בני-שיח בין סלעי רמת בית הכרם

פורסם: 25 ביולי 2010, י"ד באב תש"ע | עודכן: 11/05/14

2.1.11. בני-שיח

בני-השיח הם צמחים רב-שנתיים בעצם הגדרתם, ומבט מעמיק במצבם בכל עונות השנה מראה שכולם מצויידים בעלי-קיץ קטנים המתפתחים בחיק עלי-חורף גדולים יחסית (איור 2.1.32). כך הצמח עשוי להיות פעיל כל השנה, לצמצם פעילותו למינימום בעונה השחונה ולפתח עלים גדולים בעונה בה יש מספיק מים אך אור מוגבל עקב העננות. נסקור במפורט את המצב בצמרנית הסלעים שהוא צמח רב–ערך להוראה.

באיור 2.1.31 משמאל רואים את חלקו התחתון של ענף מתחדש ולו עלי חורף. חלקי הצמח השונים עטויים צמר לבן והוא מסייע לדחייה של קרינת השמש. התמונה מימין באותו איור היא קצהו העליון של אותו ענף ושם העלים קטנים יותר ובחיקם עלים זעירים יחסית, עטויים בכמות שערות גדולה יותר. הגבעולים באיור 2.1.32 בעלי עלי חורף שיבשו ובחיקם עלי קיץ קטנים פעילים. במצב זה נוח לקלוף את מעטה הצמר מהגבעול בשלמותו, לראות את הצבע הירוק של גבעולים חשופים ולהשתמש בצמר להצתת אש ללא גפרורים (איור 2.1.33). כאשר מרכזים קרני שמש בעזרת זכוכית מגדלת אל צמר מיובש של צמרנית האור נדחה. כאשר מסמנים נקודה כהה ומרכזים שוב את קרני השמש אליה עשן קל מיתמר באופן מיידי מהנקודה. כך אפשר להציג את חשיבות הצבע הלבן לדחיית קרינה.

תופעה זאת חוזרת במיני צמחים רבים בחבל הים-תיכוני וגם בין בני-השיח של שמורת הסלעים. לאחר הפריחה (איור 2.1.34) מתרחשת הפצת זרעים כפי שהיא נידונה במפורט ב[שימושיצמחיםג3 "בעקבות צמחים" פרק ג' חלק 3]. כאשר עלי המעטפת הפרושים מורטבים הם נסגרים במהירות העולה לקראת סוף הקיץ. סירה קוצנית היא אחד מהצמחים הבונים צומח בשטחים נרחבים בארץ. אפשר להבחין בשלושה טיפוסי עלים:

  1. עלי חורף המתפתחים על ענפים המלבלבים מבסיס הצמח (איור 2.1.36 מימין)
  2. עלי חורף המלווים פרחים
  3. עלי קיץ קטנים, בעלי קוטיקולה עבה (מבריקים).
  4. כאשר הסירה נובטת היא מפתחת נבט עם עלים מכוסי שעווה, מכחילים. הגוון הבהיר של עלי הנעורים (עלים יובניליים) מסייע לדחיית הקרינה כמוסבר למעלה. זרעים של סירה קוצנית הנובטים בין צמחים חד שנתיים לא יצליחו להגיע לקיץ הראשון שלהם. הצמחים החד-שנתיים מייבשים את הקרקע ביעילות. הנבטים באיור 2.1.38 צולמו בשטח בו היתה שריפה בטמפרטורה גבוהה או בשולי בן שיח של סירה. בשני המקומות קטן חלקם המתחרה של החד-שנתיים. כאשר הסירה מתפתחת ללא הפרעה ענפיה מכוסי העלים מצלים על השטח בהיקפם והצמח דוחה צמחים חד-שנתיים (איור 2.1.44). לאחר מכן צפיפות צמחי הסירה עולה והסירה משתלטת על השטח (איור 2.1.45).

    איור 2.1.31: גבעול של צמרנית הסלעים שהחל עם עלי-חורף גדולים, לבנים בצדם התחתון וירוקים בעליון (משמאל) ובהמשך פיתח עלים קטנים, יחסית, מכוסי צמר.

    איור 2.1.32: גבעול של צמרנית בקיץ. עלי החורף הגדולים יבשו ובחיקם עלי-קיץ קטנים מכוסי צמר לבן.

    איור 2.1.33: מתחת לקליפת הגבעול הלבנה הגבעול ירוק. ה"צמר" יכול לשמש להצתת אש בעזרת זכוכית מגדלת.

    איור 2.1.34: תפרחות של צמרנית.

    איור 2.1.35: לאחר הבשלת הזרעונים עלי המעטפת של צמרנית פרושים (משמאל) בהיותם יבשים. הרטבתם בטל או בגשם מביאה לסגירתם (מימין).

    איור 2.1.36: סירה קוצנית, מימין – עלי-חורף על גבעול שצומח מבסיס הצמח ליצירת ענף שלד. משמאל – תפרחת עם עלי-חורף.

    איור 2.1.37: ענפים נושאי עלי-קיץ; העצה בקצותיהם התקשתה והם הפכו קוצים.

    איור 2.1.38: נבטי סירה שהתפתחו בצל שיח בוגר. העלים האליפטיים המצהיבים-משחימים הם הפסיגים. העלים הראשונים מכחילים בהשפעת שכבת השעווה המכסה אותם ומסייעת לדחיית קרינת השמש.

    שלהבית דביקה היא בן שיח נוסף המצוי בשמורת הסלעים ומתנהג בדרכו כמתואר לגבי צמרנית וסירה. העלים בקיץ קטנים (איורים 2.1.39, 2.1.40) ומכוסים בשכבה עבה של שערות כוכביות מסועפות. חתך בעלה (איור 2.1.40 מימין) מראה שכבה דקה של רקמה ירוקה עטופה משני צדדיה בשכבה לבנה של שערות. בני-שיח נוספים – געדה מצויה, געדה מפושקת וזוטה מעורקת מצויים אף הם בשטח השמורה.

    איור 2.1.39: שיח שלהבית דביקה גדל בסדק שבסלע עם שרידים משחירים של גביעים פורים.

    איור 2.1.40: עלי קיץ של שלהבית דביקה, קטנים יחסית לחורפיים (השווה לאיורים 1810-1812). חתך בעלה בצד ימין מראה שכבה ירוקה דקה של טרף העלה ממנה יוצאות שתי שכבות לבנות של שערות כוכביות צפופות.

     

    איור 2.1.41: שלהבית דביקה בתחילת החורף, עלי החורף כבר מפותחים.

    איור 2.1.42: גבעולים פורחים בצדדים, גבעול יבש נושא תפרחות השנה שעברה במרכז.

    איור 2.1.43: פרחים ועלי חורף.

    איור 2.1.44: סירה קוצנית (מימין) דוחקת בתחרות את הצמחים החד-שנתיים הגדלים בחצי השני של השקע בין הסלעים.

    איור 2.1.45: בתה של סירה קוצנית השתלטה על כיסי הקרקע שבתמונה. פה ושם נראים דגניים חד-שנתיים שעוד לא נדחו בתחרות עם הסירה.