חזזיות מגלות עמדת ציפורים; יצירת קרקע מאבק מדברי; עצים ושיחים

פורסם: 11 ביולי 2010, כ"ט בתמוז תש"ע | עודכן: 14/01/15

1.3. חזזיות כתומות בנקודות תצפית של ציפורים

לאחר שמתרגלים לצבע האפור של מרבית הסלעים בשמורת הסלעים בולטת לעין הופעתם של אי-אלו גושי סלע שקצותיהם כתומים-אדמדמים (איורים 2.1.10-2.1.12). צבע זה מתחזק בעת שיורד גשם. אלה הן עמדות תצפית של ציפורים ומטבע הדברים הן בוחרות נקודות גבוהות לתצפית. בעת שהצפורים עומדות על הסלע הן מפרישות לשלשת וגורמות לשינוי משטר הנוטריינטים בנקודות אלה על פני הסלעים. חזזיות אפיליתיות מהסוג הדוקית (Caloplaca) יוצרות בראשי הסלעים הגבוהים כתמים טיפוסיים. תופעה זאת קיימת גם בחלקים שחונים של הארץ. בהר הנגב מיני הציפור סלעית עומדים על אבנים בולטות והתופעה ברורה כמו בגבעת הסלעים.

איור 2.1.10: קצה כתום של אחד משלושת גושי הסלע הגבוהים שבשמורה.

איור 2.1.11: חזזית מהסוג הדוקית Caloplaca מרובה בראש סלע גבוה. חזזית זאת משגשגת באתרים בהם יש שפע של נוטריינטים.

איור 2.1.12: תקריב של הדוקית. הכתמים העגולים-כהים הם גופי פרי.

1.4. הקרקע והיווצרותה

רבים רואים בקרקע שארית בלתי מסיסה של סלעים. כלומר, לאחר המסת כל המרכיבים המסיסים שבסלע נותרת שארית שאינה נמסה במי הגשם והיא מהווה את המרכיב העיקרי של הקרקע. מחקרינו ברמת בית-הכרם, בתקופה בה רק החלה הפגיעה בנוף הטבעי, סייעו לנו להגיע למסקנה שחלק ניכר מהקרקע האדומה (טרה רוסה), הטיפוסית להרי יהודה ולחלקים אחרים בארץ, מקורו באבק מדברי. סקירה מלאה על כך יש בפרק ז'.

כאשר בודקים גושי סלע גדולים, כמו אלה המצויים בשמורת הסלעים, שהקרקע בבסיסם נחשפה או לאחר שנעקרו בעזרת דחפורים, ניתן לראות היכן היה קו פני הקרקע לפני שהסלע נעקר. מעל פני הקרקע יש שפע של חזזיות וכחוליות שגורמות לסלע להיראות כהה. מתחת לפני הקרקע הסלע בהיר או מוכתם בצבע חום-אדמדם של הקרקע. מצאנו בעומק 50-5 ס"מ סימני בלייה שהותירו החזזיות האנדוליתיות. אלה האחרונות חיות רק בפני סלע מוארים על-ידי השמש. מכאן שפעם פני הקרקע ליד הסלע היו נמוכים מפניהם היום. כיסוי הסלע באדמה יכול להיווצר בכמה דרכים: 1. סחיפת קרקע משטחים שכנים והשקעתה ליד הסלע. מצב זה לא יכול להתקיים ברמת בית הכרם שהיא רמה מישורית, אין בה זרימה אופקית ואין בה עירוץ. המים מחלחלים ישר לתוך הקרקע ללא תנועה אופקית. 2. המסת סלעים. זו אינה אפשרית ברמת בית הכרם מאחר ועל פי ריכוז החרסיות בתצורת ורדים צריך היה להמיס שכבה שעובייה 200 מ' על מנת להותיר קרקע בעומק חצי מטר מתחת למצוי היום, בה היו טבועים סימני הבליה (איור 2.1.13).

איור 2.1.13: אבן שחציה התחתון היה קבור באדמה. בעבר החלק התחתון היה חשוף לשמש ועבר בליה על-ידי חזזיות תוך-סלעיות.

או אז השכבה בה חקוקה ההיסטוריה הביולוגית של הסלע, שעוביה פחות ממילימטר יחיד, היתה נעלמת כבר מזמן. 3. מקור החרסית באבק מדברי המגיע בעוצמה ממוצעת של עשירית מילימטר בשנה = מילימטר ב-10 שנים, סנטימטר ב-100 שנה ו-50 ס"מ ב-5000 שנה. אלא שהאבק מכיל 40% גיר ועל כן לעיגול החישוב נאמר שעוברות 10,000 שנה בתנאים האקלימיים של היום ליצור טרה רוסה מאבק מדברי. הוכח במחקרים שנערכו גם בארצות אחרות שמקור החרסיות בטרה רוסה הוא אבק המוסע ברוח (= מקור איאולי). אך נותרת השאלה, מדוע נאמר לנו תמיד שטרה רוסה נוצרת על סלעי גיר ודולומיט קשים? התשובה היא שדרושה מערכת ניקוז של הקרקע בנוף טרשי ים-תיכוני כדי להפוך אבק מדברי דל בחרסיות, צהבהב, ועשיר בקלציט לטרה רוסה עשירה בחרסיות, אדמדמת (תחמוצות ברזל סבוכות מבנה) וכמעט חסרת קלציט.

כיום, כמו בעבר, מגיע אבק מדברי בימים של "מזג אוויר אביך" ושוקע על פני כל השטח. חזזיות קשקשיות אפיליתיות וטחבי עלים כולאים אבק זה וצומחים מעליו. מעיכת גוש חזזיות קשקשיות שחורות או טחבי עלים יותיר בידנו קרקע דקת גרגיר בגוון חום-צהבהב כגונה של קרקע הלס בנגב. אבק נוסף שוקע על כל פני הסלע אך נשטף בגשם אל כיסי הקרקע, שם הוא עובר תהליכים יוצרי-קרקע שונים ונעלם מעינינו.

1.5. עצים ושיחים

בהשוואה לצומח של ישראל, על פי תנאי האקלים במערב ירושלים, סביר להניח שבעבר הרחוק כיסה חורש ים תיכוני את רמת בית הכרם. עדויות על החורש שהתקיים במקום בעבר הם עצי לבנה רפואי ועוזרר קוצני הגדלים כאן. נוספים להם עצי אלון מצוי ואלה ארץ-ישראלית שגדלו ברמת בית הכרם עד לבניית הבתים הצפופה ומטפסי החורש הנלווים. בליית הסלעים שנסקרה למעלה מתקיימת במלואה בסלעים חשופים לאור. כך ניתן לשער שכבר מאות או אלפי שנים החורש דליל במקורו או מדולדל בידי האדם.

לבנה רפואי הוא העץ הנפוץ ביותר בשמורת הסלעים (איור 2.1.14). הוא היה גם העץ הנפוץ בנוף זה לפני הבנייה. דייגים במישור החוף ספרו לי פעם שהם נעזרים בלבנה לדייג כדלקמן: מכניסים פירות כתושים (איור 2.1.15) לשלוליות מבודדות סמוך לחוף והדגים שבהן מיטשטשים וצפים על פני המים. אין זאת המלצה לדייג אלא דוגמה אפשרית לתכונות "הרפואיות" שהעניקו לעץ את שמו. בהיותו נקודה גבוהה בשטח, עומדות על הלבנה ציפורים שונות במהלך הימים. רבות מהציפורים הקטנות ניזונות מפירות קטנים ועסיסיים של מרבית מטפסי החורש. בדיון להלן נחזור לנקודה זאת. מחקר קטן שהייתי מטיל בעבר על תלמידיי באוניברסיטה, בעת שבמורדות גבעת רם התקיים צומח טבעי, היה רישום מלא של כל הצמחים הגדלים בצמידות לשיחים ולעצים קטנים. בדיקת שיטת הפצת זרעים של המינים השונים מאפשרת לסכם ולהראות חשיבות פעילותן של הציפורים. עץ נמוך אחד של עוזרר קוצני מצוי במזרחה של שמורת הסלעים (איור 2.1.16).

הוא עטור במטפסי חורש ובעיקר שרביטן מצוי המסתיר את צמרתו. בימים שהתקיימו במקום עצי עוזרר רבים, ניתן היה ליהנות מפירותיהם העסיסיים שכל ירושלמי הכיר כזערורים (איור 2.1.17). יש מקומות בהם העוזרר לא התרומם לממדי עץ ויש התפתחות של אי-אלו שיחים קטנים קוצניים למדי (איור 2.1.18) וסמוכים זה לזה. במקומות אלה בא לידי ביטוי כושרו של העוזרר לפתח ענפים משורשים. אלה מתפתחים לפרטים עצמאיים שמימדיהם קשורים כנראה לטיב בית השורשים המקומי.

איור 2.1.14: עץ לבנה רפואי, מהבודדים ששרדו מהחורש של העבר. למרגלותיו גדלים צמחי חורש מטפסים המופצים על-ידי ציפורים.

איור 2.1.15: פרי הלבנה רעיל לאדם – אסור לאכול!!!

איור 2.1.16: עוזרר קוצני ועליו מטפס שרביטן מצוי.

איור 2.1.17: עלי העוזרר גזורים בראשם ומאדימים לקראת השלכת החורפית. הפירות ("זערורים") מבשילים בסוף הקיץ. מימין, פירות עוזרר צהובים ואיצטרובלי שרבטין מצוי מוכנים להפצה על-ידי ציפורים.

איור 2.1.18: שיח קטן של עוזרר קוצני נוצר תוך לבלוב ענף משורש בקרקע רדודה בין סלעים.

אשחר ארץ-ישראלי גדל כשיח קטן וקוצני על אף הפוטנציאל העצי שלו. ייחודו של האשחר הוא בכושרו לגדול בסדקי סלע קטנים ועם גידולו לבקע את הסלע (איור 2.1.19). את ראשיתו של תהליך זה אפשר לראות בהאחזותם הראשונית של צמחי כתלה חריפה בסדקי הסלע בשמורת הסלעים (איורים 2.1.20, 2.1.21). עם התעמקות סדקי הסלע חודר לתוכם האשחר (איור 2.1.19) שמתפתח במקום, מבקע את הסלע ומאפשר יצירת גושי סלע נפרדים וביניהם קרקע. בגבעות השפלה, בין בית-שמש לבית גוברין ולכיש, התהליך בולט מהמצוי בירושלים. אני מקווה שבעתיד אוכל להקדיש פרק בפני עצמו לתהליך ביקוע הסלע על-ידי אורגניזמים שונים.

איור 2.1.19: שיח קטן של אשחר ארץ-ישראלי שהתפתח בסדק צר בסלע. צמחים כאלה מבקעים סלעים בשפלה ובגליל התחתון.

איור 2.1.20: כתלה חריפה, מחלוצי הצמחים הגדלים על סלעי גיר חשופים.

איור 2.1.21: תפרחת של כתלה נושאת הרבה פרחים זעירים.