הר הנגב, רכס רחמה על מיגוון סלעיו וקרקעותיו; קרקע לסית

פורסם: 16 בינואר 2011, י"א בשבט תשע"א | עודכן: 11/05/14

2. דיון מפורט באתרים נבחרים: רכס רחמה

רכס רחמה הוא קמר (אנטיקלינה) המתמשך מצפון-מזרח לדרום-מערב (איור 2.3.1) בהר הנגב ליד ירוחם. שכבות הסלע נטויות בו במתינות כלפי צפון-מערב וזווית נטייתן תלולה כלפי דרום-מזרח (איור 2.3.2). כתוצאה מכך נחשפים בצלע הקמר הפונה לדרום-מזרח סוגי סלע שונים זה בצד זה (איור 2.3.3). כבר בתחילת מחקרנו לקראת מיפוי הצומח בנגב (על-ידי המעבדה לגיאובוטניקה, המכון לחקר הנגב 1967-1962) ראינו שיש להתחשב בסוג הסלע להבנת תפוצת חברות הצמחים במדבר. במצלעותיו המזרחיות של רכס רחמה קיים מיגוון גדול של בתי גידול והם ניכרים על-ידי מציאות מספר רב של חברות צמחים. רכס רחמה מצוי בתחום מעבר בין חלקו הגשום יחסית של הר הנגב בו שולטת לענת המדבר (משקעים – 250-100 מ"מ בממוצע שנתי) לבין חלקו השחון יחסית (פחות מ-100 מ"מ לשנה) בו שולט זוגן השיח על פני מרבית השטח.

הסלעים השונים משפיעים על תפוצת חברות הצמחים דרך השפעתם על משטר המים המקומי. אפשר לסווג את הסלעים על-פי כמות הסדקים וכיסי הקרקע שבהם. אלה משפיעים על פיזור המים או על ריכוזם. כאשר נפח הקרקע שבסדקי הסלעים והשכבות הרכות שביניהם גדול מתפזרים מי הגשם על פני אתרים רבים ובכל אחד מהם כמות המים הזמינים נמוכה. כאשר כיסי הקרקע והסדקים מועטים מתרכזים מי הגשם משטח גדול לנפח קטן ויש בכיסי הקרקע כמות מים זמינים גדולה יחסית לזו שבסדקים המרובים. שכבות הסלע השונות בעלות קיבול מים שונה שמשפיע על כמות המים הנקווית לסדקים ולכיסי הקרקע. ברור על כן שיש במערכת המסלע המוצגת באיור 2.3.3 אפשרויות למעברים רבים בין טיפוסי סלע שונים. ניתן לפתח נוסחות שיבטאו את היחס בין השטח התורם מי-נגר לשטח שקולט אותם. נשתדל להשוות את שכבות הסלע השונות גם על-פי "היחס בין שטח תורם לשטח קולט."

איור 2.3.1: מבט על רכס רחמה מצפון-מזרח, בו נראות השכבות הנטויות בחזקה. שכבת הצור היא הכהה שבשכבות. עקב חיתוך שכבות צלע הרכס הפונה מזרחה על ידי נחלים, נראים מחשופי הצור כמשולשים או טרפזים.

איור 2.3.2: הצור של תצורת משש עמיד לבליה. מתחתיו תצורת מנוחה הרכה. יחד הם מביאים ליצירת מדרגה בולטת בנוף. מימין לזוג שכבות אלה, במעלה המדרונות בולט המופע ה"משוכב" של תצורת נצר.

במהלך בלייתם של סלעי הצור (שכבה מס' 2) נוצרת על פני הסלע החשוף שכבה כהה של תחמוצות מנגן וברזל. צבע כהה זה מביא לייעול של קליטת אנרגיית החום המגיעה עם קרינת השמש ויוצר בכך תנאי גידול ייחודיים בהר הנגב. הדיון ביחידות הנוף הצמחי מלווה במיספור תת-הפרקים של יחידות הנוף שבאיור 2.3.3.

איור 2.3.3: חתך סכימתי בשכבות הנטויות של רכס רחמה.

2.1. סרוזיום לסי במדרגת הנחל של נחל רביבים

שכבות הלס הושקעו בעמקים שבין ההרים על-ידי נחלים שפעלו בעבר. חומר האב הוא אבק נישא ברוח שנוצר בבליה במדבריות המזרח התיכון והושקע על פני כל השטח. מעורבות של שכבות עם חלוקי נחל בחתכים של משטח הלס מעידה על הסעת האבק למקומו בעזרת נחלים. הלס נמצא תחת השפעת תהליכי יצירת קרקע הטיפוסיות לאקלים המקומי. הקרקע הנוצרת כאן מכונה "סרוזיום לסי" ומתאפיינת על-ידי נוכחות שכבות של תצבירי גיר, גבס ומלח בישול בעומק משתנה. תצבירים אלה נוצרו במהלך הדחת מלחים לעומקים שונים על-ידי מי הגשם. במי הגשם יש מלחים ביחס של 8 חלקים למליון, אשר מקורם במי הים התיכון. מליחות זאת מביאה לכך שמרבית הפרטים של בני-שיח או שיחים המצויים בשטח זה (איור 2.3.4) הם של חמד המדבר שהוא צמח עמיד למלח (הלופיט). עקב אחידות התנאים על פני כל שטח מדרגת הנחל, מצויה כאן חברת צמחים מועטת מינים רב-שנתיים. כל פני הקרקע מכוסים בקרום ביולוגי שעיקר מרכיביו הם כחוליות חוטיות. לאחר שנים רבות של אי פגיעה בקרקע מתפתחת מערכת של פוליגונים המושפעת מתכונותיהם הפיסיקליות של הכחוליות (איור 2.3.5). בשנים גשומות הקרקע שבין השיחים נשטפת ומתפתחים שני טיפוסי כתמים של צומח חד-שנתי.

במקומות בהם הקרקע שטופה ממלחים שולט בן-שלח מנוצה המלווה בעשרות מינים עשבוניים. אחד המעניינים שבהם הוא ערטנית השדות (איור 2.3.6) עליה נכתב בעבר שהיא צמח בלעדי של שדות מעובדים. שטח זה ורבים כמוהו בהר הנגב לא מעובד מזה עשרות או מאות שנים ואלמלא היתה הערטנית מותאמת לגדול בסרוזיום לסי הייתה נכחדת כבר מזמן. על פי מחקריו של י. גליל (מובאים בספרו "קינטיקה של גיאופיטים") הערטנית מחדירה בעזרת אבר מיוחד את ניצן ההתחדשות, שמתלווה במהלך השנים בפקעת גדולה (באיור 2.3.6 משמאל) לעומק רב. בעומק זה מוגנת הפקעת מפני פגיעה על-ידי המחרשה. כך הפכה הערטנית להיות אחד מצמחי השדות הטיפוסיים ואינה מושפעת מעיבוד שטח גידולה על-ידי האדם (איור 2.3.7). אחד הצמחים המפתיעים ביופיים בשנים גשומות הוא כחלית ההרים (איור 2.3.8).

איור 2.3.4: מדרגת בנחל רביבים בה שולט חמד המדבר על סרוזיום לסי.

איור 2.3.5: קרום ביולוגי בו גדלות כחוליות חוטיות בשכבת הקרקע העליונה ומתבקעות לפוליגונים קבועים כאשר השטח שמור יחסית מהפרעה חיצונית של דריכה.

איור 2.3.6: ערטנית השדות – צמח טיפוסי של לס בלתי מופרע בהר הנגב. בתקריב משמאל ניכרת הפקעת הייחודית בחתך קרקע.

איור 2.3.7: שדה לס חרוש ליד להבים, מצפון לבאר שבע. החריש השטחי אינו פוגע בפקעות הערטנית שמפותחות בעומק הקרקע.

שיחי חמד המדבר מהווים מחסום יעיל לרוח וגורמים להצטברות אבק למרגלות השיחים. יש מקומות בהם פעילות בעלי חיים החוסים בצל השיחים מטייבת את הקרקע. בשנים גשומות מתפתח במקומות אלה זר של צמחים רודרליים כמו שעורת העכבר וחלמית קטנת-פרחים. צבע הצומח העשבוני במקומות אלה ירוק כהה. במקומות בהם שכבת הגיר או המלח סמוכה אל פני השטח מתפתח בשנה גשומה צומח דליל בשלטון של צמחי מוצנית קטנת-פרחים (איור 2.3.8). צמח זה עמיד למלח ובדומה למבנה חברת בני-השיח גם כאן מועט מספר המינים הנלווים ולעתים קרובות הם חד-שנתיים הלופיטיים כמו אפזרית דו-אבקנית, דורית רפה, גרגריון ערבי, חייעד ספרדי ואהל מצוי.

לעתים נוצרים מרבדים של גרגריון ערבי (איור 2.3.10) שבעת פריחתו בולט למרחק רב. שיחים של יפרוק תלת-כנפי, שגם הם עמידים למלח, מעלים מלחים משכבות עמוקות ובהירקב ענפיהם ממליחים את הקרקע שלידם. הם גורמים להתהוות קרחות עגולות שבמרכזן יפרוק. בשנים שחונות מרבית השטח נראה ללא צמחים מלווים. בחודשי הסתיו מתחילה פריחת חמד המדבר ויפרוק תלת-כנפי. פרחיהם אינם צבעוניים וניכרים רק באבקנים הבולטים מהענפים (איור 2.3.11, ימין). במהלך החודשים שלאחר הפריחה מתפתחות כנפיים מגבם של חמשת עלי העטיף בחמד (איור 2.3.11, שמאל) ושלוש כנפיים ביפרוק. צבעם משתנה מצהבהב עד ארגמני ויכול לתפקד כ"פרח לצנצנת" בפרטים נבחרים של חמד המדבר. פריחה והבשלת פירות מתקיימת בשנים שחונות כגשומות.

אין מתחרים לחמד המדבר וליפרוק תלת-כנפי על מי הקרקע בהיותם מנצלי מים מלוחים אותם צמחים אחרים אינם מנצלים. בסביבת ירוחם כמות היפרוק התלת-כנפי מועטה והיא עולה עם העלייה ברום הטופוגרפי; בסביבת מצפה רמון הסרוזיום נשלט על-ידי יפרוק זה. ערוצים בודדים שהתפתחו על פני משטח הלס ניכרים מרחוק על ידי שיחים גבוהים של מתנן שעיר. אלה גדלים גם במקומות בהם תושבי העבר עשו סכרים מקומיים קטנים לאיגום מים.

במבט מראש גבעת הצור המוארכת על טרסת הנחל הגדולה ניכרת השפעת האדם בתקופה בה שגשגה החקלאות העתיקה. מי הנחל העובר בין שכבת הצור והקרטון (2 & 3) לבין תצורת נצר (4) הוטה על-ידי הקדמונים ותעלה שאורכה כ-2 ק"מ הביאה את המים אל שלושה מידרגים הניכרים על-ידי צפיפות שונה של שיחי החמד. ליד נקודת המעבר של התעלה על גבי מחשוף תצורת משש (יחידת סלע 2) בנו הקדמונים שעיבדו חלקה זאת בתיהם שנחפרו בידי סוקרים ארכיאולוגים זה מכבר. סמוך למורדות ההר מלווים צמחי החמד בצמחי זוגן השיח. בשטחים אלה מרובות אבני הצור בהרכב הקרקע. הצמחים העשבוניים והחד-שנתיים המלווים את בני השיח שונים מאלה ששלטו במישור הסרוזיום הלסי.

איור 2.3.8: כחלית ההרים ניכרת בין שיחי חמד המדבר בשנים גשומות. גם צמח זה עשוי להיות עשב רע בשדות תבואה הנזרעים במדבר.

איור 2.3.9: בקרקע לס שמליחותה גבוהה מגיע הצמח מוצנית קטנת-פרחים לשלטון ומועטים המינים המלווים אותו.

איור 2.3.10: יש כתמי קרקע מלוחים במדרגות הסרוזיום לסי בהם שולט יפרוק תלת-כנפי. בשנים גשומות במיוחד הקרקע נשטפת וההלופיט החד-שנתי גרגיריון ערבי יוצר מרבדים. היפרוק מעלה מלחים מהעומק, ממליח את הקרקע סביבו ויוצר מעגל קירח סביבו.

איור 2.3.11: פרחים ופירות. 1. יפרוק תלת-כנפי בפריחה 2. חמד המדבר מבשיל פירותיו עם כנפיים המסייעות להפצה שהתפתחו לאחר ההפרייה.