רמת בית הכרם, ירושלים להדגמת עושר בתי הגידול בשטח מצומצם

פורסם: 4 ביולי 2010, כ"ב בתמוז תש"ע | עודכן: 14/01/15

מטרת פרק זה היא להציג מקומות נבחרים בארץ בהם נהגתי להציג מיגוון גדול של נושאים לתלמידים, סטודנטים ומורים בהזדמנויות שונות.

1. רמת בית הכרם, ירושלים

רמת בית הכרם זוכה להיות נידונה ראשונה מהסיבות הבאות:

  • א. לפני שהפכה ברובה לשטח עירוני בנוי, עם גינות הנטועות בצמחים זרים לארץ ובהשקייה עירונית, הייתה זאת גבעה סלעית עם שלל גדול של תופעות טבע. ימים רבים עברו עלי בילדותי במקום זה בלמידה עצמית של הטבע – למידה שלא פסקה עד עצם היום הזה.
  • ב. השטח הסלעי שימש אותי בהוראה באוניברסיטה ו בו העברתי השתלמויות למורים. הוא נחשב ל"שמורת סלעים" כפי שאמר לי חבר גיאולוג. בביקור בשטח ראיתי שברצותם בטוב יש מי שמתנכלים לשטח. הם אינם מודעים לאוצרות הטבע הנוספים שיש במקום ופוגעים בצמחייה על-ידי נטיעת עצי פרי והשקייתם.
  • ג. כאשר קוראים את הכתוב "בספר הטבע" המצוי כאן בשפותיו השונות לומדים שהשטח ראוי לכינוי "מיקרוקוסמוס" ועל כן הוא זוכה להיות חלוץ המקומות הנידונים בפרק זה.

1.1. המסד הסלעי בשטח השמור

רמת בית הכרם בנוייה ממחשוף של שכבת סלעי דולומיט המוכרת כ"תצורת וורדים" או בשמה הקודם "מיזי יאהודי" (איור 2.1.1). סלעים אלה לא שימשו בחציבה ובבנייה בתקופות שקדמו למאה ה-19. (לפירוט ראה מאמרו של א. פרת) כאשר החלה בנייתן של שכונות ירושלים החדשה ונעשה שימוש בסלעים אלה כונתה השכבה על-ידי החוצבים והסתתים הערביים בשם "סלע היהודים" – מיזי יאהודי. בתחילת שנות מחקרי על סלעים אלה שוחחתי עם אחד החוצבים הנודעים, מרדכי איש-שלום (ראש עיריית ירושלים בשנים 1959 עד 1965), אשר ביתו היה ב"שכונת הפועלים" (רחוב הבנאי ורחוב הסתת של היום). הוא עבד במחצבות שנפתחו ליד ביתו (איור 2.1.2) ומאבנים מסותתות שמקורן היה סלעי תצורת ורדים בנו את בית הספר העממי, התיכון ובית המדרש למורים של בית הכרם ובתים רבים נוספים בירושלים. במהלך העשורים האחרונים שינה השטח צורתו, מרבית השטח הסלעי יושר, הסלעים הוצאו מהשטח שהפך תשתית לבתי השכונה רמת בית הכרם (איורים 2.1.3-2.1.5).

איור 2.1.1: "שמורת הסלעים" ברמת בית הכרם. שטח זעיר ממחשוף של סלעי תצורת ורדים (מיזי יאהודי) שבנה את "גבעת בית הכרם" ונשמר בין הבתים.

איור 2.1.2: גבעת בית הכרם בשנות קיומה האחרונות לפני הבנייה. 1. טרשים של תצורת ורדים (מיזי יאהודי). השיחים-עצים הנראים בין סלעי השכבה הם ברובם של לבנה רפואי. 2. תצורת כפר שאול (מיזי דיר יאסיני) שרובה נחצבה במחצבות שהיו בעבר וניכרות על-ידי הקירות התלולים. ערימות של שפכי אבנים שנוצרו על-ידי הסתתים והצטברו על המדרונות. עצי אורן ירושלים וברוש מצוי שזרעיהם הגיעו ברוח נבטו על התשתית החצצית ובהעדר מתחרים גדלו במקום. השיחים הירוקים מימין לספרה "2" הם צמחי טיון דביק.

איור 2.1.3: חלק ניכר מהנוף של איור 2.1.2 הפך תשתית לבניינים שמוקמים בקצב מהיר. עצי האורן והברוש מעידים על מיקום המחצבות של העבר.

איור 2.1.4: בתי רמת בית הכרם עם שדרת עצים "תוצרת חוץ" (אלון הגלעין, אלון השעם ואלון אנגלי) ועם דשא מושקה כדבעי ליד שמורת הסלעים הנדירה. לדשא נלווים צמחים פולשניים, חלקם גרים, הדוחקים ומאיימים על קיומם של צמחי הבר שהפכו נדירים בירושלים.

איור 2.1.5: לא האמנתי שיבוא יום ואראה תמונה ואכתוב מתחתה "כאן היו לנו בילדותי רקפות שפרחו ללא עלים לפני בוא גשמי החורף." מעבר הולכי רגל בלבד נכפה אז על-ידי הטרשים שהיו כאן.

1.2. החזזיות שעל פני הסלע ובתוכו והמיקרו-מורפולוגיה הנגזרת

המבנה והפעילות של חזזיות נידונו במפורט באתר ב[שימושיצמחיםו6 "בעקבות צמחים" פרק ו' חלקים 8-6]. המידע המובא כאן הוא סיכום קצר והסבר למצב המיוחד המצוי במקום; מומלץ לעיין בתחילה במידע הבסיסי ואחר כך לקרוא את הפרק הנוכחי.

חזזיות הן יצורים בהם פטריות ואצות חיות ביחד (סימביוזה). גושי סלע המשופעים באופן מתון ופונים צפונה מאכלסים חזזיות על-סלעיות (איורים 2.1.6/1, 2.1.9). הן יוצרות קרום לבן או שחור על פני הסלע וכשמרטיבים במים או ברוק ומגרדים את פני הקרום בציפורן נגלה הצבע הירוק של האצות שבחזזית. פני הסלע מתחתן חלקים יחסית. מצב זה מתקיים בהרי החלק הגשום של הארץ אך גם בהר הנגב (יש לעיין ב[שימושיצמחיםו6 "בעקבות צמחים" פרק ו' חלק 6]). החזזיות המצפות את פני הסלע מונעות מגע ישיר של טיפות הגשם בסלע. גם נקודות חולשה בסלע מוגנות על-ידי שכבת החזזיות העל-סלעיות. מי הגשם מגיעים אל הסלע רק אחרי שעברו שכבת חזזית שעובייה 2-1 מ"מ. כל פני הסלע בלים באותו קצב ועל כן הסלע נותר חלק (1 באיורים 2.1.6, 2.1.7 ואיור 2.1.9).

איור 2.1.6: סלע בעל מדרון מתון הפונה צפונה (1) ומצופה בחזזיות על-סלעיות (אפיליתיות) המגינות עליו מפני בליה ומביאות ליצירת פני-שטח חלקים. במפנה הדרומי (2) חזזיות תוך-סלעיות (אנדוליתיות) היוצרות דגם דמוי משחק הרכבה (פאזל).

איור 2.1.7: סלע שפניו הצפוניים חלקים (1) ומפנהו הדרומי בעל גומות קטנות (גממיות) מרובות.

בפני הסלעים הפונים דרומה בשיפוע מתון (איור 2.1.6/2) מצויות חזזיות תוך-סלעיות (אנדוליתיות) הנראות אפורות במבט חיצוני. על מנת לראות את הצבע הירוק שלהן יש לגרד את פני האבן במתכת (למשל להב של אולר). תאים של האצות המשותפות לגוף החזזית מצויים מתחת לפני הסלע ואפשר להגיע אליהם רק על-ידי גירוד פני הסלע. תאים של הפטריות מצויים גם הם בתוך הסלע אך חלקם העליון (המיקרוסקופי) מגיע אל פני השטח. בהשפעת קרינת השמש מפתחים תאי הפטריה חומרי צבע (צובענים = פיגמנטים) כהים שתורמים גוון שחור לפני הסלע. היות והם אינם מכסים את כל פני הסלע אלא מצויים בין גבישי הסלע הלבנים נראה הסלע כולו אפור במקום בו מצויות החזזיות התוך-סלעיות. בנוסף לצבע הופעתן מיוחדת והן נראות כמעין משחק הרכבה (פאזל, איור 2.1.6/2). כל יחידת שטח בפאזל היא חזזית אחת.

בגבול בין שתי חזזיות יש שקע מוארך שנכנה אותו כאן "תעלית" (תעלה קטנה). בגבול בין שתי חזזיות יש רק תאי פטריה (מודגם היטב בתמונות ב[שימושיצמחיםו8 "בעקבות צמחים" פרק ו' חלק 8]) בעוד שבמרכז החזזית יש פטריות ואצות. כאשר הסלע נרטב מתעוררת החזזית לחיים לאחר תרדמת היובש והיא מתחילה בפעילותה הפיסיולוגית. כאשר ההרטבה מתרחשת בשעות הלילה כל פני השטח נושמים ומשחררים פחמן דו-חמצני למים, בהם נוצרת חומצה חלשה. בעת הרטבה בשעות האור האצות פעילות בהטמעת הפחמן הדו-חמצני. כתוצאה מכך משך הזמן בו יש תמיסה חומצית קלה בקרבת הסלע, בגבול בין שתי חזזיות בהשוואה למרכז החזזית כפול. חלזונות החיים על פני הסלע יוצאים בעת ההרטבה ממחבואם ומכרסמים את הסלע עם החזזיות שבתוכו. הם מעדיפים לכרסם בגבול בין החזזיות והתוצאה של שני תהליכים אלו היא יצירת תעלית.

פני השטח המאוכלסים בחזזיות אלה דומים למשחק הרכבה. תהליך יצירת פני השטח הבלויים נמשך מאות ואלפי שנים והפוגע בפני סלע עם פאזל גורם לנזק שיראה במקום זמן רב. אפשר לראות בהרבה גושי סלע מקומות בהם הסלע נחצב בעבר הרחוק ועד היום לא חזר להיראות כמרבית הסלעים "שהזדקנו" ללא הפרעה.

איור 2.1.8: פני סלע מהמפנה הדרומי. נוף הגממיות נוצר בתקופה קדומה בה האקלים היה שחון; לאחר מכן באה תקופה של אקלים לח הנמשך עד היום וחזזיות אנדוליתיות התפתחו על כל המפנה הדרומי.

איור 2.1.9: פני סלע חלקים עקב היותם מוגנים מפני בלייה על-ידי ציפוי חזזיות על-סלעיות.

תוצאות של שינויי אקלים שהתרחשו לפני עשרות אלפי שנים חרותות בסלע ומודגמות באיורים 2.1.7, 2.1.8 ו-2.1.9. כפי שראינו באיור 2.1.7/1 פני השטח חלקים ואילו באיור 2.1.7/2 נראות הרבה גומות קטנות. בדיוננו על בלייה מדברית (עיין "בעקבות צמחים פרק ו' חלקים 8 ו-14) אופיינו שטחים בארץ ובשכנותיה, בהם כמות המשקעים פחותה מ-200 מ"מ, על-ידי בליית גממיות. מיקרואורגניזמים שחודרים לפני הסלע במקומות מבודדים, גורמים לבלייה בקצב מהיר סביבן וכתוצאה מכך מתפתחות גומות קטנות (גממיות).

במהלך השנים הגממיות נפגשות ויוצרות פני-שטח אופיניים למדבר. בקרקעיתן של הגממיות הפעילות במדבר יש אורגניזמים שונים שגורמים לקרקעית להיראות בהגדלה מיקרוסקופית כספוג מחורר. באיור 2.1.8 רואים פני שטח מגוממים ואילו בקרקעית הגממיות יש חזזיות אנדוליתיות שיוצרות דגם "פאזל". על כן ניתן להסיק מכאן שהסלעים החשופים עמדו בעבר הרחוק בתנאי אקלים שחונים, בהם כמות המשקעים השנתית הממוצעת הייתה 200-100 מ"מ ואז נוצרו בהם הגממיות. לאחר מכן, כאשר התחלף האקלים למצוי היום, כיסו החזזיות האנדוליתיות את כל פני הסלע הפונים דרומה, מבלי להתחשב בטופוגרפיה הזעירה שעיצב הטבע המדברי בעבר הרחוק. הנה כאן עלו ייחודו וחשיבותו של השטח השמור, בו ניתן לקרוא בשפת הטבע על שינויי אקלים שחלו בעבר.