צמחי בצל ופקעת - גיאופיטים

פורסם: 8 באוגוסט 2010, כ"ח באב תש"ע | עודכן: 11/05/14

2.1.12. צמחי בצל ופקעת – גיאופיטים

אחת מדרכי ההתאמה המוצלחות של צמחים לתנאי הגידול הים-תיכוניים, בהם הקיץ חם ויבש והחורף גשום, היא שימוש בבצל, קנה-שורש, פקעת ואף שורשים עבים כמאגר מים ומזון זמני. בעזרתו הם מחפים על קשיי הקיום. חצב מצוי הוא אחת הדוגמאות המוצלחות לגיאופיטים בארץ. במחזור חייו החצב מופלא בהיותו מפתח גבעול בעל שושנת עלים גדולים. בהגיע עונת היובש העלים מתייבשים ובקודקוד הצמיחה המיועד להפוך לתפרחת נמשכת השתנות התנאים גם באין לצמח עלים על פני האדמה. כאשר אורך היום מתקצר בחודשים אב-אלול (החל בט'ו באב) החצב פורח (איורים 2.1.46, 2.1.47). פרחים אלה מסיימים את פעילותו של הגבעול שעליו לבלבו בתחילת החורף. בעת שליבלבו דמו ליתד (איור 2.1.49) של החוצבים באבן, (על פי א. וח. הראובני, החצב והיבלית, 1941). הבצל הרב-שנתי הוא שמאפשר לחצב לפרוח בעונה שאינה מתאימה מבחינת זמינות המים. צמח זה מנותק מבעיית המים והמזון הודות למאגר הגדול המצוי בבצל. בהבשיל הפירות הם מתפשקים, הזרעים השחורים (איור 2.1.48) נגלים ומוכנים להפצה ברוח. בהרטב הפרי קשוותיו נסגרות ובכך חובר החצב לצמרנית – הם מפיצים זרעיהם ברוח אך "שומרים עליהם" בהרטבם.

איור 2.1.46: חצב מצוי היה צמח שופע בנוף הטרשים של גבעת בית הכרם ועם פיתוחה כמעט ונכחד. גם כיום, מי שאינם מודעים לחשיבות הצמחים לציבור הרחב פוגעים בחצב בעת פריחתו או אחריה.

איור 2.1.47: פירות החצב, כמו פירות שאר בני משפחתה, הם בעלי שלוש מגורות והם נפתחים בהבשילם בתפרים של השחלה-ההלקט.

איור 2.1.48: זמן קצר לאחר סיום הפריחה מבשילים הפירות. כל הלקט נפתח בשלושה סדקים (משמאל) והזרעים השחורים (מימין) קלים ומופצים ברוח.

איור 2.1.49: חצב מלבלב בתחילת החורף; העלים דימו כנראה "יתד של חוצבים".

נרקיס מצוי גדל בעבר בסלעי רמת בית הכרם אך נכחד עם חיסול נוף הסלעים. נרקיסים גדלו על סלעים דומים בגבעת רם ליד מוזיאון המדע עוד לפני עשר-עשרים שנה אך גם הם נכחדו. קשה לצמחי בר מובהקים לשרוד בנוף עירוני. בזכות בצל בו מתרחשים תהליכי צמיחה עוד לפני הגשמים, יש אוכלוסיה של נרקיס מצוי בסלעים של סביבת שער הגיא הפורחת החל בשבועיים אחרי הגשם הראשון היעיל.

רקפת מצויה היא אחד מהסמלים החשובים של רמת בית הכרם. בנוף הנשקף במבט מעל הגשר (איור 2.1.5) היתה אוכלוסייה נדירה של רקפות שפרחו לפני הוצאת העלים (איור 2.1.50). לרקפת, כמו לחצב, יש מאגר מזון גדול דיו כדי לאפשר התפתחות מלאה של פרחים בטרם התפתחו עלים. מעבר לאלה יש עוד פרטים רבים של רקפת הפורחת עם עלים שלא נכחדו ומצויים בסדקי הסלעים.

איור 2.1.50: רקפת מצויה הפורחת ללא עלים גדלה בעבר ברמת בית הכרם (ראה גם איור 2.1.5) ונכחדה כנראה.

חלמונית גדולה גדלה במידה מועטה בשנות ה- 80 של המאה הקודמת. אני זוכר עוד איך לא שפר גורלה של חלמונית שפרחה בביקור שערכתי ביום ששי ולמחרת, כשבאתי לאותה נקודה כבר לא היה שם אלא בור קטן. כך או אחרת, הצמח שכמעט נשא את שמה של בית הכרם, ושבילדותי כינינו אותו "כרמית" נכחד מבתי הגידול הטבעיים שלו סביב בית הכרם. כאשר החלו עבודות העפר בעמק חובבי-ציון (עמק ציון) בין בית הכרם לגבעת רם, העברתי בצלים מהעמק לגן הבוטני של גבעת רם, שם ממשיכים צאצאיהם להתקיים גם כיום.

שום האבקנים הוא אחד הצמחים המעטרים כיסי קרקע בסלעים (איור 2.1.51). הוא מפתח עלים קטנים גליליים בחורף ובבוא האביב פורח בצניעות רבה ומושך אליו חרקים טיפוסיים המותאמים לפרחיו דמויי הפעמון (איור 2.1.52). בוטנאי סיצילאיני (Brullo) ביקר בארץ והעניק לצמח זה שם מדעי על שם החוקר הישראלי שליווה אותו.

איור 2.1.51: שום האבקנים לאחר פיזור זרעיו בפתחו של שקע בסלע, בקיץ.

איור 2.1.52: בעת פריחתו בולטים אבקני שום זה מהפרח.

בנוסף למינים שנמנו יש עוד מספר גדול של גיאופיטים בשמורת הסלעים ובינהם עירית גדולה, כלנית מצויה, נורית אסיה, בן-חצב סתווני, סתוונית היורה (איור 2.1.53), לופית מצויה ולוף ארץ-ישראלי.

איור 2.1.53: סתוונית היורה פורחת זמן קצר לאחר רדת הגשם הראשון.