנית על רנדזינה ליד עצי אלון מצוי המפותחים על גיר קשה של תצורת עמינדב.

בתה של סירה קוצנית וחורש אלון מצוי

הנושאים המעניינים בפרק הצומח הם אפיון חברות הצמחים ותהליכי החילופין של חברות הצמחים על טיפוסי המסלע השונים בחלוף הזמן. הצומח של יחידה 3 דומה במרכיבים רבים למצוי על טרשים של רמת בית הכרם והתהליכים המובילים להתפתחות הבתה תוארו שם בהרחבה. לפני 30-20 שנה אפשר היה לראות כתמי בתה של סירה קוצנית על קרקע הטרה רוסה של יחידה 3 (איור 2.2.11). קרחות של בתה זאת הצטיינו בעושר של מיני תלתן, מרבדי פשתה שעירה (איור 2.2.12) ועוד רבים אחרים. מחקר ניסויי הראה שחד-שנתיים המשגשגים על טרה רוסה מדכאים את התבססות נבטי הסירה ומתייבשים. צמיחה היקפית של שיחי הסירה הגדלים בשולי החלקות שנחרשו בעבר מביאה לדחיקת הצמחים החד-שנתיים (איורים 2.2.13, 2.2.14) ומאפשרת התבססות נבטי סירה חדשים. אחד הצמחים הייחודיים שגדלו בסדקי הסלע של תצורת עמינדב היה חלמונית זעירה.

איור 2.2.11: בתה של סירה קוצנית עם עשבוניים על טרה רוסה ביחידה 3 (תצורת עמינדב).

עם השנים, בעקבות הצטופפות החורש של אלון מצוי ואלה ארץ-ישראלית, מלווים באגס סורי (איור 2.2.9), נעלמו קטני הארץ בצל עצי החורש. על פי תצלום האויר מ-1952 (איור 2.2.2), ברור שעצי החורש שרדו בשטח סלעי זה מהתקופה בה השטח נוהל על-ידי פלחים ערבים (לפני 1948). עם הפסקת לחץ הכריתה והרעייה גדלו בהדרגה השטחים המוצללים על-ידי עצי החורש. בשולי צל האלון נבטו והתבססו עצים צעירים של אלון מצוי. הם דחקו בצלם את החד-שנתיים ואת בני השיח. בצל שיחי הלוטם מצטברת כמות גדולה והולכת של רקבובית המגינה על בלוטי אלון מפני התייבשות ישירה והם נובטים בחורף. עם גידולם הם דוחקים את שיחי הלוטם שבצלם נבטו והתבססו. שטחי חורש פתוחים יחסית של עשרות השנים הראשונות של השמורה הפכו סגורים למבקרים עקב צמיחה סבוכה של צמחים מטפסים כמו קיסוסית קוצנית (איור 2.2.15).

איור 2.2.12: מרבד של פשתה שעירה בנוף של צומח עשבוני על תצורת עמינדב בשנות ה-1960. כיום כוסו מרבית שטחי החד-שנתיים על-ידי בתה או חורש.

איור 2.2.13: אחד השלבים האחרונים בדחיקת צומח חד-שנתי על-ידי גידול היקפי של שיחי סירה קוצנית.

איור 2.2.14: בתה של סירה קוצנית מונעת גידול של חד-שנתיים בשולי השיחים ומאפשרת התפשטות של הסירה לצדדים עד לדחיקה מלאה של החד-שנתיים.

איור 2.2.15: קיסוסית קוצנית – ממטפסי החורש המתפתחים בצל החורש וסוגרים את המעבר עם הצטופפות החורש.